בין כך ובין כך לפי האמור לעיל המבקשת אינה יהודייה, ילדיה אינם יהודים, האיש שעמו היא חיה ורשומה כנשואה לו במירשם האוכלוסין אינו בעלה על פי דין תורה, ואף אם נקבל את דבריה שמאן־דהו ערך להם טקס חופה וקידושין, אין היא אשת איש, ויכולה להפרד מבעלה בלא גט.
דחיית הטענה שחזקה שהתגיירו כדין, ושאין לבטל גיור למפרע
הטענות שנטענו שאין בסמכותו של בית הדין לבטל גיור שנערך בפני בית דין על סמך מחשבות שאולי היו בעת הגיור, מפני שיהוי דברים שבלב וחזקה על בית דין שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, אינם נכונות בעניינינו, שהרי אין לנו ראיה שהיה הליך גיור כלל בפני שלושת האנשים החתומים על התעודה, ואין הם נחשבים אפילו כשלושה הדיוטות.
כדברי הנשיאה מ' נאור בסיכום חוות דעתה (בפיסקה 48):
"הכרעתנו היום מצומצמת לשאלת הקניית מעמד מכוח חוק השבות. זוהי אינה שאלה דתית, כי אם שאלה אזרחית־ציבורית. איננו קובעים דבר, במסגרת הליכים אלה, בשאלת ההכרה בגיור שעברו העותרים בהקשרים אחרים".
לכן למעשה, אין בפסק דין זה של בית המשפט העליון כדי לשנות את המצב המשפטי לעניין הפן ההלכתי הנובע משאלת הגיור, ולענייננו, לשאלת סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לעינייני הנישואין והגירושין, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953, לעניין בירור יהדותו של אדם ותוקף גיורו אגב 'עניני נישואין וגירושין' (ראה לעניין זה באריכות בחיבורו של הרב שמעון יעקבי, "ביטול גיור עקב חוסר כנות בקבלת המצוות", התש"ע, בעיקר בעמ' 47–30).
ד) מנהל תחום בירור יהדות מתבקש להעביר פסק דין זה ללישכת מירשם האוכלוסין לצורך נקיטת הליכים מתאימים לגבי הרישום הנכון של פרטי הדת והלאום של המבקשת והוריה במירשם האוכלוסין.
...
היוצא מזה בנידון שלפנינו אלו הי' הפסק והגביות עדות שעליהם פסק הרב דינו והי' נראה לנו פירכא על דבריו אז אין משוא פנים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
אין אנו קובעים שנעשה זיוף כלשהו מצד המבקשת או הוריה, עם זאת אין אנחנו יכולים להסתמך עליהם.
אין אנו קובעים שאין אפשרות כלל להתארגן לחיים יהודיים במקום זה, אך הדבר קשה מאוד.
