מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לביטול צו גירוש ומתן צו איחוד משפחות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לעניין האיסור לבצע פעולות המהוות עשיית דין עצמי ראוי להביא מדברים שנקבעו בהחלטת כב' השופט צימרמן מיום 13.9.2019 בבקשה שהגישו התובעים לביטול צו המניעה הארעי.
להלן הדברים: "משמעות האמור עד הינה: גם אם נניח שהחזקתו של המבקש (יורם) בחלקה 38 אינה נשענת על זכויות שבדין, הרי שזכאי הוא להגנת הדין, מבחינה זו שבעל הזכויות במקרקעין אינו יכול ליטול ממנו את החזקתו במקרקעין או לנגוס בה, בדרך של עשיית דין עצמית, אלא בדרכים שהותוו לכך בדין כמובן. הדבר נכון ביחס למדינה, היא בעלת הזכויות באותה חלקה יקרת ערך האמורה לשמש שטח צבורי פתוח, ואשר עקב יחס הנחזה אמביוולנטי משהו ביחס לגן הזיכרון לאלוף שדה, אינה נוקטת פעולות נמרצות להשיב את החלקה לחזקתה (והדברים נאמרים כמובן בזהירות עצומה, שכן המדינה אינה צד להליך). אולם ברי שהדברים נכונים ביתר שאת ביחס למשיבים (בני מישפחת ברסלבי ובכלל זה התובעים): הם כלל אינם בעלי הזכות בחלקה 38. מכאן, שאף שאם מורת רוחם רבה מכך ששכנם נוהג בשטח זה מנהג בעלים מזה זמן, אין בידם לשוב ולהפוך את החלקה לנחלת הכלל בדרך של עשיית דין עצמית, לא קריעת פתח בגדר, לא החניית רכבם, ולא כל הפקעה אחרת של חזקתו של המבקש בחלקה. מובן שזכותם המלאה לפעול אצל הרשויות על מנת שתפעלנה להבטחת האינטרסים של הציבור, אך לא בעצמם". חשוב לציין כי האיסור לבצע פעולות המהוות עשיית דין עצמי היה קיים גם לפני שניתן צו המניעה וזה רק הבהיר את קיומו.
הנתבעת תארה כיצד בסמוך לאחר כניסתו של התובע להתגורר בבית, החלו התובעים במעשי ואנדליזם והרס של הגדר והצמחייה בגן יצחק שדה המהוה חלק משטח ביתה וכיצד, בעקבות מעשים אלו וחניית רכבו של התובע בתוך שטחם, הגישו היא ויורם תלונות במישטרה תוך הנחיית בא כוחם להכין עתירה משפטית שתביא לסילוקם של התובעים משטחם (ראו סעיף 5).
כתגובה ספונטאנית וטבעית לפרובוקציה המכוונת והמכוערת שיצרו התובעים, ולמראה התובעים, המסתובבים באין מפריע והפגנתיות בשטחי, ומאיימים להרוס ברגל גסה (תרתי משמע) את מיפעל חיי, הנחשב לאחד הגנים היפים בארץ, איבדתי לחלוטין את שלוות רוחי, והתחלתי בניסיונות נואשים להדוף את הפולשים ולגרום להם להסתלק בהקדם משטחי אליו פלשו בברוטאליות איומה.
מהסרטונים ומהעדויות שנשמעו והובאו לעיל התרשמתי כי דבריה הקשים של הנתבעת נאמרו תוך סערת רגשות בה הייתה נתונה במהלך ניסיונה לגרש את מי שראתה כפולשים לשטחה ומסבים נזק לגן אותו טיפחה.
...
לסיכום שוכנעתי כי השתלשלות העניינים שהובילה להגשת התביעה מקורה בניסיונות התובעים לשנות את המצב הקיים.
זאת ועוד, שוכנעתי גם כי תגובותיה של הנתבעת באו כתוצאה ממעשי התובעים, הצילום הבלתי פוסק והייתי אף מוסיף מתגרה כלפי הנתבעת והדברים שנאמרו על ידי התובע תוך כדי הצילום.
לאחר ששקלתי את כל האמור, אני פוסק שהנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך של 6,000 ₪.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ממילא, בכפוף לאורכה לצורך הערכות, מבוטל גם הצוו שניתן ביום 17.9.20, במסגרת הליך זה. צו אשר מנע הרחקתם עד לתום הדיון בעירעור (תוך הבהרה כי אין בו להוות אמירה באשר לסכויי העירעור).
עקב כך ולאחר שצורף אישור רפואי מיום 25.5.10 לפיו הוא נמצא בטיפול פסיכיאטרי החל משנת 1997, ניפתח מחדש תיק איחוד המשפחות ביום 25.1.2011 (אחמ"ש 051-2018-1423), וניתן למערערים רישיון מסוג א/5 עד ליום 17.3.2012.
כן היא ביקשה - לגרש את המערערים מישראל (ר' מכתב זה אשר סומן כמש/8).
בהקשר זה ר' לדוגמא דברי כב' השופט י' נועם בעמ"נ (י-ם) 66017-02-18 פלונית ואח' נ' שר הפנים (25.7.18): "בעניינינו, מדובר בבקשה לקבלת מעמד בישראל שהגישו שִשה בני מישפחה – זוג הורים וארבעה ילדים. כפי שהבהירו המערערים בעקרי הטיעון ובטיעוניהם בעל-פה, בקשתם לקבלת מעמד מטעמים הומנטאריים נסמכת על טיעון הומניטרי אחד – מצבה הרפואי של הקטינה, אשר על-פי הנטען מצדיק מתן מעמד בישראל לכל בני המשפחה. טיעונים הומנטאריים נוספים שהועלו בעבר בבקשה המקורית, וביניהם – שהייה רבת שנים בישראל והתערות בני המשפחה בארץ, נדחו, כאמור, הן על-ידי הועדה והן על-ידי בית-הדין. כאמור, העותרים לא ביקשו במסגרת העירעור לראות בשני הטעמים האחרונים משום טעמים הומנטאריים המצדיקים מתן מעמד, ומיקדו טיעוניהם בטעם ההומניטרי העולה ממצבה הרפואי של הקטינה. מכל מקום, מקובלת עליי עמדת המשיב, שלפיה הטעמים הנוספים של שהייה רבת שנים בישראל והתערות בחברה בארץ, אינה מצדיקים, כשלעצמם, מתן מעמד בישראל, עמדה שאושרה על-ידי הפסיקה.
...
לא מצאתי כי הקשיים הכרוכים, מטבע הדברים, במעבר המערערים בחזרה לרוסיה - מספקים כדי להגיע למסקנה כי ההחלטה אינה סבירה באופן המצדיק התערבות בה. אסיים בדברים שאמר בעבר כב' השופט י' עדיאל בעת"מ (י-ם) 714/07 עבאסי נ' שר הפנים (19.6.08): קביעת המדיניות בנושא זה והתוויית קו פרשת המים בין מקרים הומניטאריים קשים המצדיקים מתן רישיון לישיבת קבע בישראל לבין מקרים הומניטאריים אחרים, גם הם לא קלים, שאינם מצדיקים מתן רישיון כזה, היא משימה קשה.
המקרה דנן, בה בכלל זה ולפיכך דין הערעור להידחות.
הערעור אפוא נדחה.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

עם הגשת העתירה התבקש גם צו ביניים אשר יורה למשיבים להעניק למערערת רישיון שהייה זמני ולחלופין, שלא לגרשה מישראל עד החלטה סופית בעתירה.
ביום 5.3.2003 ניתנה החלטת בית המשפט (כבוד השופט י' אנגלרד), שלפיה הדיון בעתירה יושהה עד מתן פסק הדין בעתירות העקרוניות האמורות וכן נקבע כי לא ניתן צו ביניים ואילו "הצוו ביניים דביניים מיום 11.12.2002 מבוטל". ביום 20.11.2005 הגיש המערער בקשה נוספת למתן מעמד למערערת (להלן גם – הבקשה משנת 2005), שבעניינה אף שולמה אגרת הבקשה (750 ₪).
בהודעת המדינה מיום 9.7.2006 נאמר כי "בהתאם לתיקון מיום 1.8.2005 בהוראת השעה, נוסף הסייג שנקבע בסעיף 3(1) המאפשר לשר הפנים לאשר בקשה של תושב האיזור למתן היתר שהייה בישראל בידי מפקד האיזור לגבי תושבת שגילה מעל 25 שנה, ולשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה בישראל". לפיכך הודיעה המדינה כי מאחר שנראה כי הוראה זו חלה על המערערת, עניינם של המערערים יתברר לאחר שתוגש בקשתם החדשה למתן מעמד מתוקף הליך איחוד מישפחות.
...
ערעור על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כבוד הדיין אילן חלבגה) בתיק ערר (ירושלים) 2808/19 מיום 12.8.2021, שלפיו נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב מיום 31.12.2017.
אין בידי לקבל טענת העוררים לפגיעה בזכות לחיי משפחה שכן כטענת המשיבה לעוררת מונפק היתר מסוג היתר מת"ק מפעם לפעם ובאופן רציף המאפשר המשך שהייתה בתחומי מדינת ישראל ובחיק משפחתה.
הוסבר כי בקשות שהוגשו לאחר החלטת הממשלה ולאחר חקיקת הוראת השעה, לא נקלטו בפועל ואף היו צפויות להידחות, אך באופן תיאורטי ניתן היה להגישן.
22 בהתאם לאמור, הערעור מתקבל במובן זה שהמערערים יפנו את בקשתם להסדרת מעמדה של המערערת אל הוועדה המקצועית (בהתאם לסעיף 7 בחוק הוראת השעה משנת 2022, המחליף את סעיף 3א1 בחוק הוראת השעה שבוטל).

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

בו ביום ניתן, במעמד צד אחד, צו הגנה כלפי התובעת, אשר הוארך ביום 5.8.2018 בהחרגת הבית ברח' .
ביום 20.9.2018 , לבקשת התובעת, בוטל צו ההגנה.
ביום 10.2.2019 הגישה התובעת תביעת מזונות אישה בה עתרה לחייב את הנתבע לשאת ולשלם מזונות ומדור בסך של 25,000 ₪ לחודש (תלה"מ 21769-02-19 ); ותביעה רכושית בה עתרה להצהיר בין היתר על זכותה במחצית מהזכויות בנכס, ולחלופין לזכויות בנכס המשקפות באופן יחסי את הקף הכספים ששולמו ע"י התובעת ובני משפחתה, ולחלופי חלופין השבה של מלוא הכספים ששולמו ע"י התובעת ובני משפחתה בצרוף ריבית והפרשי הצמדה.
עד לרגע בו גורשה האישה מביתם המשותף של בני הזוג, הנתבע דאג למדור האישה ומזונותיה באופן מלא, והנתבע לא הצביע על שום עילת פטור ממזונות אישה וממדור, וממילא הסכם הממון חסר כל תוקף משפטי.
ביום 6.2.2020 עינינו רואות, נעשו נסיון מוסכם לבחינת האפשרות לשלום בית; ביה"ד הרבני לא מצא לכפות על האישה גט, אף לאחר המלצתה של יועצת הנישואים אלא מצא לקיים דיון מאוחד בתביעות בני הזוג.
...
לאור כל הנ"ל הגעתי למסקנה כי הנתבע אינו חייב במזונות האשה ואף לא בהשלמת מזונותיה.
סוף דבר לפיכך, אני קובעת כדלקמן: התביעות שהגישה התובעת בתלה"מ 21769-02-19 ובתלה"מ 21808-02-19 נדחות.
התביעה שהגיש הנתבע בתלה"מ 41681-11-19 נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

על כן, עתר לדחות את מתן גזר הדין, לאחר קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השרות, וסבר שהעונש הראוי הוא מאסר בפועל של מספר חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי ופצוי לנפגע העבירה.
מעבר לאמור בתסקיר בדבר הפגיעה בשל לימודי המשפטים, מדובר במי שמצוי בהליך של איחוד מישפחות, והרשעתו עלולה לעכב את התהליך, ואף למנוע אותו ולהוביל לגירושו.
 סוף דבר, באיזון בין מכלול השיקולים, החלטתי להטיל על הנאשם עונש ברף התחתון של המיתחם, ובהיתחשב בכך שמצאתי לבטל הרשעתו, לא יוטל עליו רכיב של מאסר על תנאי, אלא צו שירות לתועלת הציבור.
...
 לאחר שבחנתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה במקרה שלפניי, את נסיבות ביצועה, ואת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם את העבירה נע בין מאסר מותנה ועד ל-6 חודשי מאסר.
 סוף דבר, באיזון בין מכלול השיקולים, החלטתי להטיל על הנאשם עונש ברף התחתון של המתחם, ובהתחשב בכך שמצאתי לבטל הרשעתו, לא יוטל עליו רכיב של מאסר על תנאי, אלא צו שירות לתועלת הציבור.
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלהלן: א.  180 שעות שירות לתועלת הציבור, בהתאם לתוכנית שיכין שירות המבחן בתוך 30 יום מהיום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו