עתירה למניעת בניית מדרגות בחזית הבניין

התובעים עתרו בכתב תביעתם למתן ט"ו סעדים, לרבות חיובו של גרוס לשלם להם סך של 373,797 ₪ בגין ירידת הערך של דירתם ועשיית עושר ולא במשפט, חיובו בהוצאות הרבות שנגרמו להם בסך של כ- 90,000 ₪, הסדרת כל עבירות הבניה שביצע בבניין, כולל פינוי הסטווין, חיובו לאטום את הדלת שפרץ בכניסה המשותפת לחדר המדריגות, הסדרת פתיחת הדלתות האחרות שהתקין, איטום החלון שפרץ, צו שימנע ממנו שימוש בגלריות כיחידות נפרדות עם כניסה נפרדת מהכניסה המשותפת והשבת המדרכה למצבה התקין על ידי ריבודה.

בית המשפט מצא, באותו עניין, כי "אכן עולה תמונה לפיה התובע (גרוס - א.ר.) הנו עבריין בניה שהשתלט על חלקים ברכוש המשותף. בחזית הבניין אמור להיות סטווין כאשר התובע השתלט עליו, סגר אותו במלואו וסיפח אותו לחנויות שבבעלותו. בנוסף על פי חוות דעתו של בן עזרא התובע הקים גלריות בנגוד לחוק כאשר בחלקן הוא עשה כניסה נפרדת דרך חדר המדריגות המשותף והשכירן כיחידה נפרדת. אכן עולה תמונה לפיה התובע עושה כבשלו ללא היתחשבות בזכויות יתר הדיירים..." (ת/1, עמ' 10).

...

אני מורה כי בית הקפה יסגר מידי יום חול עד השעה 21:00.

לאחר שלקחתי בחשבון, בין היתר, את התנהלות הצדדים במהלך ניהול המשפט וכן, את דחיית תביעתו של התובע מס' 1, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת מס' 2 את הוצאותיה בגין אגרות המשפט בסך של 9,399 ₪, חוות דעתו של השמאי סידאוי מחודש יולי 2011 (כנגד הצגת קבלות בתוך 7 ימים) וכן, הוצאות כלליות נוספות בסך של 1,000 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת מס' 2 שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

אם לא די בכך, הרי שבחזית הבניין מצויות מדרגות בבניה, ללא מעקה, עם נגישות מלאה לעוברים ושבים ולילדות הגן מבלי שקיים שלט המתריע על הסכנה בנגוד להוראות תכנית הבטיחות; בשביל הגישה לגן, הונחו על ידי הקבלן המבצע מטעם העמותה משטחים של חומרי בניה אשר ילדי הגן חשופים אליהם ולסכנות שבצדם מדי יום; עבודות הבניה יצרו נזקים למזגן שבגן, הגינה שבגן נהרסה ונידרש לה שקום יסודי; וגגון שנועד להגן מפני השמש על ילדות הגן שמשחקות בחצר, פורק ולא הוחזר למקומו.

דיון והכרעה באופן עיקרוני, יש טעם של ממש בטענת משרד החינוך שעם מתן הצוו הזמני והצהרת הערייה שהיא אינה מאפשרת את המשך הבניה ללא מתן היתר בניה חדש, וכל אימת שלא ניתן היתר חדש, העתירה מיצתה את עצמה וכי יש לתת תוקף של פסק דין לצוו המניעה שאסר על המשך ביצוע עבודות הבניה כאמור.

...

הואיל אפוא שבניית בית כנסת מעל גן ילדים לא נועדה להרחיב את שירותי החינוך של המוסד, אין לאפשר את המשך הבניה.

לכן, אני מקבל את העתירה על ראשה, קרבה וכרעיה, ומורה כי כל עוד לא יינתן היתר בניה כדת וכדין המאפשר את ביצוע פעולות הבניה בזמן פעילות הגן, לא תתאפשרנה פעולות בניה כלשהן, לא עבודות חוץ ולא עבודות פנים, מעל גג גן הילדים בזמן שמתקיימת פעילות בגן, היינו כל יום ועד השעה 16:00.

כמו כן, אני מורה לעירייה להסיר את כל המפגעים וחומרי הבניה מחצר הגן ולגרום לחייץ מוחלט בין גן הילדים וחצר הגן לבין המקומות שבהם מבוצעות פעולות בניה, כולל הצבת שילוט מתאים.

בין השאר, העבודות כללו חפירה ובניה בתוך חלל הנכס שכיום משמש כמסעדה; הריסת מחיצה בתוך הנכס האמור ואשר שימשה כקיר חוצץ בין שתי חנויות שבו; התקנת ארובה על חזית הבניין כלפי מעלה לפליטת ריחות (להלן: "הארובה"), הזזת בלוני גז של המסעדה לתוך סמטה אשר מובילה לכניסת ביתם של התובעים (להלן: "בלוני הגז"), התקנת צנור איוורור מחלון אשר משמש חדר שירותים בקומת המסעדה, כאשר האויר נפלט אל חלל חדר המדריגות המוביל לדירת התובעים (להלן: "צנור האיוורור"); התקנת מנוע מזגן בחזית דירת התובעים מתחת לאחד ממרפסותיה (להלן: "מנוע המזגן" או "המזגן"); התקנת גג סככה לאורך חזית הבניין מעל המסעדה; פגיעה במערכת המרזבים ועוד.

עם זאת אעיר לעניין רף חומרת הפגיעה הנגרמת, שנידרש שעה שעסקינן בבניה שבוצעה ללא היתר כדין, די לו לנפגע שעותר לצוו מניעה או צו הריסה כי יוכיח שהבניה גרמה לו ל-"אי-נוחות". ואולם, כאשר מדובר בבניה שבוצעה לפי היתר כדין, על הנפגע להוכיח "מיטרד"; רוצה לומר, על הנפגע להוכיח כי מדובר בהפרעה משמעותית וחמורה יותר מאשר "אי-נוחות" [ראו והשוו: ר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן, פ"ד לח(1) 281, 284-283 (1984); ע"א 7727/01 מאיר קרנש נ' יאיר נחומי, מיום 29.12.2002 (פסקה 9); עניין פורטוגה לעיל, סעיף 9].

...

מעיון בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעים, ומעדותו במשפט, סבורני כי טענות התובעים בנדון מעוררות קושי של ממש.

63) שלישית - ביחס לטענת התובעים לפיה אירעה פגיעה קונסטרוקטיבית ביסודות הבניין עקב העבודות שבוצעו והקמת הגלריה - אין בידי לקבל טענה זו, שכן היא לא הוכחה באמצעות חוות דעת מקצועית בתחום ההנדסה.

סיכום 67) התביעה נגד הנתבעים 2-1, אם כן, מתקבלת באופן חלקי; התביעה נגד הנתבע 3, נדחית.

התובעים טוענים כי הנתבעים בנו תוספת לדירתם הכוללת מרפסת לא מקורה, מדרגות עלייה חיצוניות בחזית ובצד הבניין וחדרים נוספים, וכי כתוצאה מבנייה זו נגרמו נזקים לדירת התובעים.

התובעים היתנגדו ועתרו לבית המשפט לצוו מניעה כנגד הבנייה.

התובעים הגישו ערר לועדת ערר המחוזית על החלטת הועדה המקומית ובחודש אוגוסט 2006 אושרה הבנייה על ידי הועדה המחוזית (ההחלטה בערר על מתן היתר לתוספת בניה בקומת הקרקע - נספח 2 לכתב ההגנה), והיא הסתמכה, בין היתר על פסק הדין בת.א. 78017/95 ביום 20.3.96 שקבע "הנתבעים יהיו רשאים לבנות מדרגות חיצוניות ללא היתנגדות התובעים במיקום אשר יאושר ע"י הוועדה המקומית ובכפוף לקבלת היתר בנייה כדין". התובעים עתרו לבית משפט לעניינים מינהליים נגד וועדת ערר המחוזית.

...

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

המומחה פלדמן השיב כי יש צורך להמתין לרדת גשמים מעבר למטרים מעטים שירדו על מנת לבצע ביקורת הנדסית נוספת, ובסופו של דבר, כאמור, אין חולק כי נעשתה ביקורת וממנה עלה כי התיקון הושלם במלואו.

לפיכך כתב: "אני קובע כי הושלמו עבודות התיקונים לגביהם קיימת התייחסותי בחוות דעתי הראשונה + השנייה". לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

העותרים הגישו עתירה על מנת שבית המשפט יורה למשיבה 3 שלא להתחיל בבניית מדרגות בחזית הבניין , באופן הסמוך לחדר השינה שלה ולחלופין להורות על תיקון היתר הבניה בו יבוטלו לאלתר בניית מדרגות בחזית הבניין או להורות לוועדת הערר המחוזית לעיין מחדש בהתנגדות העותרים.

2.10 ועדת הערר נתנה ביום 13.8.13 החלטתה לפיה, "ככל שהדבר נוגע לבניית המדריגות בחזית, הרי שאלו נידרשות דוקא בשל העובדה שהעוררים מנעו את הגישה לדירה המתוכננת במיקום המקורי שלהם. על מנת שלא להיכנס לעימות עמה או עם השכן הנמצא בקומת הקרקע מתחת לבניה המוצעת הוצעו המדריגות כפי שהוצגו". ועדת הערר סברה כי המיקום המוצע נכון, אך הקטינו את המדריגות ב - 15ס"מ כך שמעבר לשעונים יהיה 90 ס"מ. טיעוני הצדדים - 3.1 העותרים טענה כי גרם מדרגות חצוני בצד הדרומי של המבנה יעבור במרחק של פחות ממטר מחדר השינה שלהם.

...

לאחר הסיור בשטח הוברר כי אין התוכנית איננה מונעת גישה כזו ולכן ההתנגדות בעניין זה נדחית.

העתירה נדחית.