הנתבע 2 (להלן – הגף או המדינה) מעניק לבעלי תארים אקדמאיים מחו"ל "אישורי שקילות" על פיהם התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל (בעניינינו - השלוחה) שקולים לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דרוג שכר והטבות אחרות של עובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, מישטרה ושב"ס.
במועד פתיחתה של השלוחה, לא נידרש אישור המועצה להשכלה גבוהה לקיום פעילות אקדמית של אוניברסיטאות זרות מחו"ל בישראל.
כך נפסק בעיניין זה:
"שני התנאים המרכזיים לצורך מתן אישור שקילות על פי הכללים הרלבאנטיים לעניין זה הנם: היות המוסד בו למד המבקש מוכר על ידי המדינה בה הוא פועל כמוסד המוסמך ליתן תארים אקדמיים והצגת מסמכים המעידים על כך שהמבקש עמד בכל דרישותיו של אותו המוסד (ראו: הכללים להערכת תארים זרים מיום 12.11.1997; חוזר המשנה לנציב שירות המדינה מיום 22.8.2004; ופסקה 14 לפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה. ראו גם הכללים מיום 10.5.2005 להערכת תארים אקדמיים (ראשון או שני) שהוענקו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ואשר נלמדו בשיטת 'הלמידה מרחוק' ולתארים שלישיים זרים לצורכי דרוג ושכר, בהם התווספו תנאים נוספים וביניהם עמידה בבחינה). יחד עם זאת, הדעת נותנת כי מקום שבו מתעורר חשד כי המבקש אישור שקילות קיבל את התואר שלא כדין יש למשיב סמכות ואף חובה לבחון ולבדוק האם קיים בסיס לחשד זה טרם שיתן למבקש אישור שקילות, על כל ההטבות הכרוכות בכך. זאת ועוד. בפרשה דנן קבע בית המשפט בפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה כי על המדינה לערוך בדיקה פרטנית לצורך בירור החשדות נגד בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה (וראו גם ההחלטה מיום 11.1.2005 בבקשות למתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט), אשר במסגרתה ייערך לכל אחד מן הבוגרים שימוע כדין ותנתן לו היזדמנות הוגנת להוכיח את ניקיון כפיו. אשר על כן, בנסיבות המיוחדות של הפרשה שבפנינו לא נפל כל פסול בהתנהלות המשיב בהחליטו לבחון את הבקשות בדרך החורגת מן הכללים המנחים אותו דרך כלל בכגון דא" (עניין בן שמעון, סעיף 12 לפסק הדין, ההדגשות הוספו ד.פ.)
עוד נקבע בעיניין בן שמעון כי בנסיבות דנן מדובר בהליכי בדיקה ראויים וסבירים:
"אשר לסבירותם של הליכי הבדיקה בהם נקט המשיב הרי שזו נבחנה על ידי בית המשפט במסגרת העתירות נגד ההליכים הפרטניים ובפסק הדין שניתן בהן אישר בית המשפט את מתכונת הראיונות הפרטניים לבוגרי הנציגות כהליכים ראויים וסבירים המקיימים את החובה לערוך לכל אחד מן הבוגרים שימוע טרם שתסורב בקשתו לאישור שקילות. בצדק טען איפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהדרש לטענות הכלליות שהעלות העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נישאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מיתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12).
כאשר נישאל אם הוא יכול לספר על קורס שמצא חן בעיניו השיב:
"אני באמת לא כ"כ אהבתי את זה הלכתי יותר לדרוג שכר" (ע' 6 ש' 1-3)
וכאשר נישאל על הקורס במיקרו כלכלה השיב:
"לא, זה לא רלוואנטי השאלה הזאתי כי אתה מזכיר לי דברים, את נבכי העבר זה כבר עבר הרבה זמן. כי זה כבר עבר ומת וכל החומר אם אתם רוצים נמצא במודום, יש להם ארכיון וזה הכל שמה והדברים של העבר ואני לא זוכר" (עמ' 6 ש28-32).
המראיינים התרשמו כי התובע לא כתב את העבודה אלא למד אותה בעל פה.
אכן, מתשובות התובע בראיון עולה ספק משמעותי אם התובע, אכן היתמודד כראוי עם השאלות המתעוררות במסגרת העבודה, והאם הגשים את מטרת כתיבתה: לערוך בעצמו עבודת מחקר ולהפגין חשיבה אישית ועצמאית ברמה אקדמית.
...
תשובותיו של התובע בראיונות, והעובדה שלא ידע להסביר מושגים בסיסיים בקורסים שנטען כי למד מבלי שסיפק הסבר המניח את הדעת לכך, מבססים את המסקנה כי התובע לא השתתף בהליך לימודים תקין, ולימודיו "אינם אמיתיים". לפיכך, יש לדחות טענה זו של התובע.
סוף דבר- התביעה נדחית.
התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך של 2,500 ₪.
