עתירה להכרה כ"דיירים ממשיכים" בחוק הדיור הציבורי

לפני עתירה כנגד החלטות ועדת האיכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון (להלן: "הועדה העליונה") מיום 7.12.17 ומיום 5.8.18 שלא להכיר בעותר ובעותרת (בהתאמה) כ"דיירים ממשיכים" או כ"זכאים" על פי חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק") וכן כנגד המנעות הועדה העליונה מלתת החלטה בערר אשר הוגש על ידי העותרת ביום 16/9/18 בעיניין המשך מגורים בדירה כהגדרתה להלן.

עמדה על כך כב' השופטת דפנה ברק-ארז בעע"מ 2414/17 ירדנה קלדרון נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשקום ולהתחדשות (13.2.18) בפיסקה 2 לפסק דינה: "מוסד הדיור הצבורי נועד, כידוע, לתכלית סוציאלית מובהקת – מתן מענה למצוקת הדיור וסיוע למי שידם אינה משגת לרכוש או לשכור דירה בשוק החופשי." ובעניין נתנאל נקבע בהקשר זה כי: "חוק הדיור הצבורי משנת 1998 נועד להגשמת תכלית סוציו-אקונומית מובהקת. הדיור הצבורי משמש מכשיר חשוב לצימצום ממדי העוני בישראל, הוא מבקש ליתן מענה למצוקת הדיור ולרכך את הפערים בין בעלי אמצעים כלכליים אשר יש ביכולתם לרכוש דירות בשוק הפתוח, לבין אלו שידם אינה משגת ...." כאמור, הדיור הצבורי נועד לסיוע בדיור למבקשים בעלי נתונים סוציואקונומיים קשים.

...

לאחר שבחנתי טענותיה אלו של העותרת הרי שבאתי לכלל מסקנה כי דינן דחייה.

לאור כל המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי אף החלטת הוועדה העליונה בעניין העותרת הייתה סבירה וכי לא נפל בה כל פגם, אשר יש בו בכדי להוביל לבטלותה וכן, כי אין ולא היה מקום להידרש לפנייתה של העותרת אשר הוגדרה על ידה כערר.

סוף דבר: העתירה נדחית בזאת.

בשנת 2004, לאחר שהאב נפטר, הוכרו הנתבעת ואחיה כ"דיירים ממשיכים" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח-1998, ונחתם עימם חוזה שכירות.

על כן יש להדגיש: אדם המחזיק בדירה ציבורית שלא כדין, כשאין הוא עומד בתנאים הקבועים בחוק להכרה כ"דייר ממשיך" (או לרכישת דירה מכוח חוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה)), עושה כן בהכרח על חשבון מישפחה אחרת, נזקקת, שנמצאה זכאית וממתינה לקבל את אותה דירה ממש.

זאת, בשונה מן המצב ה"קלסי" של תקיפה ישירה (direct attack), דהיינו הליך ביקורת שיפוטית שנסב על תוקפה של הפעולה המינהלית כמו במקרה של עתירה לבג"ץ. סמכותו של בית משפט השלום לידון בתוקפה של החלטת הרשות לשלול זכאות לדיור צבורי כדייר ממשיך מבוססת כאמור על סעיף 76 לחוק בתי המשפט הקובע את העקרון של סמכות נגררת.

...

ברם השאלה הטעונה הכרעה, בסופו של דבר, היא אם הסתמכות זו של הנתבעת ראויה להגנה.

אף בהנחה שליבת גרסתה של הנתבעת הייתה מוכחת, אין מנוס מהמסקנה שידה על התחתונה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

ירעת המחלוקת מתפרשת סביב השאלה האם הנתבעים ושלושת ילדיהם התגוררו בדירה יחד עם הוריו של הנתבע 2, באופן המקנה להם את הזכות להיות מוכרים כ"דיירים ממשיכים" מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק הדיור הצבורי).

