באשר למיתחם העונש ההולם טענה המאשימה כי יש להטיל על הנאשם קנס בסך שבין 1,500 ₪ לבין 2,000 ₪ למ"ר, וכי יש למקם את עונשו של הנאשם ברף הבינוני ולהעמידו על סך של 1,700 ₪ למ"ר.
בנוסף טענה המאשימה, כי יש לקבל את חוות דעת שמאי המקרקעין מטעמה במלואה ולהורות לנאשם לשלם דמי היטל ההשבחה בסך 225,200 ₪, וכן את כפל שווי בסך שנוע בין 2,707,284 ₪ לבין 4,730,000 ₪, וזאת בשל העובדה שלבינוי פוטנציאל מסחרי שניתן לממשו.
בכל הנוגע להיטל השבחה, ביקש ב"כ הנאשם לחלק את הסכום לתשלומים בהם הנאשם יוכל לעמוד.
כך למשל נקבע ב-רע"פ 1704/14 דוד סדן נ' עריית תל אביב (פורסם במאגרים, 13.4.2014):
"בין יתר הכלים המשמשים למאבק בתופעה זו, נתונה לבית המשפט הסמכות להשית על הנאשם קנס, בגובה כפל שוויו של המבנה שניבנה ללא היתר. שיקול הדעת בבחירת והפעלת הסנקציה המתאימה, מסור לבתי המשפט, אשר ישקלו את נסיבותיו של כל מקרה לגופו. הטלת קנס בגובה כפל שווי המבנה, היא סנקציה כלכלית כבדת משקל, ולפיכך עליה להעשות במקרים אשר נסיבותיהם חמורות, במידה אשר מצדיקה סנקציה כזו. נסיבות חמורות מעין אלה, עשויות להמצא בבניה למטרות מסחריות, אך גם במקרים של בניה לצרכים אישיים".
ראו בדומה גם בפסק הדין בעיניין ע"פ (מחוזי חי') 24261-02-10 טלאל קחיזי נ' מדינת ישראל ועדה מקומית לתיכנון ולבניה גבעת אלונים (פורסם במאגרים, 3.6.2010):
"לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של מקרים בהם יחויב נאשם בתשלום קנס נוסף בשיעור של כפל שווי המבנה נשוא כתב אישום. עם זאת, ומאחר ומדובר בסכומים גבוהים במיוחד, הדעת נותנת כי ראוי לעשות שימוש בהוראת חוק זו, כאשר ההפרה של הוראות חוק התיכנון והבניה היא הפרה חמורה בנסיבותיה. כך למשל, סבור אני שיש לעשות שימוש בענישה הקבועה בסעיף 219 לחוק התיכנון והבניה, במקרים בהם מורשע נאשם בעבירה של אי קיום צו בהתאם להוראות סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה. כמו כן, ראוי לעשות שימוש באמצעי עונשי זה במקרים של בניה רחבת הקף, כאשר הבניה משמשת שימוש מסחרי, כל זאת כדי למנוע כדאיות כלכלית לבניה מסוג זה ללא היתר. על זאת יש להוסיף מקרים בהם מבוצעת הבניה בנגוד לצוים מינהליים ושיפוטיים או שמדובר בבניה במקום בו ידוע היה מלכתחילה כי לא ניתן יהיה לקבל אישורי בניה. כמו כן, ניתן להביא שיקולים לחומרא ובמסגרת זו גם את האפשרות לגזור קנס בהתאם להוראות סעיף 219 לחוק התיכנון והבניה, וזאת כאשר נאשם מנהל את הדיון בבית המשפט באופן שמאריך את הדיון שלא לצורך, וזאת במקרים מתאימים וחריגים. כאמור, הרשימה אינה סגורה ועל בית המשפט יהיה לבחון כל מקרה לגופו על-פי אמות מידה אלו ובמקרים בהם נסיבותיו של המקרה חמורות במיוחד, ראוי לעשות שימוש בסעד העונשי החריג של גזירת קנס בשיעור של כפל שווי הבניה". [ההדגשות לא במקור – ע"ט]
השתת תשלום עבור כפל שווי היא אם כן ארוע חריג – הן בהסדרי טיעון והן כאשר הצדדים טוענים ובית המשפט מכריע.
