מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה למסירת מידע על ניסויים בבעלי חיים לפי חוק חופש המידע

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

מבוא שאלת חשיפת זהותם של חברי הועדות הפנימיות לאישור נסויים בבעלי חיים, שפועלות במוסדות המחקר בישראל, לפי סעיף 14 לחוק צער בעלי חיים (נסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן בהתאמה: הועדות המוסדיות, חוק הניסויים) היא העומדת במרכזה של עתירה זו. העותרת פנתה ביום 3.11.15 אל המשיבה 1 (להלן: הממונה) בבקשה למתן מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע).
הועדה המוסדית – ועדה זו מוקמת במוסדות השונים, ומסירת המידע על אודות חבריה היא העומדת במוקד הדיון בעתירה ושעניינה מוסדר בסעיף 14 לחוק הניסויים: "(א) על אף האמור בסעיף 13, משרד ממשלתי, מוסד להשכלה גבוהה, מוסד חינוכי או מוסד שאישרה המועצה לעניין זה, רשאים להקים ועדה פנימית אשר אחד מחבריה רופא וטרינאר והיא תמלא, לעניין אותו מוסד, את תפקידי הועדה שהוקמה לפי סעיף 13.
באשר לכך מפנה העותרת להתייחסותו של דו"ח מבקר המדינה משנת 2004 (נספח ה' לעתירה המתוקנת): "מדיווחי החברות התעשייתיות מתברר, כי בחברות רבות, ובייחוד באלה שבהם מספר החוקרים קטן, חברי הועדות הפנימיות הם למעשה החוקרים העושים את הניסויים. כך יוצא איפוא שחברי הועדה הפנימית מאשרים את הניסוי שלהם או של עמיתיהם." לצד אלה העותרת מרחיבה בטיעוניה בכל הנוגע לזכויות בעלי החיים וההכרח שיש במסירת המידע כדי להגן עליהם.
...
האיזונים הנדרשים לפי סעיפים 10 ו-11 לחוק והסמכות למסירת המידע לפי סעיף 17(ד') לחוק חופש המידע משהגעתי לכלל מסקנה כי בידי הרשות יש מידע, וכי סייגים למסירתו מתקיימים – יש לדון בשאלה האם האיזונים שיש לערוך לפי סעיפים 10 ו-11 לחוק מחייבים להגיע למסקנה שונה, שתביא למסירת המידע במלואו או למסירתו באופן חלקי.
מקור סמכות נוסף להורות על מתן מידע למרות התקיימות הסייגים שבחוק חופש המידע הוא סעיף 11 לחוק, שמאפשר להורות על נקיטת אמצעים לקידום מידתיות ההחלטה: "היה המידע המבוקש מידע אשר הרשות הציבורית רשאית או חייבת שלא למסרו כאמור בסעיף 9, וניתן לגלות את המידע, ללא הקצאת משאבים בלתי סבירה או הכבדה ניכרת על פעולתה של הרשות, תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו, תמסור הרשות את המידע בהשמטות, בשינויים או בתנאים המחויבים, לפי הענין; נעשו השמטות או שינויים כאמור, תציין זאת הרשות, אלא אם כן אין לגלות עובדה זו, מהטעמים המפורטים בסעיף 9(א)(1)". נוכח השאיפה לממש את זכות הציבור לדעת, על הרשות לבחון האם ניתן לגלות את המידע ולו באופן חלקי – תוך נקיטת צעדים לאיזון ובהם השמטה, שינוי פרטים במידע המבוקש או התנאה של מסירת המידע בתנאים, אם פעולות אלו (כל עוד אינן כרוכות במאמץ בלתי סביר) יאפשרו את גילוי המידע (ר' עניין המועצה להשכלה גבוהה, פסקה 21, עניין גישה פסקה 10).
לפיכך, אני דוחה את העתירה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהקשר לשלושת הסוגיות הנ"ל נדרש לטענה מקדמית של המשיבות בדבר תחולת הוראת הסודות שבס' 22 לחוק צער בעלי חיים (נסויים בבעלי חיים), תשנ"ד – 1994 ( להלן: חוק הניסויים) על העתירה שלפנינו והיחס בינה להוראות חוק חופש המידע.
בפרשה זו ( להלן : ערעור האוניברסיטאות) בקשה העותרת, העמותה למדע מוסרי, מידע מיגוון שכלל פרטים רבים שנאגרו במאגר המידע הממוחשב של המועצה לניסויים בבעלי חיים בקשר לכלל הניסויים שמאושרים על פי חוק הניסויים.
לגישתו, "מבלי לטעת מסמרות בעיניין", גם אם תאמר שמוסדות המחקר אינם כפופים להוראת ס' 22 לחוק הניסויים, אין בכך כדי להוביל, בהכרח, למסקנה כי ככל שתופנה אליהם בקשה לפי חוק חופש המידע הם יחויבו למסור את הנתונים הרלבאנטיים, רק בשים לב לסייגים שקבועים בחוק.
