ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בערר (י-ם) 1012-21 (כב' הדיין י' ברדא) מיום 17.8.2023 (להלן, בהתאמה - "הערר" ו - "בית הדין") שבמסגרתו נדחה ערר על החלטת המשיב מיום 12.8.2020 לסרב את בקשת המערערת לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים, מכוח "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (נוהל 5.2.0017) (להלן - "נוהל ההפסקה").
צוין שהריאיון שנערך למערערת להפסקת ההליך המדורג לאחר מות בן זוגה, נערך עוד לפני שהוגשה בקשתה למתן אזרחות מטעמים הומנטריים, ולכן אינו מהוה שימוע ביחס לבקשה זו. המשיב דוחה טענה זו ומסביר, כי שימוע נערך לפני שהרשות משנה את מצבו של אדם מיוזמתה, ואילו במקרה דנן דובר מלכתחילה במצב בו המערערת פונה בבקשה לרשות, ולפיכך מצופה שתציג את כל טיעוניה ואת כל המידע הרלוואנטי כבר בבקשתה, ואין צורך בעריכת שימוע נוסף לכך.
דיון
ענייננו בסעיף 7 לחוק המסמיך את שר הפנים להגמיש את התנאים למתן אזרחות עבור בני זוג של אזרחים ישראלים.
עוד יש לציין, כאמור, כי לעותרת אין אזרחות ירדנית, ולפיכך אין כיום מדינה שבה היא במעמד של אזרחית.
...
זכות הטיעון
בטרם סיום אדרש לטענת המערערת בדבר שלילת זכות הטיעון העומדת לה. איני מקבל טענתה זו. בסעיף ג.7.3.5 לנוהל ההפסקה נקבעה החובה לערוך ראיון לאחר פטירת בן הזוג, לצורך בחינת הזיקות - וכך גם נעשה בענייננו.
לאחר עריכת הריאיון, הגישה המערערת בקשה לאזרחות מטעמים הומניטריים, ואזי לא נערך לה ריאיון נוסף בעקבות בקשתה זו. מקובלת עלי עמדת המשיב, לפיה לא הייתה כל חובה לערוך ריאיון נוסף בנסיבות דנן.
אשר על כן סבורני, כי לא נפלה טעות בקביעת בית הדין, לפיה אין מקום בנסיבות דנן להתערב בשיקול דעתה הרחב של המשיב, וכפועל יוצא מכך הערעור נדחה.