עתירה לביטול זכייה במכרז ניקיון ואחזקת בתי שימוש ציבוריים

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 24446-05-20 א. דינאמיקה אחזקות 2002 בע"מ נ' עריית ירושלים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת דנה כהן-לקח עותרת א. דינאמיקה אחזקות 2002 בע"מ משיבות 1. עריית ירושלים 2. ר.ג.א שירותים ונקיון (ישראל) 1987 בע"מ 3. התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ 4. ע. הדאיה ניהול והשקעות בע"מ 5. בזק אחד אחזקות - ניקיון, כח אדם, שמירה ואחזקת מבני בקשה לצוו ביניים החלטה

כנגד כך תלויים ועומדים כיום שני הליכים משפטיים: האחד, ערעור דינאמיקה לפני בית המשפט העליון על פסק-דינו של כב' השופט דראל, כנגד פסילת זכייתה במיכרז 2019 (עע"ם 7266/19); והשני, עתירה מטעם המשיבה 2 (להלן: רגא) כנגד החלטת ועדת המכרזים לפסול את הצעתה של רגא במיכרז 2019 מחמת אי עמידתה בתנאי סף, ולבטל את המיכרז בכללותו.

בהמשך אותה החלטה קבעה ועדת המכרזים כי: "...ככל ויהיה רצון של הדרג המקצועי לעשות שימוש במי מבין הכשירים הנוספים, יהא עליהם לבצע משא ומתן עם כל הכשירים הנוספים טרם הפעלתם. היתקשרות בפועל לבצוע עבודה עם קבלן שהוכרז ככשיר נוסף תיעשה לאחר ניהול מו"מ ובמידה ויוכח כי הצעתו כדאית מבחינה כלכלית" (נספח 12 לכתב העתירה).

תבונת ההחלטה האמורה או יעילותה הכלכלית היא שאלה שככלל תפקידה של הרשות הציבורית לתת מענה לה. בית המשפט ייזהר מלהכנס בנעלי הרשות הציבורית בעניינים כאלה.

...

אף אם לצורך הדיון אניח לטובת העירייה כי כפות המאזניים מעויינות במישור מאזן הנוחות שכן עסקינן באספקת שירותים שניתן לפצות בגינם בדיעבד במידת הצורך, אני סבורה כי סיכוייה הלכאוריים של העתירה מטים את הכף לטובת קבלתה של הבקשה לצו ביניים, ואסביר.

בעניין זה, אני סבורה בזהירות המתחייבת מהשלב המקדמי של הדיון לפניי, כי דינמיקה העלתה טענות שראויות להישמע.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו, הצו הארעי שניתן ביום 13.5.2020 לעצירת הליך התיחור החדש יוותר על כנו ויהפוך לזמני, וזאת עד להכרעה בעתירה.

לפני עתירתה של המבקשת להורות על ביטול צו הפסקה מינהלי שהוצא נגדה על-ידי המשיב 1 ביום 17.6.2020 (להלן גם הצוו); המשיבות מיתנגדות לבקשה ומבקשות להותיר את הצוו על מכונו.

ברקע הבקשה המבקשת, חברה פרטית, זכתה במיכרז 3/2014 (להלן המיכרז) שפירסמה המשיבה 2, המועצה המקומית ג'ת (להלן גם המועצה) לרשוי, תיכנון, בניה, אחזקה והפעלת תחנת מעבר לפסולת בשטחה (להלן תחנת המעבר).

על-פי ההסכם, הרישיון והתנאים הנלווים לו מחובתה של המבקשת לקלוט בתחנת המעבר פסולת ביניין, לטפל בה להעבירה לשימוש במידת האפשר, ואת יתר הפסולת לשנע לאתרים מורשים, באופן שימנע בין השאר הטמנת פסולת והשמדתה באתרים שאינם מורשים ובדרכים שאינן כדין.

לגירסת המבקשת, המשיב חרג מסמכותו עת שקל, ביסוד הוצאת הצוו, שיקולים שיסודם בחוק שמירת הניקיון ולא הגביל את עצמו לשיקולים על-פי חוק רשוי עסקים – הוא החוק שעל-פיו ניתן הצוו.

עולה מהם לכאורה שהמבקשת עסקה מזה זמן, בשיטתיות ובעקביות, בהטמנה לא חוקית של פסולת מחוץ לשטח התחנה, באופן שעומד בנגוד לרישיון העסק ותנאיו וסותר את נשמת אפה של התכלית הציבורית שלשמה נערך המיכרז ונכרת ההסכם עם המבקשת לאחר שזכתה בו – היא התכלית של פינוי פסולת באופן שלא יסכן את הסביבה והציבור.

יפים דברים שנאמרו בעיניין זה על-ידי כב' השופט א' קפלן בשולי החלטתו שנזכרה לעיל: "המקרה שבפני הוא אחד מאותם מקרים בהם על בית-המשפט להעדיף את האנטרס של מניעת הישנות עבירות על-פני האנטרס הכלכלי של העבריין לכאורה ולומר לו: עד כאן (!)". לא מצאתי כל מקום לאפשר למבקשת את המשך הפעלת התחנה, תוך הצבת שומרים עליה בשכר, במתוה כזה או אחר, כדי לאכוף עליה את רישיון העסק ותנאיו ולהבטיח שלא תוסיף להתנהל בדרך של הפרתם.

...

אני מקבלת אפוא את עמדת המשיב כי בנתונים לעיל, אין עוד מקום ליתן אמון במבקשת ולאפשר לה הזדמנות נוספת להפעלתה כדין של תחנת המעבר.

הבקשה לביטול הצו נדחית.

המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות הבקשה והדיון בה בסך של 5,000 ₪, כל זאת תוך שלושים יום מן המועד שבו תומצא לה ההחלטה.

על פי הסכם ההרשאה מוטל על התובעות לשלם דמי שימוש עבור התקופה הנוספת בסך של 226,869 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית; וכן 68,000 ₪, עבור השכרת המבנה לאחרים; לאורך כל תקופת השמוש במזנון לא העלו התובעות טענה כלשהיא באשר למצבו הפיזי של המבנה, אשר התחוור להן לטענתן רק לאחר הזכייה במיכרז, או באשר להשקעות הנדרשות להפעלתו.

תמצית טענותיה של הרודס תמצית טענותיה של הרודס היו כדלקמן: התביעה הוגשה בניסיון למצוא "כיס עמוק" לכסוי ההפסדים שנגרמו לתובעות בעקבות כישלונן העיסקי; במשך למעלה מעשור, ובדומה לבתי מלון אחרים בעיר אילת, שילמה הרודס סכומים נכבדים לעריית אילת, שהסתכמו בלמעלה ממיליון וחצי ₪, וזאת לצד השקעות נכבדות בסכום דומה באחזקה, בניקיון ובטיפוח של החוף והטיילת הסמוכה לו, וזאת כנגד זכות למתן שירותי חוף בחוף הסמוך למלון, ובבלעדיות באותו חוף, והכל בידיעתה ובהסכמתה המלאה של עריית אילת האמונה על הקצאת חופי העיר; זמן קצר לאחר זכייתה במיכרז גילתה לומדעת כי הצעתה הייתה הפסדית, וכי המזנון ששופץ ברהבתנות אינו ריווחי דיו, ועל כן החלו התובעות לחפש דרכים להפקת רווחים נוספים.

אזכיר בקצרה כי ב'תקיפה ישירה' מוגשת לבית המשפט עתירה שמטרתה ביטול החלטה מנהלית בטענה שהיא בלתי חוקית, בעוד שבתקיפה עקיפה הסעד המבוקש הוא סעד אחר, כגון חיוב כספי של הרשות, ושאלת חוקיותה של ההחלטה המנהלית מתעוררת באופן עקיף (ראו למשל כב' המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' רובינשטיין (שלעניין התוצאה היה בדעת מיעוט), ברע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל (מיום 19.1.2017) (להלן- "פרשת גליק"), פסקה יט).

נוכח הכרותו עם פעילות המזנון הקודם, ונוכח המצג שהוצג במיכרז, שלפיה הפעלת המזנון ותחזוקת השירותים הציבוריים אמנם אינה מקנה לשוכר את הזכות להפעלת החוף או למתן שירות בחוף, ואולם תיתכן אפשרות להיתקשר היתקשרות נפרדת עם עריית אילת לשם קבלת הזכות, "הבין" כי הזכייה במיכרז תאפשר מתן שירות לבאי החוף, גם אם הדבר יהיה כרוך בהתקשרות נוספת עם עריית אילת.

...

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובעות ישלמו לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 100,000 ₪, וזאת בנוסף לכל סכום הוצאות שהוטל על התובעות במהלך ניהול התיק, וזאת בשים לב לסכום התביעה, לעילות התביעה, ולמשאבים שלהן נדרשו הנתבעות לצורך התגוננות בהליך.

המזכירות תעביר לידי כל אחת מהנתבעות את חלקה; התובעות ישלמו את יתרת ההוצאות שקבעתי לכל אחת מהנתבעות בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל; נתבעות 2-4 רשאיות לעשות שימוש בערבות צד ג' שהופקדה לטובתן בקופת בית המשפט.

עתירה בנוגע למכרז מספר 240.2022 למתן שירותי ניקיון ואחזקת בתי שימוש צבוריים ברחבי ירושלים.

מתבקשת הצהרה כי זכייתה של המשיבה 3 באיזור ב' במיכרז מבוטלת וכי העותרת בהיותה מציעה כשירה ראשונה במיכרז, היא הזוכה באיזור ב' במקום המשיבה 3.

...

דין הטענה להידחות.

לפיכך הטענה בעניין זה נדחית.

העתירה נדחית.

][ לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים (השופטת ש' רנר) בעת"מ 6738-04-23 מיום 4.8.2023, שבגדרו נדחתה עתירת המבקשת, חברת "אדיר הבירה בע"מ", נגד החלטת ועדת המכרזים על זכייתה של המשיבה 3, היא חברת "חץ-אור שרותים כלליים בע"מ", במיכרז למתן שירותי ניקיון ואחזקת בתי שימוש צבוריים באיזור ירושלים (להלן בהתאמה: המיכרז ו-השירותים).

ראש הערייה אישר את ההמלצה הנ"ל. כנגד החלטה זו, הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי, שבגדרה עתרה להורות על ביטול זכיית המשיבה 3; ועל הכרזת המבקשת כזוכה במיכרז.

...

אף שדי באמור על-מנת לדחות את הבקשה, אוסיף, למעלה מן הצורך, כי לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה תגרום למבקשת נזק בלתי הפיך, שכן ענייננו במכרז לאספקת שירותים, וככל שהערעור יתקבל, לא תהיה מניעה להפסיק את ההתקשרות עם המשיבה 3 ולהעביר את אספקת השירותים למבקשת (ראו, מיני רבים: עע"מ 9245/18 פלפלת קניונים בע"מ נ' שמיאב בע"מ, פס' 8 (13.1.2019); עע"מ 7230/19 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' בן ארי תל רם פרוייקטים בע"מ, פס' 15 (11.11.2019)).

לנוכח כל האמור, לא ראיתי להידרש לסיכויי הערעור.

הבקשה נדחית אפוא.