מהותה האמיתית של התובענה הנה לחייב את הקטין "לקבל טפול" והיא למעשה, שוב, עתירה
לחיוב הקטין להישתתף בהליך אשר יחדש הקשר בינו לבין אביו.
קיימת עילת תביעה לכאורה המצדיקה נקיטת צעדים לצורך חידוש הקשר
בין האב לקטין ומאזן הנוחות נוטה לטובת הטלת סנקציות כבר בשלב
מקדמי זה. זאת, מאחר שהנזק שעלול להגרם הן לקטין והן לאב אם לא
יינקטו פעולות לחידוש הקשר באופן מידי, עולה בהרבה על הנזק הממוני
שייגרם לאם, היות שניתן יהיה להשיב את הכספים בחזרה והנזק לאם
הוא בר תיקון.
הורה שמעוניין
בחידוש קשר יוצר קשר עם המטפל וחושב יחד עמו כיצד להקל על הילד,
לעודדו להגיע לטפול וכיוצ"ב. במשפחה זו האם לא פנתה אלי מעולם, לא
יצרה עמי קשר, לא ראתה אותי, או שוחחה עמי ואף הפגינה היתעלמות
מכוונת מכל מה שקשור לחידוש הקשר כך שהתנגדותה אינה קשורה
לטפול או אלי אלא לחידוש הקשר עצמו בין הבת לאב".
...
לקראת נעילה
סבור אני כי המצב אליו נקלענו אינו אלא פרי התנהגות מתמשכת של האם, שהיא בבחינת ניכור
הורי, שלא יימצא לו מרפא בלא התערבות.
סוף דבר
התובענה מתקבלת – הקטין ימשיך להיות מטופל לעניין חידוש הקשר במכון "מפגשים", ובשל
התנהלותה תישא האם ב- 80% מעלות המכון – האב יישא ביתרה.
אני מורה ללשכה לסיוע המשפטי למנות לקטין אפוטרופוס לדין, אשר גם ישמיע קולו, גם יפעל
כפי טובתו וימליץ לקטין ולבית המשפט בהתאם.