בד בבד, הגישו הנתבעים עתירה מנהלית בבית המשפט המחוזי מרכז (עת"מ 54377-01-18 זפרני ואח' נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ; להלן: עת"מ זפרני 1), שבמסגרתה עתרו הנתבעים להכיר בהם כ"דיירים ממשיכים".

12.2.2 קבוצה ב' אם גר עד התאריך הקובע 1/8/09 ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך 4 שנים לפחות (דוגמאות לקבוצה זו – נספח יב) 2.12.3 קבוצה ג' אם לא התגורר בדירה הציבורית בתאריך הקובע 1/8/09, או גר עד התאריך הקובע ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך תקופה קצרה מ-4 שנים, אך התגורר עם הדייר החוזי לפחות 3 שנים לפני פטירתו או מעברו למוסד סיעודי, יהיה זכאי רק אם יוכר כזכאי לדירה ציבורית לפי כלל הקצאת דירה בשיכון הצבורי" סעיף 3 האמור והאבחנה בין שלוש הקבוצות מבטאת את תיקון מס' 3 לחוק הדיור הצבורי (להלן: התיקון), אשר קבע כי בנגוד למצב הקודם (לפיו לא הוגדר מספר שנים מינימאלי של מגורים לשם הכרה כ"דייר ממשיך") זכאות של דייר ממשיך כפופה למגורים במועד הקובע כמו גם מגורים רציפים למשך 4 שנים עם הדייר החוזי ולחילופין מגורים למשך 3 שנים עם הדייר החוזי בנוסף לזכאות של הדייר עצמו לדיור הצבורי בהתאם לכללים.

...

בנסיבות שבהן התביעה דנן הוגשה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) הרי שיש מקום להכריע בדבר הבקשה לפיצול סעדים, ואני מורה על פיצול סעדים, כמבוקש, וזאת, בהתאם לסיפת תקנה 45 לתקנות הישנות ולפסיקה שלעניין.

אשר על כן, אני מורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובעת בסך של 23,400 ₪.

נוכח הכרעתי, אני מורה למזכירות להעביר לידי התובעת את הפקדון שהופקד ע"י הנתבעים להבטחת הוצאות התובעת, בהתאם להכרעתו של הרשם דוד מיום 25.1.18, בסך של 2,500 ₪.

לאחר פטירת האב הגישו העותרים "בקשה להקניית זכויות חוזיות", היינו בקשה לפיה המשיבים יכירו בהם כ"דיירים ממשיכים" הרשאים להמשיך ולגור בדירה.

והשני, חוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט – 1998 (להלן – "חוק הרכישה"), העוסק בזכותו של "דייר ממשיך" לרכוש את דירתו של ה"זכאי" לאחר שזה הלך לעולמו.

המונח "חסרי דירה" מוגדר בסעיף 4.12 לנוהל, והוא כולל מי "שאין ולא היו להם ב-10 שנים שחלפו לפני מועד הגשת הבקשה, בנפרד או במשותף עם אחרים, זכויות כלשהן בדירה או בחלק מדירה ...". יוצא איפוא, שקיבלת פרשנותם של העותרים למילים "בעלות בדירה או במקרקעין אחרים", תיגרום לדיסהרמוניה בין זכויותיו של ה"דייר הממשיך" לבין כללי הזכאות לדיור צבורי.

...

אציין כי למסקנה דומה הגיע גם בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בעת"מ 2531-05-18 בנייה משה נ' משרד הבינוי והשיכון (31.3.20)).

עם זאת אציין, כי לאחר שעיינתי בדו"חות המעגל שצורפו לתשובת המדינה, ולאחר שנתתי דעתי לזהירות המתבקשת לעת בחינת דו"חות אלו (עע"מ 2150/22 אסיס נ' משרד הבינוי והשיכון (27.3.23)), לא שוכנעתי כי נפל פגם בקביעת הוועדה לפיה העותרת לא גרה עם הזכאי ברציפות כל התקופה עד לפטירתו.

אשר על כן, העתירה נדחית.

...