הנאשם הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כסובל מנכות (הוצגו מסמכים לשירות המבחן) וקיבל קצבה חודשית, ומאז גיל 67 הוא מיתקיים מקיצבת זקנה.
בגיל 18 התגייס לצה"ל והשלים שירות צבאי מלא, ובהמשך חזר לעבוד בבנייה כקבלן עצמאי, תחום בו עסק כל חייו הבוגרים עד שניפצע בתאונת דרכים.
קצינת המבחן לא ראתה נזקקות טיפולית, ומשכך נימנעה מהמלצה על הליך שקומי או על צו מבחן.
לחלופין, ככל שבית המשפט ימצא להרשיע את הנאשם, עתר להסתפק בענישה צופה פני עתיד ללא רכיב כספי מוחשי, אף זאת על רקע נתוניו של הנאשם, לרבות מצבו הכלכלי בהיותו מיתקיים על קצבת זקנה.
הנאשם הביע חרטה, טען כי הוא במצב קשה פיזית, נפשית וכלכלית, ובקש את רחמיו של בית המשפט.
החלטה לסיים הליך ללא הרשעה מותנית בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון – סוג העבירה מאפשר ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים.
...
בחינת נתוניו של הנאשם על רקע הכללים שנקבעו בענין כתב, הביאה אותי למסקנה כי ענינו של הנאשם אינו נמנה על אותם חריגים שבחריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה.
גזירת העונש בתוך המתחם
על רקע נסיבותיו של הנאשם כפי שפורטו לעיל, גילו, מצבו הבריאותי, היעדר הרשעות קודמות, הודייתו תוך נטילת אחריות על המעשה – הן לפניי והן בפני שירות המבחן, המלצת שירות המבחן, כל אלה הביאו אותי למסקנה כי ראוי לקבוע את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה, ברכיב המאסר וברכיב הכספי.
תוצאה
אני מורה על הרשעתו של הנאשם בעבירה של מסירת רכב לתיקון בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, לפי סעיף 10(א)(6) לחוק, וגוזר את עונשו כדלקמן:
חודשיים מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירה על סעיף 10(א) לחוק.
