עתירה לפטור ממס הכנסה וביטוח לאומי על משכורות עובדים זרים

המקדמות שניתנו לתובע נקבעו לפי הכנסה של 11,678 ₪ לשכר רבע שנתי שקדם לתאונה (חודשים יוני-אוגוסט 2012) בהתאם לשומה לשנת 2011, אשר התקבלה במס הכנסה ביום 5.7.12.

התובע לא עשה כל פעולה כדי להגדיל או להקטין רווחים לצרכים זרים.

  סימן ב' לפרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי קובע מהי "הכנסה לענין דמי ביטוח". סעיף 345(א) לחוק הביטוח הלאומי מגדיר הכנסתו של עובד עצמאי כהכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

סבירותה של תקנה 11 ותקפותה נדונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 20/99 יעקב סדיק - המוסד לביטוח לאומי (להלן: "פסק דין סדיק"), עב"ל 51013/98 גאדה הינו - המוסד לביטוח לאומי (להלן:"פסק דין הינו"), עב"ל 316/03 בשירי - המוסד לביטוח לאומי - עתירה לבג"ץ נדחתה (בג"ץ 9182/04).

עם כל ההבנה להסבריו של התובע, עדיין אין בהם כדי לפטור אותו מן הדרישה של הגשת הדיווח על שינוי בהכנסותיו בטרם התאונה, בכדי לא להחיל את תקנה 11.

מקרה דומה לעניינו של התובע נדון בעב"ל 330/09 לוי הראל - המוסד לביטוח לאומי (10.11.10 שבו נפסק: "בנסיבות כפי שהתבררו לפנינו, יש להפעיל את תקנה 11 בשל צירוף הנסיבות הכולל את סוג הפגיעה שהנה בגדר "ארוע תאונתי" הברור ומוגדר בזמן ומקום, הפער הגדול מאוד בין השומות (יותר מפי – 30), העובדה כי השומות של שנות המס 2000-01 הוגשו על ידי המערער רק לאחר הפגיעה בעבודה ומרווח הזמן הגדול שבין מועד הפגיעה למועד הגשת השומה בפועל, העדר מניעה מצד המבוטח לדיווח קודם לתאונה על גידול בהכנסות בין באופן של הגשת שומה עצמית מעודכנת או באופן של בקשה לשינוי מקדמות בהתאם לגידול בהכנסות, העובדה כי השומה נערכה מטעם המערער, והיא נגזרת מן ההכנסות עליהן הצהיר בנכוי ההוצאות עליהן הצהיר" (ההדגשה אינה במקור).

...

הנתבע טען בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

על כן גם אם סברנו שהתביעה התיישנה, הרי שנוכח הטעות של הנתבע (העלולה לעלות כדי הטעיה מבחינת המבוטח), אנו סבורים שיש לדון בתביעה לגופה.

לפיכך אנו קובעים שהנתבע פעל כדין עת חישב את המענק בגין הפגיעה בעבודה על בסיס השומה לשנת 2011, ולא על בסיס השומה לשנת 2012 אשר הוגשה לאחר התאונה.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה.

התובע עותר לשקלל מלוא נסיבות התיק , תקופת העבודה הארוכה (מעל 8 שנים) והתקופה הארוכה שחלפה מאז פוטר בחודש פברואר 2013 וטרם קיבל פיצויים, ולפסוק לפי תיקרת הקבוע בחוק לעניין פצויי הלנת פצויי פיטורים.

התובע אף אישר שניהל ספרים ודיווח על הכנסותיו כעצמאי לרשויות כגון מס הכנסה, וביטוח לאומי.

כמו כן, התובע, במסגרת הליך גילוי המסמכים הספציפי ולפי דרישת השגרירות המציא מסמכים בנוגע לתשלומים לביטוח לאומי וכן מיסמך מטעם יועץ המס שלו שאישר מפורשות שהשגרירות הייתה פטורה מדיווח לרשויות המס.

הדברים הם בבחינת מושכלות יסוד בדין הישראלי ובמשפט העבודה הישראלי, ויש להצר על כך שהנתבעת לא השכילה, בשלבים מוקדמים יותר של ההליך, לזנוח את טענותיה באשר לתחולת הדין הלטבי (שאף לא הוכח כפי שמוכיחים דין זר בהליך משפטי הנדן בפני ערכאות משפטיות בישראל) על העסקתו של התובע, בישראל.

בהיעדר רישום כדין של שעות העבודה של התובע, ואף לא ראיות פוזיטיביות לסתור את גירסתו לעניין הקף העבודה (כגון תעוד של ארועי השגרירות, ביקורי משלחות, אסופים משדה התעופה, כנסים ,יומני פגישות של השגרירים, וכיוצ"ב ), ובשים לב לכך שעדות התובע לעניין עבודתו גם בעת חופשות השגרירים לא נסתרה למעשה, ראינו לנכון לחייב את הנתבעת על פי הקף השעות הנתבע מכוח אי העמידה בחובות הרישומיות על פי תיקון 24 לחוק הגנת השכר עד לגובה של 60 שעות נוספות בחודש.

...

עם זאת, בשים לב לכך שהנתבעת ניהלה רישום עם פירוט מסוים ובשים לב לכך שלפחות החל משנת 2013 החלה למסור לעובדיה תלושי שכר כדין – לא ראינו לחייב את הנתבעת בפיצוי ברכיב זה. טענות הקיזוז של הנתבעת לאחר ששקלנו את כלל הראיות שהובאו בעניין זה, ובשים לב גם לעדותו של התובע לעניין השבת ציוד הנתבעת, לא סברנו כי הנתבעת הרימה את הנטל הנדרש בטענות הקיזוז שהועלו מטעמה.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה המכריע.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 48,800 ₪ פדיון דמי הבראה בסך של 5,194 ₪.

התובע עותר לפצוי בגין עזרת צד שלישי; הוצאות רפואיות; נסיעות לטיפולים רפואיים וניידות; התאמת דיור והוצאות מוגברות, הכל לעבר ולעתיד, וכן בגין נזק לא ממוני.

אם התובע היה ממלא חובתו להקטנת הנזק ומעסיק מטפל זכר, היה יכול להשתמש בזכאותו לקיצבת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי לצורך מימון והשתתפות בשכר המטפל הזר, כמקובל.

בכל הנוגע לעבר, התובע מעסיק עובדת זרה בשכר נטען של 5000 ₪.

נסיעות לטיפולים רפואיים וניידות ד"ר פרבר ציינה בחוות דעתה כי התובע זקוק לרכב מסוג VAN עם מנגנון להכנסת כיסא גלגלים לתוכו.

מר מוגילבקין ציין במסגרת חוות דעתו כי מחמת גילו התובע אינו מוכר כמוגבל בניידות על ידי משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי ולכן אינו זכאי לפטור ממסים ולהלוואה עומדת לפי הסכם הניידות בין האוצר לביטוח לאומי.

...

הוא ציין כי "הפתרון הינו ברכישת רכב, אך בשל גילי לא מספקים לי אותו...אם היה לי רכב הייתי יוצא יותר מביתי. אינני יכול לנהוג, אך הייתי יכול להיעזר באשתי או אחד מילדיי אשר ישמשו לי נהג. לאשתי ולי יש 10 ילדים, נכדים ונינים. כולם היו מוכנים לסייע לי אם הייתי מבקש ואם היה לי רכב מתאים. ברור שבמצבי הנסיעה ברכב מותאם נוחה יותר, אך עלות רכב מותאם כשאיני מקבל פטור ממס בשל גילי עשויה להגיע ל – 300,000 ₪ ואין לי אמצעים לכך. בנוסף, לרכב שכזה יש להכניס אביזרי עזר לצורך נגישות". בחקירתו ציין כי קיבל סיוע בהסעות מ"עזר מציון" ובעבר עשה שימוש מספר פעמים באמבולנס שלהם כדי לנסוע ל"עזרה למרפא", אך "היות ולא יכולתי לסמוך עליהם כי הם לא עמדו בזמנים, כי אין להם מספיק אמבולנסים, לא יכולתי להמשיך להשתמש בשירותים שלהם, אז הייתי מוכרח להתחיל לשלם לבד...גם כשהם שלחו אמבולנס לקחת אותי, זה היה רק להלוך, לא לחזור" (עמ' 21).

לכן אין להיעתר לדרישתו לרכוש רכב חדש ויקר בעל נפח מנוע גדול, שעה שנכים כדוגמת התובע, שאין להם פטור ממס, סביר שירכשו רכב משומש, כמפורט בחוות דעתו של מר מוגילבקין, בעלות של כ 46,000 ₪.

אדגיש כי איני מקבלת את טענת קרנית כי בני משפחתו של התובע אמורים להסיעו ללא שכר, אלא שהפיצוי בגין שכר מלווה אשר מסיע את התובע ברכבו נלקח בחשבון, כאמור, במסגרת הפיצוי עבור הוצאות עזרת צד שלישי.

במהלך השנים שחלפו מאז התאונות ועד היום עבד התובע כאמור באנספור עבודות מזדמנות והשתכר שכר שנע בין שכר סטודנטיאלי זעום של כ- 2,000 ₪ ועד לשכר של 6,500 ₪, נכון למעוד התאונה השניה כעולה מנתון השכר הרבע שנתי במל"ל. לתובע נקבעה תקופות אי כושר על ידי רופאיו המטפלים בקופת חולים בזמן אמת כדלקמן: בגין התאונה הראשונה- חודשיים ימים עד ליום 13/12/2010 ובגין בתאונה השנייה עד ליום 31/12/2011 תקופה של ארבעה חודשים ובמצטבר שישה חודשי אי כושר.

לאור הדיון המפורט שערכתי לעיל בפרק של נכות תפקודית, באתי למסקנה כי החישוב ייעשה לפי שכר ממוצע במשק (10,021 ₪ ברוטו לחודש 7/2016 לפי נתוני הלמ"ס ולאחר ניכוי מס הכנסה: 9,236 ₪ נטו, נכות תפקודית בשיעור 12% עד הגיעו לגיל 67 כדלקמן: 9,236 X 12% X 275.67=305,530 ₪ בתוספת 12% פנסיה =36,664 ₪.

עזרת הזולת הלכה פסוקה כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, וכאשר מדובר בפצוי בגין עזרת הזולת, פסק בית המשפט כי "היה ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העוזרת בפועל" (ע"א 619/86, חברת שחר זר נ' אטדג'י, תק'- עליון, כרך 90 (3) תש"ן - תשנ"א, עמ' 551).

אין מקום לפצוי בראש נזק זה בקשר לעתיד בכל הקשור לתאונות נשוא תביעה זו. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה התובע עתר לפצוי בגין הוצאות רפואיות ואולם במהלך חקירתו בעמ' 20-21 לפרוטוקול כי זה מכבר שאינו מקבל כל טפול רפואי בקשר לתאונה שכן מאס בתיאום הביראוקראטי הכרוך בזה ובהמשך מודה כי היה במעקב רפואי שנתיים לאחר התאונה ומאז חדל ונכון להיום אינו מטופל במסגרת כלשהיא.

יתרה מכך, בהתאם לסעיף 87 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- 1968, זכאי היה התובע לתבוע ולקבל מהמל"ל הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים והוצאות הטיפולים הרפואיים.

עצם העובדה כי התובע ישב באפס מעשה ולא עשה מאומה על מנת לממש זכאותו זו כעולה מדבריו בעמ' 5 לפרוטוקול עומדת לו לרועץ ואינה מהוה פטור מזכאותה של הנתבעת לנכות סכום רעיוני בגין אי מימוש זכאותו במל"ל. ראה בעיניין זה ספרו של א. ריבלין, תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית עמ' 1000-1002 וכן ראה ההבחנה שם בין מצב בו המזיק הנו מעביד (או במקרה של תאונת דרכים כאשר מדובר ברכב בשרות המעביד המעורב בתאונה שאז זכאית המבטחת לבצע ניכוי רעיוני בין אם מימש הניזוק זכותו במל"ל ובין אם לאו) לבין מצב בו המזיק הנו צד ג', שאז זכאית המבטחת לבצע הקפאה של הסכום הרעיוני עד למימוש הזכויות בפועל במל"ל. במקרה דנן, התאונה השניה אירעה ברכב מעביד ובהתאם לכך זכאית הנתבעת, בהיותה המבטחת של רכב המעביד, לנכוי מלא של המענק הרעיוני.

אם לא די בכך, הרי שהחישוב שערכה הנתבעת בעמ' 9 לסיכומיה הנו שגוי ואין אלא להצטער על כך, שכן יש להכפיל את כל הנוסחה ב- 75% מאחר וקיצבה חודשית הנה 75% מהשכר החודשי הממוצע המבוסס על שכר רבע שנתי.

...

בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את הדברים, בהצטרף לעובדה כי התובע שם פעמיו לכוון של רכישת השכלה אקדמאית ובהתחשב ביכולותיו העיוניות והקוגנטיביות הגבוהות ללימודים כעולה מהישגיו בתעודת הבגרות ובמכללה עד כה (ראה דיון להלן), באתי למסקנה כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 75% מהנכות הרפואית בתחום האורטופדי ובסך של 12%.

לאור הדיון המפורט שערכתי לעיל בפרק של נכות תפקודית, באתי למסקנה כי החישוב ייעשה לפי שכר ממוצע במשק (10,021 ₪ ברוטו לחודש 7/2016 לפי נתוני הלמ"ס ולאחר ניכוי מס הכנסה: 9,236 ₪ נטו, נכות תפקודית בשיעור 12% עד הגיעו לגיל 67 כדלקמן: 9,236 X 12% X 275.67=305,530 ₪ בתוספת 12% פנסיה =36,664 ₪.

באשר לתאונה הראשונה, אני מקבלת את גרסת התובע כאמור בעמ' 6-7 לפרוטוקול וקובעת כי אין המדובר בתאונת עבודה.

זאת ועוד, ממילא בגין נכות בשיעור 5% אשר הותירה התאונה הראשונה לא זכאי התובע למענק נכות כלשהו (שכן הנכות המזכה במענק נכות הינה 9% ומעלה) ומשכך נותרת טענה זו של הנתבעת כטענה אקדמית בלבד ללא נפקות מעשית והינה נדחית בזאת.

באותה פגישה מסר מנהל התובעת שבקשתו "תישקל על ידי אנשי העמותה וככל שלא תיתקבל הסכמתם תאלץ העמותה לסיים את ההיתקשרות". ביום 12/12/2019 העביר הנתבע "הסכם למתן שירותים" ובו ביקש ששכר הטירחה לשעת עבודה יעלה לסך של 490 ₪ בתוספת מע"מ במקום 290 ₪ בתוספת מע"מ. עוד ביקש הנתבע שכר טירחה נוסף על שכר הטירחה החודשי – בשיעור של 25% מסכום התקציב המאושר של התובעת.

התובעת מתארת כיצד הנתבע סרב להפיק תלושי שכר לעובדי התובעת עבור חודש דצמבר 2019, הגם שקבל שכר טירחה בגין חודש זה. הנתבע הבהיר שלא יספק כל שירות, וכפי שהשיב בדוא"ל – "גם לא הכנת משכורות אם עדיין לא הבנתם את העניין". כאשר ביקשה התובעת לאסוף את מסמכיה החל הנתבע מערים קשיים, וכן העלה דרישות לחתימה על "מכתב שיחרור". לאור כל אלה עתרה התובעת לסעדים הנזכרים בסעיף 1.2 לעיל.

סכום זה מורכב מהסך של 49,140 ₪ ששולם לנתבע בגין שנת 2019 וכן מסך של 5,000 ₪ בגין קנסות בהם חויבה התובעת בגין אי הגשת דוח 126 לביטוח הלאומי בגין דיווחי השכר לחודשים ינואר עד דצמבר 2019.

הצעת המחיר שהפכה להסכם מתייחסת לתשלום חודשי בסך של 3,500 ₪ בצרוף מע"מ אשר כנגדו יוענקו שירותים שונים וביניהם: ביצוע הנהלת חשבונות שוטפת (סעיף 1 להצעה שהפכה להסכם); הכנת משכורות לעובדי העמותה (סעיף 2 להצעה שהפכה להסכם); הכנת טופס 1215 למס הכנסה; הכנת והגשת דו"חות לרשם העמותות.

העובדה שהנתבע כלל בהסכם שכר הטירחה שורה של שירותים שיעניק, אינה מביאה לכך שהוא פטור מהשבת שכר טירחה, ככל שלא הוענק שירות כזה או אחר.

להרחבה ר' למשל ע"א 2538/15, ,‏ הסתדרות מדיצינית "הדסה" נ' יהודית זר (מיום 15/1/17, כב' הש' י' עמית, נ' סולברג וא' שהם), או ע"א 3521/11, ‏עו"ד **** וגנר נ' מזל עבדי (מיום 22/6/14, כב' הש' י' דנציגר, נ' הנדל וא' שהם).

...

סוף דבר ביחס לתביעה שכנגד לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה שכנגד על כל רכיביה.

חלק רביעי – סיכום ותוצאת פסק הדין לאור האמור לעיל וסיכום הדיון בסעיף 7 ובסעיף 12 ביחס לתביעה והתביעה שכנגד, אני קובע כדלקמן: אני מחייב את הנתבע בתביעה העיקרית בתשלום הסך של 24,570 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22/1/2020, מועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.