בכל הנוגע למחלוקת בדבר היטל ההשבחה, אציין תחילה כי ביסודו של היטל ההשבחה שתי תכליות עיקריות מהן יש לגזור את שיעורו הנכון של החיוב: האחת, העמדתו של המפר במקום בו הוא היה עומד לו פעל כדין, עתר לקבלת היתר בנייה ונתחייב בשל כך בהיטל השבחה; השנייה, גבייתו של מחיר כלכלי ממשי ממבצעיהן של עבירות בתחום התיכנון והבנייה.
יחד עם זאת, סברתי כי יש מקום להביא בחשבון, את הקושי הנטען בגישה אל הנכס (עדות השמאי מטעם הנאשם, עמ' 12 שו' 24-19 לפרוטוקול).
...
כך למשל נקבע ב-רע"פ 1704/14 דוד סדן נ' עיריית תל אביב (פורסם במאגרים, 13.4.2014):
"בין יתר הכלים המשמשים למאבק בתופעה זו, נתונה לבית המשפט הסמכות להשית על הנאשם קנס, בגובה כפל שוויו של המבנה שנבנה ללא היתר. שיקול הדעת בבחירת והפעלת הסנקציה המתאימה, מסור לבתי המשפט, אשר ישקלו את נסיבותיו של כל מקרה לגופו. הטלת קנס בגובה כפל שווי המבנה, היא סנקציה כלכלית כבדת משקל, ולפיכך עליה להיעשות במקרים אשר נסיבותיהם חמורות, במידה אשר מצדיקה סנקציה כזו. נסיבות חמורות מעין אלה, עשויות להימצא בבניה למטרות מסחריות, אך גם במקרים של בניה לצרכים אישיים".
ראו בדומה גם בפסק הדין בעניין ע"פ (מחוזי חי') 24261-02-10 טלאל קחיזי נ' מדינת ישראל ועדה מקומית לתכנון ולבניה גבעת אלונים (פורסם במאגרים, 3.6.2010):
"לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של מקרים בהם יחויב נאשם בתשלום קנס נוסף בשיעור של כפל שווי המבנה נשוא כתב אישום. עם זאת, ומאחר ומדובר בסכומים גבוהים במיוחד, הדעת נותנת כי ראוי לעשות שימוש בהוראת חוק זו, כאשר ההפרה של הוראות חוק התכנון והבניה היא הפרה חמורה בנסיבותיה. כך למשל, סבור אני שיש לעשות שימוש בענישה הקבועה בסעיף 219 לחוק התכנון והבניה, במקרים בהם מורשע נאשם בעבירה של אי קיום צו בהתאם להוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. כמו כן, ראוי לעשות שימוש באמצעי עונשי זה במקרים של בניה רחבת היקף, כאשר הבניה משמשת שימוש מסחרי, כל זאת כדי למנוע כדאיות כלכלית לבניה מסוג זה ללא היתר. על זאת יש להוסיף מקרים בהם מבוצעת הבניה בניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים או שמדובר בבניה במקום בו ידוע היה מלכתחילה כי לא ניתן יהיה לקבל אישורי בניה. כמו כן, ניתן להביא שיקולים לחומרא ובמסגרת זו גם את האפשרות לגזור קנס בהתאם להוראות סעיף 219 לחוק התכנון והבניה, וזאת כאשר נאשם מנהל את הדיון בבית המשפט באופן שמאריך את הדיון שלא לצורך, וזאת במקרים מתאימים וחריגים. כאמור, הרשימה אינה סגורה ועל בית המשפט יהיה לבחון כל מקרה לגופו על-פי אמות מידה אלו ובמקרים בהם נסיבותיו של המקרה חמורות במיוחד, ראוי לעשות שימוש בסעד העונשי החריג של גזירת קנס בשיעור של כפל שווי הבניה". [ההדגשות לא במקור – ע"ט]
השתת תשלום עבור כפל שווי היא אם כן אירוע חריג – הן בהסדרי טיעון והן כאשר הצדדים טוענים ובית המשפט מכריע.
בשים לב לנסיבות המפורטות לעיל, הגעתי למסקנה כי בכל הנוגע לאישום הראשון, על מתחם העונש לנוע בין 400 ₪ ל-1,200 ₪ למ"ר. בכל הנוגע לאישום השני, מתחם העונש ההולם יועמד על סך של 600-200 ₪ למ"ר.
קביעת העונש בתוך המתחם
בסעיף 40יא לחוק העונשין קבע המחוקק כי בגזירת העונש הקונקרטי בתוך מתחם העונש ההולם יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.
לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס בסך 107,000 ₪, אשר ישולם ב-80 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל מיום 12.3.2024 ובכל 12 לחודשים שלאחר מכן.
