עתירה לביטול שלילת רישיון נשק ארגוני לאחר סגירת תיק מחוסר אשמה

לתמיכה בעמדתם הפנו הם אל שני פסקי הדין הבאים, שכך נקבע בהם: עת"מ (חיפה) 56193-06-16 סלמה נ' משרד הפנים - האגף לרשוי כלי נשק (29.12.2016)‏‏ (כבוד השופטת ב' טאובר, פסקה 27): "העובדה שתיק החקירה כנגד העותר ניסגר מחוסר אשמה, אינה שוללת הסתמכות על מימצאי החקירה והתרשמות הגוף החוקר מהתנהלות העותר בעת הארוע, מה גם שככלל, אין מניעה להביא בחשבון במסגרת בחינת השיקולים לביטול או מתן רישיון לנשיאת כלי ירייה, גם ראיות שלא הובילו להגשת כתב אישום, כמו מידע מודיעיני וכיוצ"ב" (ההדגשה אינה במקור).

על השאלה השנייה השבנו כי המישטרה רשאית לבסס את המלצתה על ראיות מנהליות שמקורן תיק חקירה שניסגר בהעדר אשמה, אך זאת אך ורק במקרים חריגים, נדירים וקיצוניים תוך הבאת הנמקה מיוחדת להצדקה להסתמך על מקור מידע זה. כך בדרך כלל וכך על אחת כמה וכמה אם מדובר בבטול רישיון, אשר "לא ייעשה על בסיס חשד גרידא". דבר זה לא נעשה בנסיבות הנדונות, אלא ניכר מכלל החלטותיהן של פקידת הרשוי ושל הממונה, בהחלטתה בערר, כי לא חל שינוי בהחלטותיהן ובהנמקתן אף לאחר שהובאה לידיעתן עובדת סגירת תיק החקירה בעיניינה של העותרת מחוסר אשמה.

אשר לעצם הראיה המינהלית, שעליה התבססה המלצת המישטרה, הרי שכאמור, בשל היתנגדות העותרת לכך שאעיין בתיק החקירה, לא נחשפתי לראייה זו. לפיכך ביקשו המשיבים שאניח כי חומר החקירה הקיים בתיק שניסגר מחוסר אשמה מצדיק את שלילת בקשת העותרת לקבל חזרה את רישיונה לנשיאת נשק אירגוני, וזאת בהסתמך על חזקת תקינות המעשה המינהלי.

...

בקשתה זו של העותרת נדחתה בהחלטת פקידת הרישוי מיום 13.8.2020, אשר נומקה כלהלן: "בקשתך נדחתה לאור המלצת משטרת ישראל בגין: בידי המשטרה מידע על מעורבות המבקשת באירוע מהשנה האחרונה, ממנו נשקפת מסוכנות לציבור ולעצמה. בחודש 2/2020 רישיונה לכלי ירייה כמאבטחת בוטל בהמלצת המשטרה בגין אירוע זה. חרף העובדה כי תיק זה אינו מופיע כיום ברישומה, אנו סבורים כי לא חלף די זמן מהאירוע. נשקפת מסוכנות בהימצאות כלי ירייה בידיה. אנו ממליצים לסרב לבקשתה". אף הפעם בחרה העותרת שלא להגיש ערר על ההחלטה וחלף זאת, המתינה מספר חודשים וביום 25.1.2021 פנתה בבקשה נוספת לקבלת רישיון לכלי ירייה ארגוני, הזהה בעיקרה לבקשתה הקודמת.

אף הערר נדחה בהחלטת מנהלת מחוז ירושלים באגף לרישוי כלי ירייה (להלן – הממונה) מיום 8.6.2021.

לאחר בחינת טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה, כי התשובה לשאלה נמצאת בתווך בין הדעות השונות.

תוצאת הדברים היא כי העתירה מתקבלת.

עפ"י עובדות כתב האישום, בו הורשעו המערערים, במועד הרלוואנטי פעל המטווח ללא רשיון, תוך עיכוב ביצוע של צו הסגירה שהוצא כנגד המטווח וכן לא היה למטווח אישור ממכבי אש כי המטווח תקין ובטיחותי וכי הוא עומד בתנאי הבטיחות.

גזר הדין של בית משפט קמא בית משפט קמא, לאחר שקיבל תסקירי שירות מבחן בעניינם של המערערים ושמע עדי אופי, החליט להרשיע את המערערים ולא להסתפק במבחן ללא הרשעה, תוך מודעות לקושי בגזירת הדין של הנאשמים שהורשעו בעבירות רשלנות, שתוצאותיה טרגיות, שמדובר בדרך כלל באנשים המנהלים אורח חיים נורמטיבי ובשבריר שניה משתנה מסלול חייהם והם מורשעים בשל חוסר זהירות המוביל לעיתים לקיפוח חיי אדם.

מדובר, באופן שכיח, באנשים נורמאטיביים מן הישוב, ללא עבר פלילי, ובכל זאת באופן רגיל לא מסתפקים בתי המשפט בהטלת של"צ ללא הרשעה והבסיס לענישה הינה הרשעה בתיקים מהסוג הנ"ל. וכדברי כבוד השופטת נאור בפסק דין סטבסקי: "הימנעות מהרשעה במקרה זה יש בה משום "איתות" שלילי לציבור שכן המסר המועבר לציבור שאין להקל בה ראש, ביחוד לאור העובדה שקופחו בעטייה חיי אדם.

כך, בפס"ד סטבסקי, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה על אי הרשעת סטבסקי-מתנדב במטווח ירי שהדריך במטווח, ללא הסמכה, שהשאיר אדם לירות במטווח, ללא השגחה, אותו אדם (שהתברר שהיה חולה במחלת סכיזופרניה) התאבד, וסטבסקי הואשם בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות בכלי יריה, לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין.

אמנם למערער 1 בוטלו הרשיונות בארגון מטווח העיר כסוחר מורשה, מנהל מטווח ותעודת מדריך בהודעה מיום 2/1/05, אך זאת, לפי הודעת המשיבה, על סמך מידע מודיעיני חשאי, כשבענין זה היתה פתוחה הדרך בפני המערער 1 להגיש ערר לפקיד הרישוי לנשק ובמידת הצורך לפנות לבית משפט לעניינים מינהליים.

ד.בית המשפט קמא ראה במעשיהם של המערערים רשלנות בדרגת רשלנות גבוהה, כאשר מעשיהם לא בוצעו בהיסח הדעת או באופן נקודתי ורגעי, אלא נמשכו תקופה ארוכה, תוך הפגנת זילזול בחיי אדם ובאחריות שהיתה מוטלת עליהם מתוקף היותם בעלי ומנהלי המקום, התעלמות מהליקויים הקשים שהתגלו במקום, אשר מנעו את מתן הרשיון למטווח מהרשות המקומית, כשהמערער 1 פנה לעיריה לקבלת רשיון רק לאחר שנה ושבעה חודשים מאז נודע לו על הצורך בכך.

...

דיון והכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו במסמכים שצורפו, החלטנו לדחות את הערעור.

אנו סבורים שמדובר בהחלטה ראויה של בית משפט קמא שאין מקום שערכאת הערעור תתערב בה. התוצאה התוצאה הינה שאנו דוחים את הערעור.

אנו קובעים את התיק לדיון בפנינו לצורך קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השרות ליום 06.09.06 בשעה 13:30..

החלטת הממונה מושא העתירה אחר הדברים האלה התקבלה ביום 15.8.18 החלטת הממונה (להלן: ההחלטה השלישית), בגדרה שבה ודחתה את הערר שהגיש העותר על ההחלטה לבטל את רישיון הנשק הפרטי ואת רישיון הנשק האירגוני שלו.

אף שניתן להסתמך על חומרי חקירה שהתבררו בתיקים משטרתיים שניסגרו בעת קבלת החלטה על שלילת רישיון נשק, הרי ששמקרים שמדובר בתיקי חקירה שניסגרו מחוסר ראיות, יש לנקוט במשנה זהירות בבחינתן הראיות המנהליות.

לא נימצאו בתיק החקירה ראיות שמאשרות או מפריכות את אחת הגרסאות ואין סיבה להניח את אשמתו של העותר ולראותו כמסוכן בשל כך, אף אם אנו נעזרים במבחן קל יותר של ראיות מנהליות ולא נידרש נטל ההוכחה לצורך הליך פלילי.

לסיכום, איני סבור כי ניתן לראות בחומר החקירה הדל המצוי לפני היום כראיות משכנעות על אודות סיכון מיוחד הנשקף מהעותר, זאת במיוחד לאחר שהתיקים ניסגרו; התיק הרלוואנטי ניסגר מחוסר ראיות; השהוי למשך שלושה חודשים עד לקבלת החלטה בדבר ביטול הרישיון; ובראש ובראשונה כי המדובר בשלילת רישיון קיים.

...

על יסוד כל אלה, מצאתי כי אין מנוס מלהתערב בהחלטה ולבטלה.

סיכום אני מקבל את העתירה, מבטל את החלטת פקיד הרישוי לבטל את רישיונות הנשק הארגוני והפרטי של העותר ואת החלטת הממונה לדחות את הערר שהגיש העותר על החלטת פקיד הרישוי.

המשיבים ישלמו לעותר שכר טרחת עורך דין (בשים לב לשתי העתירות) בסכום של 15,000 ₪, וכן ישיבו לו את האגרה ששילם בשני ההליכים (בניכוי החלק שהוחזר לו).

ביום 20.5.2019 הגיש העותר ערר על החלטת ביטול הרישיון וביום 6.6.2019 נדחה הערר על יסוד היתנגדות משטרת ישראל, היתנגדות אשר התבססה על פל"א 122989-13 ארוע אלמ"ב אשר ניסגר מחוסר ראיות וכן על בסיס מידע מודיעיני שבגינו נימסרה לעותר, בחודש יוני 2019, פרפרזה ולפיה: "בידי משטרת ישראל מידע חסוי על מעורבות העורר בעבירות סמים אמל"ח ורכוש." ביום 9.1.2020 הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיון לנשיאת כלי נשק אירגוני, בד בבד עם בקשה חדשה לקבלת רישיון להחזקת כלי נשק פרטי לכלי ירייה מסוג אקדח בתבחין "שירות כוחות הבטחון" בייעוד "נשיאה". יוער כי התבחין האמור משמש לכלי ירייה מסוג אקדח ומותנה בכך שבעל הרישיון הנו בעל הכשרה בדרגת רובאי 07 או 08.

וביום 6.9.2020 נדחה הערר באלו המילים להלן: "בתאריך 13.7.2020 הגיש העורר ערר שהועבר לתגובת משטרת ישראל כמתחייב מסעיף 12(ג)(2) לחוק ובתגובתם הנוספת מיום 24.8.2020 ציינו כי עניינו של העורר נדון פעם נוספת, ולאחר שקילת מלא השיקולים הנדרשים, המלצתם היא להמשיך להיתנגד למתן רישיון נשק לעורר בגין: מידע חסוי המצביע על מעורבות העורר בעבירות שונות. על פי מידע זה, מתעורר חשש למסוכנות בהחזקת כלי ירייה על ידי העורר. לאור האמור, עמדת משטרת ישראל לדחות את הערר, מטעמי שלום הציבור ובטחונו.

לטענתו, בשנת 2019 בוטל רישיונו זה אך בשל העובדה כי פעל לשנות את עילת הסגירה של תיק האלמ"ב מסיבה של "העידר עילה" לסיבה של "חוסר אשמה". לטענתו, החלטה זו הובילה לפיטוריו ממקום עבודתו כמאבטח במרכז הרפואי גליל מערבי.

...

ביום 20.5.2019 הגיש העותר ערר על החלטת ביטול הרישיון וביום 6.6.2019 נדחה הערר על יסוד התנגדות משטרת ישראל, התנגדות אשר התבססה על פל"א 122989-13 אירוע אלמ"ב אשר נסגר מחוסר ראיות וכן על בסיס מידע מודיעיני שבגינו נמסרה לעותר, בחודש יוני 2019, פראפרזה ולפיה: "בידי משטרת ישראל מידע חסוי על מעורבות העורר בעבירות סמים אמל"ח ורכוש." ביום 9.1.2020 הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיון לנשיאת כלי נשק ארגוני, בד בבד עם בקשה חדשה לקבלת רישיון להחזקת כלי נשק פרטי לכלי ירייה מסוג אקדח בתבחין "שירות כוחות הביטחון" בייעוד "נשיאה". יוער כי התבחין האמור משמש לכלי ירייה מסוג אקדח ומותנה בכך שבעל הרישיון הינו בעל הכשרה בדרגת רובאי 07 או 08.

בקשת העותר לרישיון מסויג אף היא נדחית.

סוף דבר בהינתן מכלול השיקולים העומדים על הפרק ובהביאי בחשבון את מתחם שיקול הדעת העומד לרשות המנהלית, לא מצאתי הצדקה להתערב בשיקול הדעת של הממונה על רישוי כלי ירייה.

