עתירה לביטול פסק דין בעניין הכללת חייל בהסדר פנסיה תקציבית

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ק"ג 5-02-15 20 ספטמבר 2018 לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי גל התובע כרם אלהייב ת.ז. 037185345 ע"י ב"כ: עו"ד איל מגן הנתבעים 1. מדינת ישראל – המשרד לבטחון פנים, שירות בתי הסוהר 2. משרד האוצר ע"י ב"כ: מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) עו"ד מגי קריטנשטיין פסק דין

בתביעה שלפנינו עותר התובע לתיקון הדבר.

המתוה הנורמאטיבי המסגרת הנורמאטיבית סוכמה בעיניין בהג'ת ואין לנו אלא להביאה בשם אומרה: "חוק הגימלאות קובע מי זכאי להכלל בהסדר הפנסיה התקציבית. עם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת תוקן חוק הגימלאות ונקבע כי הסדר הפנסיה התקציבית לא יחול על עובדים חדשים, בתנאים ובמועדים שנקבעו בו, ותחת זאת נקבע כי אלה יבוטחו בפנסיה צוברת. לגבי עובדים חדשים בשרותי הבטחון (כהגדרתם בסעיף 63א' לחוק), שוטרים וסוהרים – שמכונים בחוק הגימלאות "עובד ביטחון" - נקבע כי הם יחשבו לחדשים אם הם התגייסו לאחר "המועד הקובע" – 31.12.03.

בטרם נפנה לבחינת גדר המחלוקת נזכיר כי עניין בהג'ת עסק בחייל שטרם שיחרורו משירות קבע בצה"ל פנה למשטרת ישראל בבקשה לבחינת האפשרות להישתלב במסגרתה.

בכלל זה העובדה שהמשטרה לא הביאה לידיעת בהג'ת מה הוא שמוביל לעיכוב בגיוסו ועל כן גם מנעה ממנו את האפשרות לבטל את אותו "גורם מעכב". על אף שידעה מתחילת הליך גיוסו כי יש לגיסו בתוך 'חלון' ששת החודשים שבחוק הגימלאות.

בעיניין ק"ג (ת"א) 44064-04-13 טלי שאול – מדינת ישראל (16.2.2016) פסק כבוד השופט יצחק לובוצקי כי התובעת אינה זכאית להיכלל בהסדר פנסיה תקציבית לנוכח אי עמידתה בתנאי סעיף 108ח'(5)(ד) לחוק הגימלאות.

...

בעניינו של בהג'ת נמצא טעם (גם אם נקבע בסופו של דבר כלא מוצדק) לעיכוב שחל בהליכי גיוסו למשטרה – ההליך בבית המשפט לתעבורה.

טרם חתימה ולשם העמדת הדברים על מכונם מצאנו להוסיף ולהדגיש כי אין בתוצאת הדברים אליה באנו כדי לשנות מההלכה המושרשת ולפיה "יתכנו מקרים שבהם מוצבת בהחלת זכאויות, פדות הגורמת עגמת נפש למי שנפל בצדו הלא זוכה של מתרס הזכאות, אשר הכרח להציבו במקום כלשהו. זהו אותו איזון, בין התכלית הסוציאלית לאילוצים התקציביים" (ראו למשל חוות דעתו השל המשנה לנשיאה (בדימוס) השופט אליקים רובינשטיין בבג"ץ (עליון) 1334/11 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה והמוסד לביטוח לאומי 5.7.2012).

סוף דבר - על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת והרינו מורים כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה יחול על המשיב ממועד גיוסו לשירות בתי הסוהר ואילך, הסדר הפנסיה התקציבית הקבוע בחוק הגמלאות.

החל משנת 2004, כל חייל המתחייב לשירות קבע בצה"ל, מצוי בהסדר מסוג פנסיה צוברת.

תחילה, מייחסים המשיבים 5-2 משקל רב לעובדה שהתיקון הוא חלק ממהלך כולל ורחב הקף לשינוי שיטת עידכון הגמלה בהסדרי פנסיה תקציבית, אשר בוצע בשנים האחרונות בחלקים ניכרים מן השרות הצבורי.

הקירבה בין הסדרי הפנסיה של גמלאי צה"ל ושל גמלאי שירות המדינה זכתה להכרה אף בבית משפט זה (ראו, בג"ץ 338/81 בוצר נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו(1) 185, 189 (השופט ש' לוין) (1982): "[חוק הגמלאות] וחוק שירות המדינה צריכים להתפרש in pari materia". פסק הדין עוסק ביחס שבין ההוראות החלות על גמלאי שירות המדינה לבין חוק הגמלאות משנת 1954, אולם הדברים נכונים אף לגבי חוק הגמלאות הנוכחי, משנת 1985).

במקרה הנידון, מרחיקים העותרים לכת, ולמעשה מבקשים כי לא זו בלבד שבית המשפט יבטל את ההסדר, אלא מבקשים כי בית המשפט "יחוקק" (על דרך מתן הוראה למחוקק לעשות כן) תחתיו הסדר חדש.

כך, בהתייחס לסעד שבקשו העותרים באותו מקרה אמרה השופטת א' פרוקצ'יה את הדברים הבאים (בפסקה 84 לחוות דעתה): "מתן צו המחייב [את] המשיבים ליזום חקיקה מתקנת נעשה אף הוא במשורה, ובנסיבות חריגות ביותר, במיוחד כאשר מדובר בעינייני מדיניות, בעלי השלכה על תחומי משק, כלכלה, ותקציב [...] עניין זה אינו מתאים על פי טיבו למתן סעד חוקתי". דברים אלה יפים ונכונים גם לעתירה שלפנינו.

...

אי לכך, הייתה נדחית העתירה אף אם היה מתבקש סעד חוקתי "מסורתי" יותר.

סוף דבר לסיכום, דעתנו היא כי התיקון לחוק הגימלאות, ובכללו שינוי מנגנון עדכון הגימלה, אינו מקים עילה להתערבותנו.

אי לכך, העתירה נדחית.

ביום 20.12.99 אושר הסכם הגירושין שנכרת בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין, כאשר ביום 31.12.99, שעה שהמערער היה קצין בקבע, התגרשו בני הזוג זמ"ז בג"פ. מעת שפרש המערער משירות הקבע בצה"ל התעוררה בינו לבין המשיבה מחלוקת לגבי פרשנותו של סעיף 11.1 להסכם הגירושין, הדן בזכאות המשיבה בזכויות המערער שנצברו במהלך שירותו הצבאי-תשלומי פנסיה, מענק פרישה, מענק היובל, ופדיון ימי חופשה (להלן: "הזכויות").

משלא יושב הסכסוך בין הצדדים, הגיש המערער תובענה לבית משפט קמא, בה עתר לפסק דין הצהרתי שיפרש את הסעיף הנ"ל להסכם.

לאור טיעוניו אלה מבקש המערער לבטל את פסק דינה של הערכאה קמא ולקבוע כי בסיס השכר הקובע יהא על פי השכר ביום הפירוד, וכי אחוזי זכאותה של המשיבה בפנסיה, ובכל שאר הזכויות, קרי, תשלומי פנסיה מענקים, פדיון ימי חופשה ועוד יחושבו על בסיס של 2% לשנה.

לבסוף טוענת המשיבה, כי חוק יחסי ממון אינו רלבנטי כלל למחלוקת שבין הצדדים, שכן הוא אינו חל מקום בו בני הזוג בחרו להתקשר בהסדר גירושין הכולל הסדר ממון ייחודי.

לרבות קרן השתלמות, קופות תמלוגים, מענק שחרור, פנסיה תקציבית, קרן חסכון בבנק @@@ סניף ### וכן מחצית מכל זכות ו/או כל סכום כסף אחר מכל סוג שיקבל הבעל בעתיד בגין החיים המשותפים, וזאת, מיד עם קבלתו ע"י הבעל.

הצדדים אכן נישאו כאשר המערער היה כבר חייל בקבע בדרגת סרן, והצדדים היו מודעים לכך בעת חתימת ההסכם, ולא ביקשו לנכות תקופה זו לצורך בסיס השכר, אלא לצורך חישוב התקופה לה זכאית המשיבה כאמור.

יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בפרשת פלונית נקבע באשר לסוגיה זו כך: "ברי לכל כי זכותה של בת הזוג לקבל את חלקה בנכסים או זכויות של בן זוגה תלויה בשאלה מתי נקבעה זכותו של בן הזוג לקבלו (עבור שירותים שכבר נתן) ולא מתי הוא מקבלו בפועל; שכן, אחרת לא היה ניתן לכלול זכויות פנסיוניות שטרם מומשו בעת הפירוד כנכסים ברי איזון. אי לכך, אין זה משנה אם מקבל בן הזוג את המשכורת הקובעת את גובה תשלומי הפנסיה לפני או אחרי הפירוד, ואין זה משנה אם בעת הפירוד ניתן היה לקבוע מה יהיה גובה הפנסיה בעת הפרישה. מה שקובע הוא כי במועד הפירוד כבר הוקנתה לנתבע הזכות לקבלת פנסיה עתידית, ובמסגרת זכויות אלו אף הוקנתה לו – כבר בעת הפירוד – הזכות בעת הפרישה להשתמש במשכורת העתידית שיקבל בסמוך לפני הפרישה לצורך קביעת הפנסיה. אי לכך, גם לתובעת הוקנתה זכות זו, לפי חלקה היחסי." 18.

...

סוף דבר 19.

מאידך, סבורני כי בנסיבות של המקרה דנן, אלמלא ההסכם, לא היה מקום לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא ומהנימוקים שפורטו לעיל.

ד"ר קובי ורדי, שופט אשר על כן הוחלט לדחות את הערעור, המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.

נטען, כי בשנים האחרונות החלו התובעות לבחון דרכים שונות לניצול אפקטיבי של שטח המנחת, והחברה הכלכלית החלה לבחון אפשרות להפעילו בעצמה, כדי שהתשתית התעופתית בה הושקעו תקציבי מדינה רבים תוסיף להתקיים ולהתפתח בעיר וישקלו שיקולים צבוריים וענייניים בקשר למנחת והפעלתו.

מר חג העיד כי: "... כל ועדות הכלכלה שהיו בכנסת בימי המנחת, כולם יודעים שויקטור זה שהקים את המנחת. כולם כולל מנכ"ל, כל המנכ"לים של משרד התחבורה, בוא נתחיל עם לגנטל, לגנטל, מה הוא כתב? הוא כתב בכל הסדר שלא יהיה יש לקחת בחשבון את השקעותיו של ויקטור..." (עמ' 182, שורות 35-36, ועמ' 183, שורות 1-4).

בית המשפט המחוזי קיבל את העירעור – ביטל את התנאת הפינוי בפצוי אך הורה על עיכוב הפינוי עד מתן פסק דין בתביעה לפצוי שיגישו המשיבים - המחזיקים – ובילבד שזו תוגש תוך 60 ימים תוך מתן רשות למערערת – הבעלים – לפנות לבית משפט ולעתור לבצוע הפינוי באם התמשכות ההליכים גורמת נזק למערערת, שאז בית המשפט יחליט בהתאם לשיקול דעתו.

בפסק הדין בעירעור, שהגישו המשיבים, קבע בית המשפט העליון את מעמדם כמעמד של בני רשות הדירה ודחה את ערעורם בו ביקשו להותיר את פסק הדין של בית משפט השלום, שהתנה את הפינוי בפצוי על כנו, באמרו שעיכוב הפינוי "עד הגשת התביעה בעיניינם" מהוה את האיזון הנכון בעוד שבית המשפט המחוזי עיכב את הפינוי עד למתן פסק דין בתביעה שיגישו.

...

בעניינינו, מאחר שהמערער בנה בהסכמת הבעלים כמה מבנים על המקרקעין בשטח של כ – 370 מ"ר והוא מפעיל במקרקעין עסק עשרות שנים כשסילוקו עלול לפגוע במטה לחמו, אני סבור ששיקולי צדק מחייבים עיכוב הפינוי למשך זמן סביר כפי שמפורט בחוות דעתו של השופט שוחט, על מנת לאפשר למערער לפעול בהליך לצורך קבלת פיצויים בטרם שיפונה.

אשר על כן, בנסיבות המקרה דנן, אני מורה על פינוי המקרקעין והמנחת.

סוף דבר דין התביעה לפינוי הנתבעת מן המקרקעין - להתקבל.