המשיבות טענו לתחולתן של הוראות סע' 9(ב)(1);(6);(11) כמו גם להוראות סע'9(א)(1) ו – 8(1) לחוק חופש המידע כמקימות מחסום בפני מסירת המידע על שלושת חלקיו.
...
העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).
משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.
סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהקשר לשלושת הסוגיות הנ"ל נדרש לטענה מקדמית של המשיבות בדבר תחולת הוראת הסודות שבס' 22 לחוק צער בעלי חיים (נסויים בבעלי חיים), תשנ"ד – 1994 ( להלן: חוק הניסויים) על העתירה שלפנינו והיחס בינה להוראות חוק חופש המידע.
בפרשה זו ( להלן : ערעור האוניברסיטאות) בקשה העותרת, העמותה למדע מוסרי, מידע מיגוון שכלל פרטים רבים שנאגרו במאגר המידע הממוחשב של המועצה לניסויים בבעלי חיים בקשר לכלל הניסויים שמאושרים על פי חוק הניסויים.
לגישתו, "מבלי לטעת מסמרות בעיניין", גם אם תאמר שמוסדות המחקר אינם כפופים להוראת ס' 22 לחוק הניסויים, אין בכך כדי להוביל, בהכרח, למסקנה כי ככל שתופנה אליהם בקשה לפי חוק חופש המידע הם יחויבו למסור את הנתונים הרלבאנטיים, רק בשים לב לסייגים שקבועים בחוק.
המשיבות טענו לתחולתן של הוראות סע' 9(ב)(1);(6);(11) כמו גם להוראות סע'9(א)(1) ו – 8(1) לחוק חופש המידע כמקימות מחסום בפני מסירת המידע על שלושת חלקיו.
...
העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).
משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.
סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהקשר לשלושת הסוגיות הנ"ל נדרש לטענה מקדמית של המשיבות בדבר תחולת הוראת הסודות שבס' 22 לחוק צער בעלי חיים (נסויים בבעלי חיים), תשנ"ד – 1994 ( להלן: חוק הניסויים) על העתירה שלפנינו והיחס בינה להוראות חוק חופש המידע.
בפרשה זו ( להלן : ערעור האוניברסיטאות) בקשה העותרת, העמותה למדע מוסרי, מידע מיגוון שכלל פרטים רבים שנאגרו במאגר המידע הממוחשב של המועצה לניסויים בבעלי חיים בקשר לכלל הניסויים שמאושרים על פי חוק הניסויים.
לגישתו, "מבלי לטעת מסמרות בעיניין", גם אם תאמר שמוסדות המחקר אינם כפופים להוראת ס' 22 לחוק הניסויים, אין בכך כדי להוביל, בהכרח, למסקנה כי ככל שתופנה אליהם בקשה לפי חוק חופש המידע הם יחויבו למסור את הנתונים הרלבאנטיים, רק בשים לב לסייגים שקבועים בחוק.
המשיבות טענו לתחולתן של הוראות סע' 9(ב)(1);(6);(11) כמו גם להוראות סע'9(א)(1) ו – 8(1) לחוק חופש המידע כמקימות מחסום בפני מסירת המידע על שלושת חלקיו.
...
העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).
משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.
סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לו היו התובעים מגישים עתירה התוקפת את התיקון בזמן אמת, וככל שעתירה זו הייתה מתקבלת, אזי התיקון היה מבוטל ותביעה זו "לא הייתה באה לעולם". המדינה לע הדליפה מידע לארגונים להגנה על בעלי חיים ואף לא מנעה את יצוא הקופים בתקופת המעבר.
לטענת החווה, המדינה הציבה תנאי חדש להיתר היצוא והוא - יצוא רק למחקר רפואי "מציל חיים ומקל סבל". תנאי זה עומד בנגוד לחוות דעתה של היועצת המשפטית למשרד להגנת הסביבה עו"ד דלית דרור (להלן – עו"ד דרור) אשר הבהירה כי: "אנו מבקשים לציין שוב, לעניין הכוונה להחמיר עוד את המדיניות, כך שיותר יבוא או יצוא רק למחקר רפואי שהוא מציל חיים ומקל סבל, כי הגבלה כאמור מהוה היתערבות בהסדרה הספציפית של תחום הניסויים בבעלי חיים במשרד הבריאות. החמרה זו חורגת ממיתחם השיקולים לפי החוק להגנת הבר, ועל כן אנו ממליצים להמנע ממנה, כפי שנכתב בחוות דעתנו האחרונה.
כבר במכתב זה נדחתה טענת החווה כאילו הודלפו פרטים מסחריים בעיניין שיווק הקופים: "לעניין טענתך כאילו מתבצעת הדלפת מידע ממשרדנו באופן שאינו חוקי, הריני לדחות טענה זו מכל וכל. כל מסירת מידע המתבצעת מאת משרדי מתבצעת לפי הוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 וכן לפי כללי המשפט המינהלי.
...
מטעמים אלה, אני קובע כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה. בתצהיריהם עתרו מר בושמיץ ומר הולצמן לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.
לא מצאתי ממש ביתר טענות התובעים והן נדחות.
סוף דבר: התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו