המומחה ציין כי העניין נבדק על ידו, והבהיר כי לאיש היה חוב בכרטיס החו"ז כלפי החברה, וכי לטענת האיש כתוצאה מהשריפה שהתרחשה, נוצרו לחברה חובות לספקים ונותני שירות, ומשום כך הועבר הסכום הנ"ל לחברה, והקטין את יתרות החוב של האיש לחברה.
עוד נקבע בפסיקה, כי "דרך כלל, יש לקבוע כי תחילת מועד החיוב לא יקדם ממועד מתן החלטה על פירוק השתוף בפועל על ידי בית המשפט הדן בעיניינם של בני הזוג", וכי "מעת שבן הזוג שעזב את הדירה הגיש תביעה לפירוק שתוף, הרי גילה דעתו שאין הוא מסכים לא לשימוש הייחודי ולא לויתור על דמי שימוש ראויים. יתר על כן, כפי שהובא לעיל, גם לשיטת הגורסים כי בין בני זוג אין מקום לפסיקת דמי שימוש ראויים, הרי הפיתרון לפגיעה בזכות הקניינית ועשיית העושר של בן הזוג האחר, יימצא בדרישה לפירוק השתוף" (ראו: עמ"ש 7396-12-09 פלונית נ' אלמוני (21.04.2013)
מכל מקום, הפסיקה מדגישה את שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט לעינייני מישפחה בעת פסיקת דמי השמוש הראויים בין בני זוג תוך שיקלול כלל הנסיבות (ראו: בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (26.01.2006)).
ראשית, האיש לא הביא ראייה כלשהיא בתמיכה לטענתו כי נאלץ לעזוב את בית המגורים בעקבות תלונות שוא שהגישה האשה.
יתרה מכך, האשה צרפה לתצהירה פסק דין חלקי מיום 9.12.2019 מאת בית הדין הרבני, במסגרתו נקבע בין היתר כדלקמן:
"... יש לדחות את תביעת הגירושין של הבעל, הבעל לא הוכיח כל עילת גירושין ולנוכח העובדה שהוא אשר עזב את הבית עליו נטל ההוכחה לסיבת עזיבתו את הבית ומרידתו באישתו. יתרה מכך, לאחר שהבעל הודה שיש לו קשר זוגי עם אישה זרה (קשר שהוסתר מהאשה ואשר לגביו שיקר בביה"ד במצח נחושה...) הרי שנתגלה סודו, סוד עזיבת הבית, ולכן יש לדחות את תביעת הגירושין על הסף..." (ראו נספח 5 לתצהיר האשה).
במסגרת פסק הדין נקבע, בין היתר, כי האשה עתרה בתביעתה לאיזון כולל של כל הזכויות ולא לפירוק שתוף לפי חוק המקרקעין, וטענה כי ברצונה לרכוש את חלקו את האיש בבית הצדדים כנגד כספי האיזון, בעוד האיש לא הגיש מטעמו תביעה לפירוק השתוף.
היה עדיין בחיתוליו ולא הניב כל רווח, ונוכח הפרסומים אודות שני העסקים שהוצגו לפניי, דוח רווח והפסד לשנת 2020, והרווח לו טענה האשה בדיון בבית הדין הרבני, ומאידך, בשים לב לטענת האשה כי מדובר ברווח המתקבל לפני תשלומי ההוצאות, מצאתי כי יש להעמיד את הכנסתה של האשה משני העסקים יחד או לחילופין את פוטנציאל הישתכרותה בסך 8,000 ₪ נטו לחודש.
...
ואולם, להשלמת התמונה יצוין כי העובדה שהאישה מתגוררת בבית הצדדים עם הקטינים ללא תשלום דמי שימוש נלקחה בחשבון במסגרת החלטתי לעניין מזונות האישה והקטינים, כמפורט בהמשך.
עם זאת, ונוכח החלטתי לפירוק השיתוף בבית הצדדים, החל מהמועד שבו האישה תעזוב את בית הצדדים, וככל שתשכור דירה למגוריה ומגורי הקטינים או תרכוש דירה למגוריה, יישא האיש בתוספת תשלום עבור רכיב המדור בסך 50% מדמי השכירות או תשלום המשכנתא החודשי, וזאת עד לסכום מקסימלי של 2,000 ₪ לחודש (כאשר אף בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון בין היתר, את פוטנציאל ההשתכרות של הצדדים ואת מגורי האישה בבית הצדדים במהלך ניהול ההליכים המשפטיים).
לסיכום, בנסיבות אלו החיוב במזונות יהא כדלקמן:
האב יישא בתשלום מזונות הקטינה ק' בסך 1,900 ₪ לחודש, וזאת עד הגיעה לגיל 6.
