עתירה לפינוי קרקע מזוהמת ולמניעת בנייה ללא סקר סביבתי

הצדדים לעתירה: העותרת, "אדם טבע ודין", היא עמותה רשומה אשר מטרתה "לקדם את ההגנה על איכות הסביבה בישראל". העותרת הוכרה במספר חוקים כגוף הרשאי להגיש תובענות לטובת הציבור ושמירה על אינטרסים סביבתיים, בין היתר בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992.

בין היתר הוחלט על הקמת צוות מלווה, שיתן מענה לנושא שלביות פינוי המחנה הצבאי, ויבטיח "יישום המענים לפעולות הטיפול בקרקע והמים, לרבות החדרת מי הנגר, בהתאם לתכנית הדיגום והטיפול, סקר קרקע מפורט ולנושא הריסות בתים". תכנית תמל/1002 – תל השומר צפון: ביום 9.12.2014 היתקיים דיון בתמל/1002 בראשות מנכ"ל משרד הפנים ובנוכחות נציגת העותרת.

כפי שקבע כב' השופט אלרון בעירעור אפולוניה: "במקרה דנן, משנקבע בתכנית כי לא יינתנו היתרי בניה מכוחה אלא לאחר השלמת סקר הסיכונים, וכי יוקם צוות מלווה שתפקידו להבטיח בין היתר מענה ל"היבטים סביבתיים בין השאר ביחס לזיהום המים והקרקע" הרי שהסיכונים הסביבתיים הנובעים מאישור התכנית מתאיינים.

...

לפיכך, טוענת העותרת, המסקנה היא שתכנון השטח נעשה ללא "תשתית המידע הנדרשת", ולכן יש לבטל את החלטת הותמ"ל שאישרה את תכניות תל-השומר, ולקבוע כי אפשר יהיה לדון בהן מחדש רק לאחר איסוף מלוא הנתונים הסביבתיים (סעיפים 2 – 5 לסיכומי העותרת).

מקובלת עלי עמדת המדינה כי המדובר במחלוקת מקצועית, והעותרת לא הצליחה להראות כי דווקא עמדתה המקצועית היא המוצדקת, וכי עמדת המדינה איננה סבירה.

בעניין זה נקבע בערעור אפולוניה כי: "סקר הסיכונים אמנם מהווה נדבך משמעותי אשר בלעדיו לא ניתן לבצע את הוראות התכנית ולשקם את הקרקע; אך הוא אינו צפוי להשפיע על הוראות התכנית עצמה. משכך, אין כל חובה שבדין לכלול את סקר הסיכונים בתסקיר – וממילא איני סבור כי אישור התכנית לפני השלמתו לוקה בחוסר סבירות. מאחר שאני סבור כי סקר הסיכונים הכרחי לשם ביצוע הוראות התכנית, הרי שהשלב המתאים להשלמתו הוא בטרם מתן היתרי הבניה על פי התכנית – וזאת בהתאם להוראות התכנית עצמה." (שם. פסקה 12 לחוו"ד של כב' השופט אלרון).

בענייננו, איני מוצאת פגם בהחלטה לדון ולקדם את תכניות תל-השומר באמצעות הותמ"ל ובהתאם להוראות חוק הותמ"ל. סוף דבר: העתירה נדחית.

מכל אלה עלה, כי מוקדי הזיהום בשטח התכנית מצויים באיזור מיפעל תע"ש לשעבר, כי ניתן לטפל במוקדי הזיהום בטכנולוגיות קיימות, רוב הקרקעות לבינוי אינן בתחום זה ומצויות בשטחים שאינם חשודים בזיהום, כאשר עמדת המשרד להגנת הסביבה היא כי לכל היותר יהא צורך למגן את החללים התת קרקעיים למניעת חדירה והצטברות מזהמים נדיפים שמקורם בגזי הקרקע, כאשר להערכת רשות המים לא צפויים להמצא ריכוזי זהומי מים משמעותיים באיזור זה. המדינה הדגישה בנוסף, כי החשש העולה מהעתירות ולפיו לא תשלים את הטיפול במזהמים הקיימים במיתחם אפולוניה במלואם, אינו חשש אמיתי.

תנאי מקדמי לכל הוצאת היתר בניה הנו השלמת סקר הסיכונים כאמור שמטרתו לקבוע ערכי סף מעודכנים מבוססי סיכון מקומי והמלצות לטפול ו/או פינוי הקרקע המזוהמת שיוצגו לאשור המשרד להגנת הסביבה ורשות המים בהתאם להוראות התכנית.

העותרים הפנו לכך שגם היועץ הסביבתי של הועדה המליץ על השלמת סקר סיכונים בטרם תאושר התכנית לשם קביעת ערכי סף למיתחם לצורך מתן מענה לטפול בקרקע ובמים, לקביעת סדר הטיפול במתחמים המזוהמים ולתאום טפול בקרקע לצורך ביצוע חפירה ארכיאולוגית.

התייחסה לנושא התמונה העובדתית המליאה הדרושה בעת מתן החלטות בועדת תיכנון גם חברתי, כב' השופטת שרה גדות (כתוארה אז) במסגרת עת"מ 1291/07 אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון נ' הועדה המקומית המשותפת לתיכנון ובניה (5.2.09), עת קבעה כי: "המשיבים אינם חולקים על כך שהתמונה העובדתית המלאה באשר לזיהום המיתחם תתברר רק לאחר שייערך סקר קרקע מקיף. לפיכך, כאמור, החלטה המפקידה תכנית המגדירה ייעודים במתחמים קבועים מראש, ללא סקר קרקע מקיף, מצויה מחוץ למיתחם הסבירות". אמנם, ערעור על פסק דין זה היתקבל במסגרת עע"מ 2141/09 ‏הוועדה המחוזית המשותפת לתיכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון (31.12.09), אך זאת מחמת היותה העתירה מוקדמת ולא מחמת המסקנה אליה הגיע ביהמ"ש קמא בנושא זה. מכל מקום, אף אנוכי מצטרף למסקנה זו של ביהמ"ש המחוזי, כאמור.

...

. טענה זו אין בידי לקבל.

אם נאמר כי יש 'לשתף' ברווחי ההשבחה מי שלא זכה לה בתכנית גם בדרך של איחוד וחלוקה נמצא כי אין לדבר סוף ויש מקום 'לאחד ולחלק' את הארץ כולה במסגרת תכנון כולל בו יחולקו רווחי ההשבחה בין כל בעלי הקרקעות בארץ, ולא רק בין שכנים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על ביטול החלטת אישור התכנית ועל השבתה לשולחן הותמ"ל, על מנת שתדון פעם נוספת בשאלת הפקדתה לאחר קבלת סקר סיכונים מלא באותם נושאים כאמור לעיל.

זאת ותו לא. נטען כי התנאים שנקבעו הנם סבירים ומאוזנים בהיתחשב באנטרס הצבורי שתוכנית הבינוי פינוי מבקשת לקדם, גם אם כרוכה בכך פגיעה אפשרית קצובה בזמן באנטרס הפרטי של העותרת.

נכון היה לאפשר לועדה המחוזית מרחב של זמן וגמישות על מנת לקדם את התכנית החשובה ולתן מענה הולם לטווח הארוך לציבור כולו ולבעלי המקרקעין, ללא בניה מסכלת ומפריעה.

בעעמ 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתיכנון ובניה נ. אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון (31.12.09) בקשו עותרים למנוע הפקדת תוכנית בשל העידר סקר סביבתי בנושא זהום המים והקרקע, וערעורם נדחה.

...

בעעמ 2141/09 הועדה המחוזית המשותפת לתכנון ובניה נ. אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון (31.12.09) בקשו עותרים למנוע הפקדת תוכנית בשל העדר סקר סביבתי בנושא זיהום המים והקרקע, וערעורם נדחה.

לסיכום 7.1 לאחר בחינת מכלול החומר שהוצג לא מצאתי כי נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטות המועצה הארצית בשבתה כוועדת ערר לפי ס' 78 (ב) (1) לחוק התכנון והבניה, המצדיק התערבות שיפוטית.

7.3 העתירה נדחית.

בעתירתן הן טענו, כי החלטה זו התקבלה מבלי שקדם לה סקר מקיף למיפוי זהום המים והקרקע במיתחם.

המערערים הוסיפו וטענו, כי במסגרת התכניות המפורטות יידרש תסקיר או חוות דעת סביבתית, לפי העניין, לבחינת ההשלכות הסביבתיות הפרטניות לכל מיתחם; וכי אין מניעה מקצועית לטפל בקרקע המזוהמת ולשקמה לאחר פיצול המיתחם לחטיבות קרקע.

המשיבות סבורות כי ממצאיו של סקר קרקע מלא הם חלק מן התשתית הנדרשת לתיכנון המיתחם, ומשכך, הפקדת התוכנית מבלי שנערך סקר קרקע וסקר זיהומים מקיף לכל שטח התוכנית ובטרם הוטמעו ממצאיו של סקר כזה אל תוך התוכנית, עלולה להביא לנזקים סביבתיים קשים.

עמדת המשיבה 3 עריית הרצליה, המשיבה 3 בעירעור שלפנינו, הבהירה כי היא עצמה והועדה המקומית לתיכנון ובניה הרצליה- כפר שמריהו רואות בפינויים המהיר של מפעלי תע"ש ובטיהור כל הקרקעות במיתחם אינטרס צבורי בעל עדיפות עליונה, ומשכך הן סבורות כי יש לעשות כל הניתן על מנת לקדם את התוכנית.

משיבה 3 ממשיכה וטוענת כי נוכח הכללתן בתוכנית של הוראות המונעות בניה בשטח קודם לבחינת קיומו של זהום וטפול בו והמחייבות השלמת סקר קרקע כתנאי להפקדת תוכניות מפורטות – אין לעכב את הפקדתה של התוכנית עד להכנת הסקר.

...

אני סבור, כי לא היה מקום לכך שבית המשפט יידרש לחוות דעת מקצועיות שלא נדונו לפני הועדה המשותפת, לא היה מקום לשקול – בנסיבות אלה – את חוות הדעת לגופן חלף הועדה המשותפת, ובוודאי שלא היה מקום לצפות כי רשויות התכנון, שהן הגורם המקצועי שהמחוקק הסמיך, יגישו "חוות דעת" נגדיות.

נוכח כל האמור, אם תשמע דעתי, אציע לחברותיי לקבל את הערעור ולהורות כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים יבוטל וכי העתירה תדחה.

המשיבות תשלמנה למערערים הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ש"ח. הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה.

בבקשה לצוו ביניים טוענת המבקשת-העותרת כי תנאי הסף שנקבע במיכרז – לפיו המציע בעצמו נידרש לבצע פרויקט אחד בחמש שנים האחרונות של חפירה ופינוי של קרקע מזוהמת בעלת זהום מעל 5,000 TPH, וזאת בהקף של 2 מיליון ₪ לכל הפחות – הנו תנאי מכביד ובלתי סביר בעליל.

המבקשת מדגישה כי למסמכי המיכרז לא צורפו סקרי קרקע או מסמכים אחרים שיכולים לשפוך אור על מיהות וכמות הזיהום הקיים בקרקע.

קביעת תנאי סף משרתת כמה תכליות, ובכלל זה הגינות כלפ המציעים שלא ישקיעו ממרצם ומכספת בהגשת הצעה שחסרה דרישות שמהוות עבור המזמין תנאי הכרחי והגבלת שיקול הדעת של ועדת המכרזים כדי למנוע פגיעה בטוהר המידות (בש"א (מחוזי חי') 31941/05 עופר כיבוי חילוץ והצלה בע"מנ ' בתי זיקוק לנפט בע"מ (ניתן ביום 25.12.2005).

המיכרז עניינו פינוי קרקע מזוהמת שמצויה בסמוך לשכונת מגורים, והכשרת האתר לבנייה למגורים.

...

יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי הנזק שעלול להיגרם למבקשת עולה על הנזק שייגרם למשיבה ולאינטרס הציבורי אם יעוכבו הליכי המכרז.

מהטעמים המצטברים שפורטו לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לצו ביניים.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.