לעניין האיסור לבצע פעולות המהוות עשיית דין עצמי ראוי להביא מדברים שנקבעו בהחלטת כב' השופט צימרמן מיום 13.9.2019 בבקשה שהגישו התובעים לביטול צו המניעה הארעי.
להלן הדברים: "משמעות האמור עד הינה: גם אם נניח שהחזקתו של המבקש (יורם) בחלקה 38 אינה נשענת על זכויות שבדין, הרי שזכאי הוא להגנת הדין, מבחינה זו שבעל הזכויות במקרקעין אינו יכול ליטול ממנו את החזקתו במקרקעין או לנגוס בה, בדרך של עשיית דין עצמית, אלא בדרכים שהותוו לכך בדין כמובן. הדבר נכון ביחס למדינה, היא בעלת הזכויות באותה חלקה יקרת ערך האמורה לשמש שטח צבורי פתוח, ואשר עקב יחס הנחזה אמביוולנטי משהו ביחס לגן הזיכרון לאלוף שדה, אינה נוקטת פעולות נמרצות להשיב את החלקה לחזקתה (והדברים נאמרים כמובן בזהירות עצומה, שכן המדינה אינה צד להליך). אולם ברי שהדברים נכונים ביתר שאת ביחס למשיבים (בני מישפחת ברסלבי ובכלל זה התובעים): הם כלל אינם בעלי הזכות בחלקה 38. מכאן, שאף שאם מורת רוחם רבה מכך ששכנם נוהג בשטח זה מנהג בעלים מזה זמן, אין בידם לשוב ולהפוך את החלקה לנחלת הכלל בדרך של עשיית דין עצמית, לא קריעת פתח בגדר, לא החניית רכבם, ולא כל הפקעה אחרת של חזקתו של המבקש בחלקה. מובן שזכותם המלאה לפעול אצל הרשויות על מנת שתפעלנה להבטחת האינטרסים של הציבור, אך לא בעצמם".
חשוב לציין כי האיסור לבצע פעולות המהוות עשיית דין עצמי היה קיים גם לפני שניתן צו המניעה וזה רק הבהיר את קיומו.
הנתבעת תארה כיצד בסמוך לאחר כניסתו של התובע להתגורר בבית, החלו התובעים במעשי ואנדליזם והרס של הגדר והצמחייה בגן יצחק שדה המהוה חלק משטח ביתה וכיצד, בעקבות מעשים אלו וחניית רכבו של התובע בתוך שטחם, הגישו היא ויורם תלונות במישטרה תוך הנחיית בא כוחם להכין עתירה משפטית שתביא לסילוקם של התובעים משטחם (ראו סעיף 5).
כתגובה ספונטאנית וטבעית לפרובוקציה המכוונת והמכוערת שיצרו התובעים, ולמראה התובעים, המסתובבים באין מפריע והפגנתיות בשטחי, ומאיימים להרוס ברגל גסה (תרתי משמע) את מיפעל חיי, הנחשב לאחד הגנים היפים בארץ, איבדתי לחלוטין את שלוות רוחי, והתחלתי בניסיונות נואשים להדוף את הפולשים ולגרום להם להסתלק בהקדם משטחי אליו פלשו בברוטאליות איומה.
מהסרטונים ומהעדויות שנשמעו והובאו לעיל התרשמתי כי דבריה הקשים של הנתבעת נאמרו תוך סערת רגשות בה הייתה נתונה במהלך ניסיונה לגרש את מי שראתה כפולשים לשטחה ומסבים נזק לגן אותו טיפחה.
...
לסיכום
שוכנעתי כי השתלשלות העניינים שהובילה להגשת התביעה מקורה בניסיונות התובעים לשנות את המצב הקיים.
זאת ועוד, שוכנעתי גם כי תגובותיה של הנתבעת באו כתוצאה ממעשי התובעים, הצילום הבלתי פוסק והייתי אף מוסיף מתגרה כלפי הנתבעת והדברים שנאמרו על ידי התובע תוך כדי הצילום.
לאחר ששקלתי את כל האמור, אני פוסק שהנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך של 6,000 ₪.
