התפתחות החקירה בפרשה תומצתה לפניי על ידי ב"כ המאשימה באופן הבא: "שמו של המבקש הועלה כמועמד למפכ"ל המישטרה. אל היועץ המשפטי לממשלה הגיע מידע שחייב בדיקה. היועץ המשפטי לממשלה החליט לבדוק את המידע, וכך נעשה. לאחר שהוסרה מועמדותו של המבקש למפכלות, הוחלט על פתיחה בחקירה בגין חשדות לעבירות שוחד ולעבירות מס. חלק מהחשדות לא ביססו די ראיות לכתבי אישום, וחלקם הבשיל לכתבי אישום" (ר' בסעיף 36 להשלמת הטיעון מטעם המאשימה).
תמצית טיעוני הצדדים:
(1) טיעוני הצדדים שברקע הבקשה:
ברקע הבקשה עומדת ביקורת חריפה שמותח המבקש על היתנהלות רשויות החקירה והתביעה בפרשה זו, בשני רבדים:
ראשית טוען המבקש, כי החקירה בפרשה זו ניפתחה, או לכל הפחות נוצלה, לצורך סיכול מינויו לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל; והכל ממניעים זרים ופסולים.
הרקע לבקשה תואר כאמור ברישא לפרק זה. בנימוקי הבקשה נטען כי כל הפרמטרים הרלוונטיים להחלטה בדבר הסרת איסור הפירסום, כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה, תומכים בקבלת הבקשה, כלהלן: (א) מדובר באיסור פירסום רחב, בשים לב לכך שכל שניתן לפרסם הוא שגויס עד מדינה; עובדה שיש בה לפגוע במבקש משום שמדובר במידע חלקי אשר אינו כולל את נתוניו של עד המדינה; (ב) משך הזמן שבו איסור הפירסום תקף הוא ארוך ביותר, במהלך שנים ארוכות; (ג) שינוי נסיבות מהותי חל לאחרונה, עם סיום החקירה והגשת כתב האישום, כאשר עקב כך המבקש גם נחשף למלוא חומרי החקירה הנוגעים לעד המדינה; (ד) העניין הצבורי הרב בפרשה, שנעוץ בעובדה שמדובר – כך לטענת המבקש – בחקירה פלילית שניפתחה בעקבות ההחלטה למנות את המבקש לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל (ר' בסעיף 39 לבקשה).
כעולה מהדברים שצוטטו במכתב מפי עד המדינה עצמו, מדובר בהבטחה (נטענת) מפורשת לאיסור פירסום מוחלט, כאשר לטענת עד המדינה "הובטח לי שהזהות תישאר חסויה לחלוטין". עד המדינה הוסיף והדגיש, אגב כך, כי "אין ספק שהתרת הפירסום ולו באופן חלקי" תיפגע קשות בניסיונותיו "להיתפרנס ולהשתקם".
יש איפוא להעיר כבר עתה, כי מעבר לכך שדברי עד המדינה בעיניין משך תוקפו של צו איסור הפירסום סותרים את עמדת המאשימה בהשלמת הטיעון – בו כאמור עתרה המאשימה לאיסור הפירסום רק עד למועד מתן העדות – עולה מהם גם טענה להבטחה שלטונית שניתנה בחריגה מסמכות; שהרי אין זה בסמכות המישטרה לאסור פרסומים כלשהם, קל וחומר באופן מוחלט, וממילא אין זה בסמכותה להבטיח איסור פירסום מוחלט.
אין גם אפשרות שבית משפט זה – הדן בהליך העקרי, בשלב המשפט – יסתמך על החלטות שניתנו לפני מספר שנים בבית משפט השלום בראשון לציון בשלב החקירה (מעבר לקושי שבהסתמכות על החלטה שבוטלה בעירעור); וזאת בשל ההבחנה המהותית לעניין הפומביות בין שלב החקירה לבין שלב המשפט; ולא לחינם קבע בית המשפט המחוזי מרכז כי ניתן יהיה לידון מחדש בצו איסור הפירסום עם הגשת כתב האישום.
...
ואולם, בשל העובדה שנימוקי ב"כ המאשימה מובאים בהחלטה זו רק בתמצית, ובהיעדר כל עילה מבוררת למניעת הפרסום המבוקש על ידי עיתון הארץ – אני נעתר בזה לבקשת העיתון (בקשה מס' 14) ומורה על פרסום הנימוקים בהתאם לנוסח המצונזר המצורף לתגובת המאשימה בבקשה הנ"ל (דהיינו התגובה מיום 13.07.2022).
סוף דבר:
המסקנה המתבקשת היא, אם כן, כי מכלול השיקולים המשפטיים והעובדתיים תומך בקבלת הבקשה בעיקרה, כאשר במיוחד יש להדגיש את העדר התשתית הראייתית להצדקת המשך צו איסור הפרסום במתכונתו הגורפת; והכל כפי שפורט בהרחבה בהחלטה זו. בנסיבות אלה, ובהתחשב בחלוף הזמן הממושך בו צו איסור הפרסום כבר תלוי ועומד בתוקפו – שש שנים בקירוב – כמו גם בהלכה המחייבת שקילת קיומם של אמצעים אחרים העשויים להשיג את מטרת הצו אשר פגיעתם בפומביות פחותה, אני מחליט כלהלן:
(א) אני מקבל את בקשת המבקש בעיקרה ומתיר את פרסום פרטיו המזהים של עד המדינה.
נוכח קבלת הבקשה בעיקרה, ובהמשך לאמור בהחלטה שניתנה בדיון שנערך ביום 26.05.2022, אני מורה בזה על עיכוב ביצועה של החלטה זו עד ליום 06.09.2022.
