עוד נטען, כי כבר בפתח כתב התביעה נטען כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו והועלמו מעיני המשיבים בכוונה, ורק ביום 03.10.22, לאחר שנתקבלה בידיהם חוות דעת רפואית ראשונית, נודע להם, לראשונה, עניין ההתרשלות בטיפול והקשר הסיבתי בינו לבין הנזק שניגרם, ועל כן הם טוענים כי המקרה דנן נופל לגדרי החריגים המנויים בסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות.
יובהר, כי המבקש עתר להארכת המועד להגשת כתב ההגנה עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף.
בתובענות על עוולות, הוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובעת כי "היום שבו נולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
"(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל;
לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, בכל הנוגע ליסוד הנזק, מתייתר הצורך בלהמשיך ולדון בשאלות מועד גילוי העובדות הנדרשות ליסודות הנוספים של עוולת הרשלנות (פרטי ההתרשלות והקשר הסיבתי בינם לבין הנזק).
...
בנסיבות הנטענות בתביעה, עילת התביעה, לשיטת המבקש, נולדה בשנת 2011 והתיישנה בשנת 2018, ומאחר וכתב התביעה הוגש רק בשנת 2022, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.
לחילופין, ואף אם תימנה תחילת תקופת ההתיישנות ממועד פטירת המנוחה, היינו מיום 15.10.15, עדיין יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, מאחר וכתב התביעה הוגש רק ביום 24.10.22, בחלוף למעלה מ- 7 שנים מיום הפטירה.
לסיכום
אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
