עתירה להכרה במעמד בישראל מכוח נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג

בהמשך לכך, המבקשת הגישה בקשה לקבלת מעמד מכוח נוהל מספר 5.2.0017 שעניינו "הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (להלן: נוהל הפסקת ההליך המדורג).

בסופו של דבר, בעקבות עתירה מינהלית שהגישה המבקשת, הוחזר עניינה לועדה הבינמשרדית לצורך השלמת טיעון ומתן החלטה חדשה (עת"ם 12927-06-13, הנשיא ד' חשין).

בהקשר זה נטען, בין היתר, כי נוהל הפסקת ההליך המדורג מכיר במפורש במצבים שבהם לבני הזוג לא היו ילדים משותפים, ועל כן עניין זה לא יכול לעמוד לחובתה בעת בחינת הזיקות.

...

דא עקא, אין בכל האמור לעיל כדי לסייע למבקשת במקרה זה. כאמור, המבקשת עצמה ציינה כי היא אינה טוענת לקיומו של טעם הומניטארי מיוחד בעניינה.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

על מנת לאפשר למבקשת שהות נאותה להתארגנות, אני מורה כי יהיה עליה לצאת מישראל עד ליום 31.3.2019.

ביום 4.12.2002, הגישה המערערת בקשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח הנישואין, במסגרתה טענו בני הזוג כי מכירים משנת 1999 ומגוריהם משותפים משנת 2001.

   לשם יישומה של הוראה זו, פורסם על-ידי שר הפנים, במסגרת הסמכות הנתונה לו, נוהל הליך מדורג לבחינת הבקשה להיתאזרחות, מכוח נישואין לבן זוג בעל אזרחות ישראלית, הוא "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (נוהל מס' 5.2.0008), אשר תכליתו לבחון על ציר הזמן אם מתקיימים התנאים הדרושים לעניין וביניהם: קשר נישואין תקף, קיומו של מרכז חיים בישראל והעדר מניעה ביטחונית או פלילית (בג"ץ 5091/07 בדולב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), מיום 11.5.2010); בג"ץ 4711/02 ****ה הלל נ' שר הפנים (פורסם במאגרים), מיום 2.8.2009); בג"צ סטמקה הנ"ל).

על כך יש להוסיף, כי אין המדובר באדם אשר עשה דין לעצמו, וכאשר הופסק ההליך מצד המשיבה מטעמי ספק בכנות הקשר בין בני הזוג, הגישה המערערת עתירות מינהליות על מנת להסדיר את מעמדה בישראל, וכי ההליך המדורג המחודש נגדע מכורח המציאות, לאחר שלכאורה נראה שהמערערת סעדה את בן זוגה הישראלי במהלך מחלתו הקשה.

...

כפי שקבע בית המשפט העליון בעניין אסברוק, האיזון בין ההגנה על זכויות האדם המבקשים מעמד מטעמים הומניטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הוועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה הבינמשרדית, די שהיא תעלה "סיכוי מסוים" כלשון בית המשפט, לקבלתה.

העתירה מתקבלת, אפוא, כך החלטת ראש הדסק מבוטלת.

המשיבה תשלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 11,700 ₪.

המערערת הכירה את המנוח לאחר שענתה למודעה שפירסם במרץ 2015 בעתון ולפיה "מחפש אשה לא מעשנת לצורך נישואין". שבוע לאחר מכן עברו השניים להתגורר ביחד ולאחר כ 7 חודשים נישאו.

מאז נישואיהם ועד ליום פטירתו של המנוח, פעלו בני הזוג כדי להסדיר את מעמדה של המערערת בישראל מכוח נישואיה למנוח.

על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (להלן: "ההליך המדורג") שקבעה המשיבה, לצורך קבלת החלטה בעיניין, נבדקים לאורך שנים יציבות הקשר הזוגי וכנותו, היות ישראל מרכז חייו של בן הזוג ועוד.

עם פטירתו של בן הזוג  הישראלי, פועלת המשיבה על פי  נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי מס' 5.2.0017 (להלן: "הנוהל"), שעל פיו בתום התהליך המפורט בנוהל מובא העניין לדיון ולהמלצת הועדה הבינמישרדית ולהכרעתו של המנכ"ל. במסגרת השיקולים בעיניינו של זר שבן זוגו הישראלי נפטר, נבחנת בין היתר מידת הזיקה שלו לישראל והאם זו גוברת על זיקתו לארץ מוצאו.

ובבג"צ 2400/00 לימקום נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו), נקבע : "שר הפנים יכול היה להחליט גם אחרת ולהיענות לעותרת...ואולם משהחליט השר כפי שהחליט, ובתיתנו דעתנו למרחב שיקול הדעת שהחוק העניק לו, לא מצאנו בשקול דעתו לא פגם ולא סירכה המצדים אותנו להתערב בהחלטה". דברים אלה הולמים את המקרה שלפנינו.

...

היא מפנה לקביעותיו של בית הדין לעררים ולהנמקותיו וטוענת כי אין להתערב בהם ולפיכך כי יש לדחות את הערעור.

ובבג"צ 2400/00 לימקום נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו), נקבע : "שר הפנים יכול היה להחליט גם אחרת ולהיענות לעותרת...ואולם משהחליט השר כפי שהחליט, ובתיתנו דעתנו למרחב שיקול הדעת שהחוק העניק לו, לא מצאנו בשיקול דעתו לא פגם ולא סירכה המצדים אותנו להתערב בהחלטה". דברים אלה הולמים את המקרה שלפנינו.

סוף דבר הערעור נדחה.

בקשה למתן סעד זמני לפיו תעוכב הרחקתה של המבקשת 2 (להלן: "המבקשת") מהארץ ויעוכב תשלום הוצאות המשפט שנפסקו כנגד המבקשים, וזאת עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב בערר (ת"א) 3789-19 (כבוד הדיין דותן ברגמן), במסגרתו נדחה על הסף ערר המבקשים על החלטת המשיבה לדחות את בקשתם להענקת מעמד בישראל למבקשת מכוח נוהל מס' 5.2.0009 שעניינו "הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: "בקשה להסדרת מעמד מכח נוהל חיים משותפים").

המשיבה דחתה את בקשתם לאור הליכים פליליים בהם היה מעורב המבקש, הנוגעים לתקיפת בת-זוג, אך לאחר שהגישו המבקשים עתירה מנהלית (עת"מ 24445-01-12) והנושא התברר, החלה המשיבה בהליך מדורג למבקשת.

ביום 2.4.17, לאחר שהתברר כי המבקשים כבר אינם מקיימים משק בית משותף, החליטה המשיבה על הפסקת ההליך המדורג ועל יציאת המבקשת מהארץ תוך 30 ימים.

זאת, בפרט כאשר המשיבה בעצמה הכירה בעבר, לפחות באופן חלקי, באמיתות ובכנות הקשר של המבקשים.

...

יחד עם זאת, בענייננו, אני סבור כי מן הראוי שטענות המבקשים ייבחנו לגופו של עניין במסגרת הדיון בערעור, כולל טענתם לגבי האפשרות להגשת הבקשה להסדרת המעמד מכח נוהל חיים משותפים ובחינת הקשר הזוגי הכנה בניהם במהלך שהות שניהם בארץ, ואסתפק בכך, שלא ניתן בשלב זה, לשלול לחלוטין את סיכוייו.

באשר למאזן הנוחות, אני סבור כי בנסיבות העניין הייחודיות הוא נוטה לטובת המבקשים.

לאור כל האמור, בהתחשב בכך שמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית, ניתן בזאת סעד זמני לפיו המבקשת לא תורחק מהארץ ויעוכב תשלום ההוצאות שנפסקו כנגד המבקשים, עד להכרעה בערעור.

בחודש נובמבר 2014 הגישה העותרת בקשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני זוג מאותו המין" מס' 5.2.0009, בהיותה בת זוג של אזרח ישראלי.

כשהחלה ללמוד לגיור "גרנו באותו הבניין בדירות שונות ... היה אסור לנו לגור יחד בתחילת הגיור. גרנו בנפרד רק מס' חודשים, תיכננו להתחתן אבל זה המון זמן עד שמקבלים את האישורים". לשאלה מדוע אינם מתחתנים למרות שעברו שנתיים מאז הגיור, השיבה "כי עדיין אין לי את התעודות המתאימות להנשא כאן כיהודיה". העותרת הוסיפה כי השניים מתגוררים יחד באותה דירה, אך "יש לי חדר משלי. אנחנו לא נוגעים אחד בשניה". בהמשך מסרה כי "אנחנו ביחד. הוא צריך את העזרה שלי אז עזרתי לו ... לבשל, לנקות", אך לאחר מכן אמרה "בעצם התבלבלתי זה היה בזמן הגיור ועכשיו אנחנו גרים יחד כזוג. אנחנו לפעמים ישנים יחד אבל לא נוגעים אחד בשני. אני קצת מבולבלת בגלל המצב". בן הזוג מסר כי בתקופת הליך הגיור השניים לא גרו יחדיו: "היתה תקופה גם שהיא ירדה לגור בחדר אחר. יש לנו בבניין חדר של שכן שהוא השכיר לי אותו תקופה מסוימת היא גרה שם, אבל זה לא עובד זה לא הולך. גם היה צריך את החדר אחר כך". לדבריו כיום הם גרים ביחד "אמרנו מה שיהיה ... אנחנו לא יכולים אחרת. אבל היא בבעיה. היא אומרת לי איזה מן גיורת אני שאנחנו חיים ככה. היא ממש חופרת לי בראש. מאוד חשוב לה העניין הזה. לשאלה האם הם ישנים באותו חדר השיב: "לא חושב שצריכים לשאול אותי שאלה כזו. זה לא יפה". בן הזוג נישאל מתי הפכו לזוג והשיב: "זוג ממש ב-2012 משהו כזה, אחרי שהתגרשתי". בן הזוג לא זכר מתי עברו לגור יחד "אולי ב-2014", ולשאלה מדוע אינם מתחתנים השיב: "כבר היינו עושים מזמן אם היה לה הכרה לגיור. אני לא הסכמתי בשום אופן לנישואין אזרחיים ... לא מוכנים לחתן אותנו עדיין ברבנות". ביום 23.7.2019 ניתנה הנחייה לסגור את הליך המעמד מכוח חיים משותפים, מאחר שהעותרת ובן זוגה לא חיים תחת קורת גג אחת.

ביום 4.8.2020 נערך לעותרת ולבן הזוג ריאיון שלאחריו ניתנה החלטה על הפסקת ההליך המדורג.

ביום 24.3.2021 הוחלט שלא להאריך את רישיונה של העותרת מאחר שההליך המדורג פקע, ובתוך כך נקבע כי מעמד מתוקף הגיור יינתן רק אם וכאשר הגיור יאושר.

בפתח ההחלטה ציין המשיב כי הבקשה "נבחנת בהתאם למועד הגיור וע"ס כלל מיסמכי הבקשה". עוד צוין כי הבקשה למעמד מכוח חיים משותפים עם אזרח ישראלי אושרה "לאחר שעמדה בתנאים ובכללם כנות הקשר הזוגי". עוד צוין בהחלטה כי העותרת שהתה בישראל בעת הגיור על בסיס רישיון שניתן לה מכוח נוהל חיים משותפים "לאחר שטענה לקיום חיים משותפים והציגה אסמכתות לכך בפני רשות האוכלוסין, אך מנגד בבית הדין הצהירה דברים הסותרים ניהול חיי זוגיות, דבר המעלה חשש אודות היתנהלות לא ישרה של מרשתך. יצוין כי רק במועד הגשת בקשתה למעמד עולה על בסיס הגיור ומכלל המסמכים שהוצגו לפנינו לצורך בחינת הבקשה, עלה חוסר ההתאמה בטענות מרשתך בפני הגורמים השונים לגבי היחסים בין בני הזוג היות ובמעמד בית הדין הצהירה מרשתך כי אינה חיה עם בן זוגה". המשיב הפנה לסתירות בין דבריה של העותרת לדברי בן הזוג, באשר למגוריה בעת הליך הגיור ובאשר לטיב הקשר הזוגי וכוונתם להנשא, והוסיף כי בני הזוג נפרדו במהלך חודש יוני 2020 וכעת העותרת שוכרת חדר בדירת בן הזוג לשעבר, כך ש"למעשה לא ברור הקשר בין בני הזוג דאז והיום".

...

מהמקובץ עולה כי אין בהכרעתה של סמכות הלכתית מוכרת בדבר תוקפו של הגיור, כדי לפטור את המשיב מלבחון בעצמו את כנות כוונותיו של המתגייר או להגביל את בדיקתו רק למקרים חריגים.

בן הזוג הבהיר כי "היא תמיד היתה גרה איתי היא רק היתה ישנה במקומות אחרים". בנוסף, בריאיון מיום 8.6.2021 במסגרת הליך השבות, מסרה העותרת גרסה חדשה ולפיה "כשהתחלתי ללמוד גיור החלטנו שאני אעבור להתגורר בחדר נפרד אך באותו הבית" וכי גם כשהחל ההליך בביה"ד הם עדיין התגוררו באותו בית בחדרים נפרדים.

משלא נמצא בה פגם ושמלא נמצא כי חורגת היא במידה קיצונית מהסביר אין עילה להתערבות בה. סוף דבר אשר על כן, העתירה נדחית.