העתירה נדחית אפוא.

ביום 29.1.2012 הודיע המשיב 3 לעותר כי תיק החקירה ניסגר בפרקליטות מחוז דרום, וכי עילת הסגירה היא: "לא נימצאו ראיות מספיקות להעמדתך לדין". יצוין כי ב"כ העותר פנה אל פרקליטות מחוז דרום בבקשה לשינוי עילת הסגירה של התיק לעילה של "חוסר אשמה". בקשת ב"כ העותר נדחתה, ועילת הסגירה נותרה על כנה.

ב"כ המשיבים הבהיר, בסעיפים 77-76 ל"תגובה מקדמית לעתירה" (אשר, כאמור, קבעתי כי יש לראותה ככתב תשובה), כי "בחודש אוגוסט 2012 קיבל העותר רישיון נשק אירגוני לפי סעיף 10ג(ג) לחוק. לצורך קבלת הרישיון התקבלה אמנם המלצת משטרת ישראל, ואולם כפי שהתברר בדיעבד – המלצה זו ניתנה בשגגה, מבלי שנלקחה בחשבון הנסיבה הרלוואנטית בדבר תיקו הסגור של העותר. ביום 1.6.2014 ובעקבות בדיקה צולבת שנערכה במשטרת ישראל בעיניינו של העותר במסגרתה נתגלה דבר הטעות, ניתנה המלצת המישטרה למשרד הפנים בבאר שבע לביטול רישיונו של העותר, לאור פתיחת תיק מישטרה בגין תקיפה סתם וכן מעשה מגונה תוך שימוש בכוח ואיומים וכן המטריד מינית אדם". ב"כ המשיבים טען כי במקרה דנא חברו גורמים אחדים המהוים את התשתית הראייתית להמלצת המישטרה: נגד העותר ניפתח תיק חמור במישטרה בגין תקיפה, בגין מעשה מגונה תוך שימוש בכוח או איומים ובגין הטרדה מינית.

אף שהתיק הפלילי נגד העותר ניסגר מחוסר ראיות, יש בחובו ראיות מנהליות בעלות ערך הוכחתי, המצביעות על העותר בסבירות גבוהה ביותר כמי שביצע את המעשים כלפי המתלוננת, ושעליהן התבססה המישטרה במתן המלצתה לבטל את רישיון הנשק של העותר.

למרבה הצער והתמיהה, עולה מתשובת המשיבים כי בעת שניתנה המלצתו של משיב 3 למשיב 2, ליתן רישיון לעותר, לא הביא משיב 3 בחשבון את דבר קיומו של תיק החקירה נגד העותר, אשר ניפתח בינואר 2012 ונסגר ימים אחדים לאחר מכן.

כמו כן, בעיניין שללם חלפו כארבע שנים ממועד הרשעתו האחרונה ועד אשר בוטל רישיונו, והוא החזיק בנשק במשך 5 שנים; ואילו במקרה דנא חלפו אך שנתיים מאז הארוע שבו נחשד העותר ועד אשר בוטל רישיונו, והוא החזיק בנשק איפוא במשך כשנתיים בלבד.

...

לאחר עיון בחומר שהוצג בפנינו, ששקלנו את השיקולים הרלוונטיים, את טיעוניו של העורר ואת האינטרס שלו לשאת כלי יריה מחד ואת עמדת המשטרה והאינטרס שלה להגנה על שלום הציבור וביטחונו מאידך, החליט הממונה להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לאפשר מתן רישיון לכלי יריה ארגוני לעורר".

בהחלטתי מיום 2.10.2014 קבעתי כי "היה על המשיבים להגיש כתב תשובה לעתירה ולא תגובה מקדמית, ולכן יש לראות בתגובה המקדמית לעתירה שהוגשה אתמול, 1/10/14, ככתב תשובה לעתירה ...". בהמשך החלטתי זו התבקש ב"כ העותר להגיש תגובה לכתב התשובה עד ליום 5.10.14, וכך אכן נעשה.

עיקרי טענות המשיבים ב"כ המשיבים טען מנגד כי יש לדחות את העתירה, באשר המשיבים הפעילו את סמכותם כדין, החלטתם היא ראויה וסבירה, והיא ניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ובדיקת כל השיקולים הרלוונטיים, שמהם עולה כי קיים חשש סביר לפגיעה בשלום הציבור עקב החזקת כלי נשק על ידי העותר.

סוף דבר סוף דבר, העתירה נדחית.