עתירה להכיר בפיצוי על פיטורי עובדת בהריון ללא אישור הממונה

כן עותרת התובעת לפצוי חלף הפרשות לפנסיה (גמל + פיצויים) ולפצוי חלף הפקדות לקרן הישתלמות לפי צו ההרחבה בסך כולל של 5,812 ₪.

סעיף 9 לחוק עבודת נשים עוסק בהגבלת פיטורים של עובדת בהריון: "9(א) לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון;

במסגרת עדותה בתצהירה העידה התובעת כי טענה במסגרת השימוע שנערך לה כי המניע העקרי והיחיד לפיטוריה היה הריונה בשל עתוי הפיטורים (ר' סעיף 13 לתצהירה) וכי כבר במועד השימוע הוחלט על פיטוריה, כאשר עולה מפרוטוקול השימוע ותימלול השיחה שצורף כנספח ב' לתצהירה, כי מטרת השיחה הייתה "לגמור חשבון" ולא לערוך לה שימוע אמיתי.

מעדותה של התובעת בפנינו עלה כי סרגי פיטר אותה, כי הכירה אותו רק שבוע (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-18, עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 9-10) כי הקליטה את שיחת השימוע (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 30-31, עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-5) וכי הקליטה את מתי רק פעם אחת (שם, שורות 12-18).

עיון בעדויות, בפרוטוקול השימוע וכן בתמליל שיחת השימוע שצורף לתצהירה של התובעת הביאו אותנו לכלל מסקנה כי התובעת לא השכילה להוכיח כי פיטוריה נעשו על מנת להיתחמק מהוראות חוק עבודת נשים ותוך קיום חוזה העבודה בחוסר תום לב, המצדיק פסיקת פיצוי, כאשר נטל ההוכחה מוטל רובץ לפתחה של התובעת, שכן זו לא הוכיחה כי לא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה (ר' סעיף 9א לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988).

שוכנענו כי סרגי אכן היה הממונה של התובעת וכי לא היה מרוצה מתפקודה וזאת ללא קשר להריונה וכי פניית מזמינת השרות - ומכח זאת וכתוצאה מפנייה זו פיטוריה של התובעת - לא נעשו על מנת לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים.

...

אשר לזכאות התובעת לימי חג, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת אינה זכאית ל 3 ימי החג שחלו בתקופת העסקתה, לאור העובדה כי לא עבדה בסמוך לימי החג, זאת כיוון שלפי הפסיקה הנטל הוא על המעסיק להראות כי לא שיבץ את העובדת בסמוך לימי החג לפי בחירתה של התובעת (ר' ר' ע"ע 459/07 דוד יפה נ' ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, ניתן ביום 08.12.09; ע"ע 44382-04-13 יוסף מנצור נ' גז חיש בע"מ, ניתן ביום 4.5.15).

אשר לטענת הנתבעת לפיה לא ניתן היה להקים עבור התובעת קרן השתלמות לאור מעמדה כמסתננת, נאמר גם כאן, כאשר אין חולק כי התובעת הייתה זכאית להפרשות לקרן השתלמות בהתאם לצו ההרחבה החל על הצדדים וטענת הנתבעת היא כי לא ניתן היה להפקיד עבורה את הכספים, סבורים אנו כי התובעת זכאית לסך של 1,855 ₪, כנתבע על ידה, שעה שהנתבעת אינה כופרת בסכום הנתבע אלא בעילת התביעה הקיימת לתובעת ברכיב נתבע זה. אשר לטענת הקיזוז אשר לשכר ביתר ששולם לתובעת, מצאנו לדחותה שעה שמדובר בשעות עבודה ששולמו בפועל, כאשר לא הוכח בהליך כמה שעות בדיוק החסירה התובעת באופן לפיו ניתן לקזז היום – בדיעבד – שעות עבודה.

סוף דבר הנתבעת תישא בסכומים הבאים: 1,867 ₪ כפדיון חופשה ותשלום דמי הבראה.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 766-10-19 ניתנה ביום 19 פברואר 2020 היוואט ברלה המערערת 1. אופוס שרותי כח אדם בע"מ 2. ר.כ. עוגיות הזהב בע"מ המשיבות בשם המערערת – עו"ד עדנה מרין בשם המשיבה 1 – עו"ד רון יוסף בשם המשיבה 2 – עו"ד ליליה שבשאי החלטה

רקע הבקשה בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעתה של המערערת, נתינת אריתריאה, נגד המשיבות, לתשלום פיצוי על פי חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 וחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988, בגין פיטוריה שלא כדין מחמת הריונה וללא קבלת היתר הממונה על חוק עבודת נשים.

בנוסף, עתרה המערערת לתשלום פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות נוספות בגין תקופת העסקתה וסיומה.

] בהיעדר תחולה לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה על העניין שלפנינו, נפנה לבחון את בקשת המשיבה 2 לחיוב המערערת בהפקדת ערובה, בהתאם להלכה הנוהגת בעיניין זה. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה[footnoteRef:2].

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, תוך חיוב המערערת בהפקדת ערובה בשיעור מתון, כמפורט מטה.

זאת ועוד, לאחר עיון בתיק שוכנעתי, שטענותיה של המערערת בעניין סיכויי הערעור הטובים לטעמה בהתייחס למשיבה 2, אינן מצדיקות לכשעצמן את דחיית הבקשה לחיוב בערובה.

לאחר שקילת מכלול נסיבותיו של ההליך, אני מורה למערערת להפקיד בקופת בית הדין עד ליום 1.3.2020 סך של 2,500 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה 2 בערעור.

לפנינו שני הליכים אשר הדיון בהם אוחד: האחד, תביעה לתשלום זכויות נטענות ופצוי בגין פיטורים בתקופת היריון של התובעת, נתינה זרה מאריתריאה; השני, ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), שלא להתיר את פיטוריה של התובעת.

הנתבעת 1 הודיעה לעובדיה על פיטוריהם, ובמסגרת הליכי הפיטורים ביקשה, וקיבלה, היתר לפיטורי שתי עובדות אחרות, שהיו בהיריון באותה עת. בתלוש השכר לחודש אפריל 2017 שולמו לתובעת פצויי פיטורים בסך 3,716 ₪, פיצוי חלף הפרשות לתגמולים בסך 909 ₪, פדיון חופשה בסך 2,338 ₪, ודמי הבראה בסך 1,330 ₪.

התובעת לא הביאה ראיות להוכיח כי במועד הפיטורים ניתן היה להכיר בהריונה.

פיצוי בגין הליכי הפיטורים התובעת עותרת בתביעתה לפצוי בסך 30,000 ₪ בגין פגמים בהליך הפיטורים.

...

הנתבעת 1 הייתה רשאית להעסיק עובדים עד ליום 7.4.17, לאחר שהגישה ערעור על ההחלטה והערעור נדחה (נספחים נ/4, נ/5 לתצהיר הנתבעת 1).

התביעה לפיצוי בגין הליכי הפיטורים נדחית.

התובעת לא טענה, אף לא הוכיחה, כי נגרם לה נזק ומשכך התביעה בהקשר זה נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעת את התשלומים הבאים: פיצוי חלף שכר בתקופה המוגנת בסך 17,986 ₪.

הסיבות שפורטו במכתב הזימון החתום ע"י מוניקה היו: דיווח כוזב על שעות עבודה, שימוש בכרטיס האשראי של החברה ללא אישור הממונים ושיחרור עובדים לפני סיום משמרת ללא אישור הממונים.

עוד עותרת התובעת לפצוי בגין אפלייתה לפי חוק השויון, פיצויים בגין עוגמת נפש והתנכלות, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי על פיטורים ללא שימוע ובזמן מחלה ואישפוז ופצוי בגין פגיעה בשמה הטוב מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

וזה לשון הסעיף: "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות". בהתאם קובע חוק עבודת נשים, כי עובדת שפוטרה ללא קבלת היתר ובנגוד לסעיף 9 פיטוריה בטלים מעיקרם והיא זכאית, בין השאר, לפצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה עד לתום התקופה המוגנת (ר' סעיף 13א(ב) לחוק עבודת נשים וכן ע"ע 1138/02 דנה שני – סטרט נט בע"מ, ניתן ביום 30.4.02).

בפסיקה ארוכה ועניפה קבעו בתי הדין כי תכלית איסור פיטורי עובדת בהריון היא להגן על פרנסתה ולאפשר לה בטחון כלכלי בתקופת ההיריון, מתוך הכרה בקושי הזמני שמעוררת תקופה זו על יכולת תיפקודה וכפועל יוצא מכך גם על שביעות רצון המעסיק שלה.

...

משכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2-3.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.

התביעה כנגד הנתבעים 2-3, נדחית.

התובעת עותרת בתביעתה זו לפצוי בגין פיטוריה שלא כדין, ללא היתר לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ובנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק השויון") ובשל ניסיון להיתחמק מקבלת היתר לפיטורים מכוח חוק עבודת נשים.

התובעת העמידה תביעתה על סך של 148,619 ₪, כאשר 98,169 ₪ נתבעו כפצוי מינימאלי בגין פיטוריה ללא היתר (נזק ממוני) ובנוסף 50,000 ₪ בגין פיצוי לא ממוני (כך במקור, כאשר הכוונה היא לפצוי בגין נזק שאינו ממוני, מ.ק) בגין פגם שנפל בהליך פיטוריה ובשל אפלייתה בעקבות הריונה.

בפסיקה ארוכה ועניפה קבעו בתי הדין כי תכלית איסור פיטורי עובדת בהריון היא להגן על פרנסתה ולאפשר לה בטחון כלכלי בתקופת ההיריון, מתוך הכרה בקושי הזמני שמעוררת תקופה זו על יכולת תיפקודה וכפועל יוצא מכך גם על שביעות רצון המעסיק שלה.

."מן ההכרח שאתייחס גם להודעה המשמחת שהודעת לי אתמול לאחר שהודעתי לך על הזימון הנ"ל – היותך בהריון. ראשית אבקש לאחל לך מכל ליבי מזל טוב ואיחולים ללידה קלה ולידיים מלאות, אין דבר משמח מכך. בהיבט הענייני הנוגע להליך שבנדון ולמען ההבהרה אין בכל כדי למנוע או לעצור את התהליך מפאת הותק הקצר יחסית של עבודתך בחברה. זאת בהתאם להוראות החוק הנוגעות לעניין זה...". בהקשר זה נציין כי התובעת, שטוענת שדבר הריונה כבר היה ידוע בחברה ועל כן יש לראות כ'חשודה' את סמיכות הזמנים באופן המחייב מתן הגנה לפי חוק עבודת נשים, לא זימנה לעדות את הממונה עליה, גב' רינת בסן ולא הוכיחה כי דבר הריונה היה ידוע עוד באפריל אצל הגורם בעל הסמכות להורות על פיטוריה (ר' סעיף 4 לתצהיר התובעת, ר' גם עדות מנהל הנתבעת, מר שובי, בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 27-35).

קבענו לעיל כי ההגבלה הקבועה בחוק עבודת נשים על פיטורי עובדת בהיריון אינה חלה על העסקתה של התובעת מאחר שלא עבדה במקום העבודה חצי שנה וכן כי אין לפנינו נסיבות המצדיקות השתת פיצוי בגין סמיכות הפיטורים להשלמת חצי שנה עבודה אצל הנתבעת.

...

נוכח האמור, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לסעדים הנובעים מחוק עבודת נשים, ובכלל זאת את תביעתה לפיצוי ממוני בגין פיטוריה ללא היתר, כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

גם משיחת השימוע, נספח ג' לתצהיר נתבעת, עולה כי טענות הנתבעת בקשר לעבודתה של התובעת היו ענייניות, ואף כי התובעת אינה מסכימה לאלו, לא עלה באותה שיחה עניין הריונה ובסופו של דבר מדובר בפררוגטיבה של המעסיק להחליט כי עובד/ת אינו ממלא אחר הציפיות ממנו.

זאת אומרת, שוכנענו כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להריונה, הריונה לא נשקל במכלול השיקולים שהובילו לפיטוריה וכי אלו נעשו מהטעמים עליהם עמדה הנתבעת במהלך ניהול ההליך, במסגרת כתב ההגנה שהגישה, בתצהיר מנהלה ובעדותו בפנינו.

סוף דבר נוכח האמור, תביעתה של התובעת נדחית על כל ראשיה.