עתירה לצו הצהרתי לביטול חובות ארנונה ישנים בתיק הוצל"פ

בתצהיר הממונה על אגף הגבייה בערייה, שצורף לבקשת המימוש בתיק ההוצל"פ (נספח ג'1 לעתירה), צוין כי הבקשה למימוש הנכס היא בגין חוב ארנונה של המנוח בנכס ברחוב ההגנה (מספר חוזה 103387121).

למעשה, כפי שכבר ציינתי בפתח ההחלטה דנא, עניינה של העתירה הוא רצון לקבל צו הצהרתי לביטול חוב.

...

נוסף על כך, העותרים השתהו שיהוי של ממש בהגשת העתירה, שכן הם ידעו על החובות לפחות החל משנת 2014, וגם עקב כך יש לדחות את העתירה על הסף.

מכל האמור עולה כי אני דוחה את העתירה הן על פי טענות הסף שבה, והן לגופה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

על פי רשומי הערייה, העותר חייב בארנונה בסך של 127,303.16 ₪ (להלן: "החוב"), אשר נצבר בגין החזקתו בחלק המשרדי משנת 1997 ועד 2006 עת בוטל הסווג העיסקי.

על פי תדפיס פעולות אכיפה (נספח 11 לתשובה) ביום 4/2/2005 נימסר צו דרישת תשלום לידי העותר ולאחר מספר חודשים כבר הוצאו מעוקלים מהנכס.

מתרשומת ביקור העותר המשרדי המשיבה עולה כי העותר מודע לקיומו של חוב ישן בסך של 100,000 ₪.

הוסף על כך, כי ביום 28/6/15 הוגשה נגד העותר תובענה בה"פ 59250-06-15, בגדרה התבקש ע"י המשיבה פס"ד הצהרתי הקובע כי הדירה בבת ים הרשומה ע"ש הוריו המנוחים של העותר היא בבעלות העותר וזאת לצורך גביית חוב ארנונה שהעותר חב למשיבה.

מכל מקום, השאלה אם ידע או לא ידע אודות הליכי מימוש דירת הירושה בתיק הוצל"פ אינה רלוואנטית לעניין השהוי שיש למנותו החל ממועד ידיעתו את החוב ולא ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ, גם אין בעיכוב הליכי מימוש בהוצל"פ במסגרת החלטה הדוחה את טענת "פרעתי" (ההחלטה לא צורפה במלואה) על מנת לאפשר לעותר להגיש עתירה מנהלית לביהמ"ש כדי לרפא את השהוי הרב בהגשת העתירה.

...

הטענה בנוגע לסיווג 10 מ"ר מתוך הנכס כמשרד ובנוגע לתקופת הסיווג לפיכך נדחית.

יש לדחות גם טענה זו. נחה דעתי כי החל משנת 2005 ננקטו הליכי גביה וזאת לאחר שניסיון משנת 2002 לפרוס את החוב ל 10 תשלומים נכשל משום שהעותר לא עמד בו. יוער לעניין זה כי הנחיות היועמ"ש מפברואר 2012, הקובעות כי מן הראוי לפתוח בהליכי גביה תוך 3 שנים לכל היותר, אינן חלות על חוב זה. ומכל מקום הליכי הגביה בגין החוב בו עסקינן נפתחו תוך שנתיים מהמועד בו הפר העותר את הסדר התשלומים.

העתירה לפיכך נדחית.

העותר מבקש כי יינתן צו הצהרתי המופנה למשיבה, לפיו אין לגבות ממנו חובות ארנונה ישנים בתיק הוצל"פ מינהלי 01-04900-09-7 בלישכת ההוצאה לפועל בתל אביב (להלן: "תיק ההוצל"פ").

ביום 14.6.17 הגישה גרושת העותר תביעה לבית משפט השלום לביטול הליכי המימוש, שהועברה לבית המשפט המחוזי מפאת העדר סמכות (ר' נספח ח' לתגובת המשיבה).

...

לא נסתרה חזקת התקינות המנהלית ממנה נהנית המשיבה, כפי הוראת סעיף 318 בפקודת העיריות, לאמור: "פנקסים הנחזים ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו בלי כל ראיה אחרת – כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תקפן". שוכנעתי כי התנהלות הרשות במבוקשה לגבות חוב ישן לטובת כלל אזרחי העיר נטועה בתוך מתחם הסבירות.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ - מצאתי לנכון לדחות את העתירה.

על אף התוצאה אליה הגעתי, לאור נתונים אישיים הקשורים בעותר ובגיל הגבורות בו הוא מצוי - לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לפני עתירת העותרים למתן צו הצהרתי ולפיו מבוטלים מלוא חבות העותרים כלפי השיבה.

במסגרת הבקשה פורטו חובות העותר בגין ארנונה ומים וכן הנכסים אותם מבוקש לממש ומצויים בבעלות החייב ברח' שערי תשובה 17 ו-19 בגוש 7061 חלקות 52 ו-55, כי כונס נכסים מונה ביום 21.6.05 לנכס ברח' שערי תשובה 19 תוך שהובהר לחייב ע"י כב' יו"ר ההוצל"פ כי התיק ניפתח לשם מימוש חוב ארנונה ולא משכנתא.

כך נקבע כי העותר ער היטב לחובותיו כלפי המשיבה ובהיעדר טעם ראוי לא בוטלו כנגדו הליכי ההוצל"פ. עוד נקבעו לעותר דמי דיור חלוף.

...

(1) כנסיה, מסגד או בית תפילה אחר, לרבות מבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, אם ישנם, הם ללימודי אותה דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת כאמור, ושאין בו פעילות עסקית"; מעבר לעובדה ולפיה שני חשבונות ע"ש העותר פטורים מתשלום ארנונה בשל היותם בית כנסת והחוב בגינם הינו לתקופה אחרת או בגין היטל שמירה, יש לציין כי עפ"י הדין ניתן פטור למבנה המשמש כבית כנסת או לחלקו המשמש לתפילה אלא שנושא זה אינו מצוי בסמכותו העניינית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים כי אם לפתחו של מנהל הארנונה בהשגה ולאחריו, ככל שההשגה נדחית, בערר לוועדת הערר והכל עפ"י סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 הקובע: "3.(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

לאור האמור לעיל, ובהעדר טעם מבורר להתערב בשיעור החוב כנגד העותר שעומד כיום על כ-1.1 מיליון ש"ח, הנני מורה על דחיית העתירה.

לנוכח התנהלות העותר הנני מורה על חיובו, אישית, להבדיל משני אחיו האחרים, בתשלום הוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪.

נתבע 2 מונה כונס נכסים למימוש זכויות החכירה בתיק הוצל"פ 02-29737-13-2 לבקשת הזוכה, עריית חיפה, היא נתבעת 3 וזאת לצורך גביית חובות ארנונה של נתבעת 1 כלפיה.הנתבעת היא חברה בע"מ הרשומה עדיין כבעלת המקרקעין וזאת למרות שבשנת 2013 מכרה לתובעת את זכויות הבעלות במקרקעין מכוח הסכם גישור שקבל תוקף של פסק דין בבית משפט המחוזי בתל אביב (ת"א 43498-08-10).

התובעת הודיעה לנתבעים 1-2 על ביטול החכירה ודרשה סילוק ידם מהמקרקעין ואולם אלו לא הגיבו להודעה זו. בהתאם עתרה התובעת לצוו עשה לרשום את הבעלות במקרקעין על שמה, צו הצהרתי על פיו ביטלה כדין את החכירה, צו המורה על סילוק יד הנתבעים 1-2 מהמקרקעין ומחיקת החכירה הרשומה ע"ש הנתבעת 1 וכן למחיקת הערות האזהרה שרשמה הנתבעת 3 על זכויות אלו, וכן צו המורה לנתבעת להמציא לתובעת תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות לצורך רישום בעלות התובעת במקרקעין.

...

התובעת השיבה כי דין הבקשה להידחות שכן מדובר בתביעה במקרקעין שאיננה מתיישנת בחלוף שבע שנים, אלא תקופת ההתיישנות הינה 15 שנים במקרקעין לא מוסדרים, ו-25 שנה במקרקעין מוסדרים (סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות).

הפרשנות אינה דווקנית, אלא כאמור, מהותית ולכן גם דרישה לאכיפת זכות אובליגטורית, עשויה להיחשב כתובענה במקרקעין, אם במהותה נתבעה לצורך שינוי מצב הזכויות הקנייניות בקרקע הנדונה, ראו טל חבקין התיישנות 97 (מהדורה שנייה 2021) בעמ' 104: "והגישה השלטת, והנכונה לטעמנו, היא שתובענה לאכיפת העברת זכות חוזית להירשם כבעל קרקע או חוכר לדורות תסווג כתביעה במקרקעין המתיישנת תוך חמש עשרה או עשרים וחמש שנה, לפי העניין" .

לאור כל האמור הבקשה לסילוק על הסף מטעמי התיישנות נדחית .