מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה להשלמת שיווק מגרשים ופיתוח תשתית בפרויקט הרחבת מושב

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לאחר כשנה וחצי ממועד הגשת העתירה, נחתם הסדר פשרה לפיו המינהל חוזר בו מהתנגדותו לשיווק ארבעת המגרשים על ידי מיכרז, מאפשר לתובעים לחכור אותם, ואף מקבע את דמי ההוון לשעור והערכת שומה שהיו ידועים סמוך למועד שבו אמור היה המינהל להנפיק את השומה המקורית.
לענין ביצוע עבודות תשתית על ציין כי הושלם שלב ב' של הפיתוח, וכי קירות התמך שכלולים בעבודות הפנים של המגרשים בוצעו ברובם (בתצהירו מפנה לכתב הכמויות של הקבלן המבצע, מוצג 10).
עוד אציין בהקשר זה כי אין זו הפעם הראשונה שמותב זה ניתקל באי סדרים כספיים בבניית הרחבה במושב באיזור מטה יהודה, תוך עירוב כספים בין "תשתיות על" לתשתיות פנים המיגרש [ראו ת.א. 6625-10-12 חופרי המרכז בע"מ נ' צלפון מושב עובדים (29.7.18) ודו"ח מבקר המדינה 59ב' לשנת 2008 מיום 6.5.09 , שם נקבע כי המינהל גילה אוזלת יד בהפעלת "מנגנוני פקוח ובקרה שיבטיחו כי המשתכן הוא שייהנה מהסובסידיות שנותנת המדינה בהנחות בקרקע ובדמי פיתוח" https://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Pages/297.
אין לי ספק שגם לנתבעת נגרמו נזקים בעקבות הקפאת חלק מהפרוייקט, שכן נשאה בהוצאות חלק מעבודות התשתית גם למגרשים ששיווקם הוקפא, וגם בחלוף שש שנים מאז שהוקפאו ועד למועד שמיעת הראיות טרם שווקו המגרשים הנ"ל. סיכום ביניים לאחר שיקלול הטענות, אני מקבלת התביעה בגין נזקים לא ממוניים שהנתבעת גרמה לתובעים, באופן חלקי וסמלי, ורק בעיניינם של מי שנגבו ממנו כספים אסורים או כספים ביתר (מרציאנו ואטיאס).
עמידתה של הנתבעת על מציאת משתכן חליפי טרם השבת הסכום, בנסיבות הענין המיוחדות שלפניי, מהוה חוסר תום לב. יש עוד לציין כי כאשר ישווקו יתר המגרשים באמצעות מיכרז וסביר שגם המיגרש של איצקוביץ ייכלל ביניהם, הרי שהנתבעת תוכל לגבות בגין פיתוח תשתית העל ואף בגין פיתוח תשתית פנים סכומים גבוהים מאלו שנגבו מהתובעים (ראו אישור המנהל, נספח 19 לתצהיר הנתבעת מיום 20.12.15, ויתכן שהסכום עודכן כלפי מעלה עוד יותר בחלוף ארבע שנים).
...
נוכח האמור לעיל אני קובעת כי מדובר בחוזה אחיד.
לפיכך אני קובעת כי את סעיף 12.3 יש לשנות כך שבמקרה שלא יימצא משתכן חלופי בתוך שישה חודשים, יושב הכסף למשתכן הראשון.
סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים 1 ו-2 ביחד ולחוד את הסכומים הבאים: סך של 76,800 ₪ גביית יתר של סכום שהוחבא ב"דמי הרשמה".

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

א. ביום 10/12/06 כרתו המושב והקבלן הסכם הקרוי "חוזה לבניית תשתיות" (להלן גם: חוזה התשתיות), אשר מכוחו מסר המושב לקבלן את הזכות ו"הקבלן קיבל על עצמו ועל חשבונו" לערוך תיכנון של כל שטח ההרחבה, לבצע את כל עבודות הפיתוח הדרושות, להקמה של ההרחבה, להגדלתה בעתיד (סעיף 2.1 לחוזה), ולשווק 15 מגרשים בשכונת ההרחבה (להלן גם: הפרויקט).
משהיה המושב מודע להשלכות של עצירת ההרחבה והשיווק, קיבל פיתוח של תשתיות עבור מגרשים שלא שווקו, וסרב – לכאורה בחוסר תום לב – להחזיר לקבלן את הסכומים שהוציא לצורך פיתוח מגרשים שהוא לא שיווק, ו/או לממן מימון ביניים של השלמה של עבודות הפיתוח לגבי המגרשים שנכללו במכתבו, החל משנת 2010 ועד 2019, וגם בהמשך (לגבי חלק מהעבודות), הרי שיש קושי בטענה של אינטרס לגיטימי היוצר צידוק מספיק.
כטענת הקבלן, מדובר בהרחבת חזית אסורה, מפני שהתובעים לא תבעו החזר של סכומים שנגבו על חשבון דמי הפיתוח; איני רואה לקבל טענת התובעים בסיכומי התשובה כי תביעתם לסעד כספי כללה את הסכום העודף, כפי שהבין גם המושב בציינו בסעיף 44 לסיכומיו, כי "בהליך זה לא תובעים החזר של הכספים האסורים". כאשר רצו התובעים להתייחס לדרישתם להשבת כספים מסיבות שונות, ראו לציין זאת מפורשות בסעיף 76 לכתב תביעתם, בעתירתם לאפשר להם פיצול סעדים, כדי לתבוע השבה של כספי פיתוח בגין בניית קירות תומכים; לא מותר לציין כי התובעים לא חזרו על עתירתם זו, ותביעתם זו היתיישנה.
...
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורתני כי התובעים – פרט לקרש - לא הרימו את הנטל להוכחת אחריותו האישית של יפתח.
הקבלן יהיה אחראי אישית רק לחיובו בנזק הלא ממוני כלפי קרש כערב, ותו לא. סוף דבר נוכח כל המקובץ, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סכומים כדלהלן: המושב - בהתחשב בהסכמי הפשרה שנערכו בין התובעים לבין המושב, ואשר קיבלו תוקף של החלטות במועדיהם, בסכומים ששולמו על ידי הנאמנים, וכן בתוצאות ההודעה לצד השלישי, אני מחייבת את המושב לשאת ב-% 70 מכלל הוצאות התובעים, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 140,400 ₪ כולל מע"מ כחוק, שישולם לתובעים בתוך 30 יום מהיום.
הקבלן - נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הקבלן לשלם לתובעים סך של 400,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

עתירה שהגישו העותרים במסגרתה נתבקש להורות למשיבים להשלים שיווק מגרשים בפרויקט ההרחבה של משיבה 3 (להלן: "המושב"), להתחיל באופן מיידי בבצוע עבודות פיתוח ותשתית ולאפשר לעותרים להתחיל את בניית בתיהם במגרשי ההרחבה.
...
יוצא אפוא כי לאור ההלכה שסמכות בית המשפט נקבעת לפי הסעד העיקרי המבוקש, אשר במקרה זה מופנה בעיקרו כנגד המנהל, אין די בצירוף משיבה 4 כמשיבה בעתירה בכדי להקנות לבית משפט זה את הסמכות לדון בה. ממילא הסעד המבוקש להורות על ביצוע עבודות פיתוח ותשתית, איננו מעשי ככל שהוא מופנה כלפי משיבה 4 ומבלי שניתן להפנותו אף כנגד המנהל (ראו עת"מ (מרכז) 55566-11-10 קדם נ' דוד, 19.12.10) על כן הלכה למעשה, עניינה של העתירה אינו מצוי במסגרת העניינים הכלולים בתוספת הראשונה ודי בזאת שאך אחד משני התנאים המגבשים את סמכותו של בית המשפט המינהלי אינו מתקיים בענייננו.
כאמור, דין העתירה להדחות על הסף.
בשולי תשובתו ביקש ב"כ העותרים כי במידה ובית המשפט יגיע לכלל מסקנה שהוא אינו מוסמך לדון בעתירה, שיורה על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך לה, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

התביעה וטענות ההגנה בתמצית נופי יער הגישה כנגד הנתבעות ועורכי דין ששמשו ככונסי נכסים על זכויות המושב כתב תביעה בגדריו עתרו לחיובם בתשלום 2.5 מיליון ₪.
נטען בתביעה שנופי יער היתקשרה בהסכם עם המושב לבצוע עבודות תיכנון ופיתוח תשתיות לצורך הרחבת המושב.
לנופי יער הייתה ציפייה ותקווה שכונסי הכנסים יתקשרו עימה בהסכם להשלמת הליכי התיכנון ולשיווק המגרשים באמצעות נופי יער.
המשקם קבע ברורות שנופי יער אינה בעלת התב"ע של המושב, מה גם שהתב"ע אינה מייצרת זכויות לשיווק מיגרשי ההרחבה ולא זכויות קניין.
בפרק שייחדה נופי יער לטיעונה בנושא "פעילות התובעת", טענה שעיסוקה בייזום פרויקטים בתחום הנדל"ן ובעלי מניותיה הם אנשים אמידים בעלי יכולת כלכלית.
...
עקב החזקה הקיימת בעניין חברה כמפורט לעיל, בהיעדר ראיות כנדרש מטעם נופי יער בעניין יכולת הפירעון שלה ובאשר נטל ההוכחה עליה והיא לא עמדה בו, מסקנתי היא שנופי יער לא הוכיחה את החריג הראשון לכלל בדבר הפקדת עירבון על ידי חברה.
איני מקבלת את טענת נופי יער שסיכויי הצלחה גבוהים להוכחת תביעתה הם טעם ראוי בנסיבות העניין להחלת החריג בדבר חובתה להפקיד ערבון להוצאות.
לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון בשים לב לתביעה, סכומה, והנדרש לצורך בירורה להורות לנופי יער להפקיד בקופת בית המשפט סך 75,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום זה עד יום 23.4.2014 כערובה להבטחת הוצאות המושב שאם לא כן תידחה התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

לסיכום, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את כל הסכומים לעיל המסתכמים בסך של 721,669 ₪.
נטען שהמושב מקדם מזה מספר שנים פרויקט הרחבה בהקף כולל של 115 מגרשים, ולשם כך קידם הליך תיכנון מפורט של עבודות הפיתוח והתשתיות הציבוריות, בשטח הכולל 95 מגרשים מתוך סך המגרשים, כאשר בשלב הראשון משווקים 24 מגרשים למשתכנים אשר עתידים לבנות את ביתם באופן עצמאי.
הנתבעת טענה כי לאור העובדה שהעבודה שנדרשת על ידי התובעת אינה ניהול תיכנון התשתיות מראשיתו, אלא השלמה של פרויקט תיכנון שהיה בשלבים מתקדמים, ומתוך הבנה של אמיר ירושלמי כי המקור לתשלום שכרו של דוד ניסים הוא מקורות הפרויקט (כספי המשתכנים העתידיים וכספי סיבסוד משהב"ש), הוא היתעקש כי סעיף 11.1 יכלול אמנם תמורה בסך 1% מעלות עבודות הפיתוח, אולם בסוף הסעיף יתוספו המילים: "בכפוף לאישור משהב"ש או החכ"ל עמק הירדן לכלול עלות סעיף זה". תוספת זו, נועדה לוודא כי התשלום לתובעת לא יחרוג מהעלויות שיאושרו על ידי משהב"ש, וכך יבטיח תנאי זה כי המועצה האזורית תסכים להקף התשלום וממילא גם יבטיח כי עלויות אלו כלולות במסגרת מקורות הפרויקט.
...
לסיכום, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את כל הסכומים לעיל המסתכמים בסך של 721,669 ₪.
לאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין, ועיון בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין רכיב זה של התביעה להידחות, ואנמק; בהואיל השני במבוא להסכם נקבע כי: "והמזמין מעוניין לקבל שירותי ניהול תכנון ואדריכלות לעבודות המפורטות בנספח א' להסכם זה ושירותי פיקוח צמוד על ביצוע העבודות בהתאם לתכנון הנ"ל באתר: ניהול ביצוע ופיקוח צמוד (להלן: "השירותים")". גם הצעת המחיר אשר צורפה להסכם כנספח ב' כללה הצעה לפיקוח, ובהתאם נקבעה התמורה לה זכאית התובעת בסעיף 11.2 להסכם.
מקובלת עליי טענת הנתבעת שלמעשה, מחומר הראיות עולה שהבחירה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים היתה של התובעת, היות ומראש היא היתה מודעת לפרסום המכרז על ידי המועצה לבחירת גורם אשר יבצע את הפיקוח על כלל הפרויקטים בשטח המועצה, לרבות פרויקט זה. הנתבעת ביקשה ממנה לגשת למכרז, והיא בחרה לא לעשות כן. מקובלת גם טענת הנתבעת שגם בהנחה ותתקבל העמדה לפיה מתן אפשרות למועצה לביצוע הפיקוח מהווה יוזמה של הנתבעת להפסקת ההסכם, הרי שבנסיבות בהן מתקיימות שיחות בין אמיר לדוד אשר מהן ברור לדוד כי במידה ולא ייגש למכרז של המועצה הוא לא יבצע את עבודות הפיקוח, ובסופו של דבר מחליטה התובעת שלא לגשת למכרז, הטענה בדבר העדר הודעה כתובה על סיום ההסכם מעל לחצי שנה ממועד קיום המכרז, מועלית בחוסר תום לב. גם לפי סעיף 20.3 כשלה התובעת מלהוכיח שזכויותיה תיפגענה אם היתה ניגשת למכרז.
לסיכום – אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 51,334 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו