ראשית מבהירים העותרים – במענה לטענת המשיבה ולפיה בעתירה לא מציינים העותרים החלטה קונקרטית הנתקפת על ידם – כי ההחלטה הנתקפת היא ההחלטה עליה למדו העותרים ממכתב הערייה מיום 2/10/22, שם נטען כי חיובי הארנונה הועברו מהחברות לעותרים בהיותם בעלי הזיקה הקרובה ביותר.
בשני מכתבים אלו הודיעה הערייה לעותר כי כל אחת מהחברות האמורות, לא שילמה לעירייה חוב ארנונה בגין הנכסים האמורים וכי הואיל והעותר הוא בעל שליטה בחברות אלו, לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג – 1992, כפי שתוקן בסעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תקוני חקיקה), התשס"ד- 2004 (לעיל ולהלן: "חוק ההסדרים") – נידרש העותר, כבעל השליטה בחברות, לפרוע את החוב.
לטענת העותרים, ממכתבים אלו, אשר התגלו רק לאחרונה על ידי העותרים, התחוור כי בנגוד לטענותיה, בזמן אמת פעלה הערייה בהעברת רישום החזקה מכוח חוק ההסדרים ולא העבירה את החזקה, כנטען על ידה בעתירה דנן, לעותרים כבעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכסים.
זאת ועוד, במכתב התשובה של המשיבה מיום 31/8/08, השיבה המשיבה כי היא אמנם שינתה את שם המחזיק בנכסים ואולם, הבהירה מפורשות כי היא מוסמכת ואף חייבת לפעול לפי הוראות פקודת העיריות ובכללן הוראות סעיפים 325- 326 לפקודה וכי: "בהתאם לאמור בסעיפים שצוינו לעיל, יחוייב מחזיק/בעלים של נכס בארנונה כל עוד לא נימסרה על ידו לרשות הודעה בכתב אודות חדילת החזקתו בנכס.".
במאמר מוסגר אציין בהקשר זה כי לאור תיכתובת זו, לא ברור מדוע לא מצא העותר להודיע, כבר באותו מועד, כי הוא אינו מחזיק גם בנכסים נוספים אשר היו רשומים על שמו, ככל שאמנם לא המשיך להחזיק בנכסים אלו לאחר מתן צו הכנוס.
זאת ועוד, כפי שטענה המשיבה בדיון לפני וכפי שנתמך במסמכים אשר צורפו כבר לכתב התשובה מטעמה (נספח 13 לכתב התשובה) וכן בתצהיר אשר ניתן בתמיכה לכתב התשובה – ביום 18/9/16 התקבלה הודעת בא כוחו של אבולעפיה, בדבר רכישת חלק מהנכס בכתובת זו, תוך שבפנייה זו התבקש מפורשות לפצל את הנכס לשני חלקים – האחד בשטח של 72.34 מ"ר שירשם על שם אבולעפיה וליד והשני שירשם על שם העותר (אשר צוין מפורשות כי חלק מהנכס נשאר בחזקתו – ראו לעניין זה עמוד 123 לנספחי המשיבה).בהמשך לכך, אישרה המשיבה את פיצול הנכס ורישומו לשני נכסים כך שנכס בשטח של 29.28 מ"ר נרשם על שם העותר ויתרת השטח נרשם על שם אבולעפיה וכן כי תחילת השינוי תהיה ביום 16/6/16 - גם הודעה זו נשלחה לכתובת המגורים של העותרים.
אשר לכך, אציין ואדגיש כי אין בכך שהזכויות נמכרו בשנת 2011, כדי ללמד על מסירת החזקה במועד זה. משכך ובהנתן שהעותרים עצמם, או הנאמן, לא הודיעו הודעת חדילה ולא המציאו מיסמכי מכירה, פעלה המשיבה כדין (ובהתאם להוראת סעיף 325 ו – 326 לפקודת העיריות), עת העבירה את רישום החזקה על שם הרוכש, במועד הראשון בו הייתה לה אינדיקאציה ברורה ולפיה הוא החל להחזיק בנכס.
...
לאור כל האמור, אין בידי לקבל את טענת העותרים ולפיה בשל הצהרתה כביכול של המשיבה במסגרת הליך הפש"ר, יש לאפשר להם להגיש עתירתם זו על אף שהוגשה בשיהוי ניכר ובהתאמה הנני קובעת כי דין עתירת העותרים להידחות אף הואיל והוגשה בשיהוי.
אשר לטענה זו, משנקבע כי שערי בית המשפט לא יפתחו בפני העותרים מטעמי סף – של העדר מיצוי הליכים ושיהוי – דין טענה זו – שהיא לגופם של דברים – להידחות אף היא.
סוף דבר;
כפועל יוצא מקביעותיי כי דין טענותיה של המשיבה באשר להעדר מיצוי הליכים כמו גם שיהוי בהגשת העתירה להתקבל – דין העתירה להידחות וכך הנני מורה.
