עתירה לביטול הקמת גינת כלבים בשטח ציבורי פתוח

לפני עתירת העותרת בה התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטה להקמת גינת כלבים בתחומו של "שטח צבורי פתוח" הנמצא בסמיכות למקרקעין בבעלות חלקית של העותרת, ולהורות למשיבה לפנות את גינת הכלבים.

...

לאור כל האמור, התבקש בית המשפט להורות על ביטול ההחלטה על הקמת גינת הכלבים וכן על פינוייה.

ואולם, מצאנו כי מיקום הגינה עצמו אינו בלתי סביר במסגרת הבנייה המאפיינת את השכונה הרלוונטית.

באשר לשיתוף הציבור, כפי שנקבע בפסק דין מיטלמן, אף אני סבור שראוי היה לשתף את הציבור בהחלטה על הקמת גינת כלבים.

סוף דבר העתירה נדחית.

הפרוט בדרישת התשלום הוא: 35,081 מ"ר קרקע, לפי תעריף של 30 ש"ח למ"ר, ובסה"כ 1,052,430 ש"ח; 29,283 מ"ר בנין, לפי תעריף של 33.40 ש"ח למ"ר, ובסה"כ 978,052 ש"ח. כמו כן נאמר בדרישת התשלום, כי "העילה לחיוב בהיטל שטחים צבוריים פתוחים הינה תחילת ביצוע עבודות להקמת שצ"פ ו/או אישור בנייה חדשה כמובנה בסעיף 2 לחוק העזר הנ"ל". בתכתובת שבין העותרות לעירייה ציין ב"כ הערייה כי הנכס של העותרות מצוי ברובע ב', וכי בהתאם להכרזת מהנדס הערייה, נעשו ברובע ב' עבודות פיתוח להקמת שצ"פים רבים, וביניהם חורשת הוותיקים, גן הבנים, ועוד, אשר משרתים באופן ישיר את נכס העותרות.

הנכס הוא מבנה מסחרי גדול, שיש אליו גישה מציר תנועה מרכזי, ואילו שני השצ"פים הם גנים צבוריים ותיקים בשכונת מגורים סמוכה, שבהם גינות כלבים ומיתקני משחק לילדים.

אינני סבור כי הערייה נהגה בענין זה באופן בלתי סביר, בודאי לא עד כדי היתערבות של בית המשפט, או עד כדי ביטול החיוב הכספי שהוטל על העותרות.

המלומד ע' שפיר בספרו (ע' שפיר, "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות", הוצאת נבו, מהד' 3, תשע"ו-2016, כרך א', בעמ' 280) מציין כי "מערכת השצ"פ נועדה בעיקרה לייחד שטחי גינה, משחק ובילוי לטובת הציבור, ולפיכך תווצר הזיקה הנדרשת לכשיפותח שטח שכזה במרחק סביר מהנכס מושא החיוב". בעניינינו, די לעיין במפת הרבעים והגושים, נספח 2 לכתב התשובה, כדי להווכח כי השצ"פים נשוא ענייננו נמצאים במרחק סביר מהנכס של העותרות.

...

דיון בטענה זו אינני מקבל את טענת העותרות כי אין במקרה זה קביעה של מהנדס העירייה, לפיה השצ"פים (חורשת ותיקים, גן הבנים) מיועדים לשמש את הנכס של העותרות.

דיון בטענה זו אני דוחה את טענת העותרות כי חוק העזר מטיל היטל שצ"פ רק על בנייה חדשה, ולא על בנייה קיימת.

לסיכום, וכפי שכבר ציינתי, אני דוחה את הטענה כי היטל השצ"פ, לפי חוק העזר לרחובות, חל רק על בנייה חדשה.

סיכום לסיכום, אני דוחה את העתירה.

][ בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת העמיתה ז' בוסתן) בעת"ם 58093-03-19 מיום 1.1.2020 בגדרה התקבלה עתירת המשיבים לביטול החלטת עריית רחובות לסגור את גינת הכלבים המצויה ברחוב גורדון 45 ברחובות (להלן: הגינה או גינת הכלבים).

בחודש דצמבר 2018 סגרה הערייה את גינת הכלבים, וסרבה לשוב ולפתוח אותה חרף בקשות ופניות המשיבים לבטל את ההחלטה.

בית המשפט המחוזי דחה אף את טענת הערייה כי שטח הגינה מיועד לשב"צ, וזאת מאחר שהטענה עלתה לראשונה בתגובת הערייה לעתירה ולא נזכרה קודם לכן במכתב ראש העיר למשיבים כשיקול שהוביל לסגירת הגינה.

צוין כי לא נשקלו אמצעים פחות דראסטיים שיכולים היו להקל על תושבי האיזור כגון הגבלת השעות והימים בהם ניתן לעשות שימוש בגינה או הגברת אמצעי התחזוקה בה. עוד נקבע כי על הערייה היה למצוא מקום חלופי עבור הקמת גינת כלבים, ורק אז לסגור את הגינה הנדונה.

...

על רקע האמור, הגישו המשיבים עתירה לבית המשפט המחוזי נגד העירייה וראש העיר, הם המבקשים (להלן ביחד: העיריה), ובה טענו כי ההחלטה לסגור את הגינה התקבלה שלא כדין, כי היא נגועה בחוסר סבירות קיצוני, וכי היא התקבלה ללא תשתית עובדתית של ממש וקיים חשש שהיא התקבלה משיקולים זרים.

במצב דברים זה, הוראה על פתיחת הגינה לאלתר כרוכה בעלות כספית ניכרת (על-פי הודעה מעדכנת שהוגשה מטעם העירייה מדובר בעלות של 132,537 ש"ח) שתמומן מכספי ציבור, ואשר עלולה להתברר כמיותרת אם בסופו של דבר יתקבל ערעורה של העירייה (או אם יגיעו הצדדים לפתרון אחר).

אני ערה לטענותיהם של המשיבים בדבר הקשיים הכרוכים בהגעה לגינות אלה עבור המתקשים בהליכה, ואולם אני סבורה כי באיזון הכולל בין האינטרסים המתחרים, יש בפתרונות האמורים כדי להוות פתרון זמני סביר עבור המשיבים.

כפי שצוין לעיל, אני ערה לכך שהפתרונות הזמניים המוצעים למשיבים אינם אידיאליים מבחינתם, ואולם באיזון הכולל אני סבורה כי לעת הזו ועד להכרעה בערעור יש להסתפק בהם.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת בכל הנוגע להוראת בית המשפט המחוזי לפתוח את גינת הכלבים לאלתר.

בקליפת אגוז, טוענות העותרות, המתגוררות בבניין דירות ברחוב אריאל שרון 13 בטירת הכרמל, המצוי, לטענתן, במרחק של 40 מ' משטח מגודר שאמור לשרת מחזיקי כלבים להכניס כלבים אל תחומיו (המקום ייקרא להלן לשם הקיצור "גינת הכלבים"), לביטול ההחלטה של הערייה ולמנוע הקמת גינת הכלבים, זאת בשל פגמים מינהליים ותכנוניים שנפלו בהחלטה ולאור המטרדים לשכנים שתייצר גינת הכלבים שעתידה לקום בשטח.

לפי טענת העותרות, על-פי תכנית מכ/582/חכ/20/ד/א' "מיתחם החותרים – טירת הכרמל" (להלן: "התכנית"), שפורסמה למתן תוקף ביום 06.08.2013 (ילקוט הפרסומים 6640 בעמ' 7264), השטח שבו תוקם "גינת הכלבים" נופל בתאי שטח המוגדרים על-פי התכנית כ-"שצ"פ" ו-"גן פארק ערוני". לעניין זה אציין כבר עתה, כי הצדדים לא הביאו בפניי תמונה מלאה לגבי ייעודו של המקום המדויק שבו תוקם גינת הכלבים, ואין בפניי תשובה לשאלה - האם גינת הכלבים תוקם ב-"שטח צבורי פתוח", או שמא היא תוקם ב-"גן פארק ערוני" (ראו להלן).

...

לו הייתי מוצא כי נפגע שלטון החוק וגינת הכלבים הוקמה ללא היתר או אגב "שימוש חורג" ללא היתר, לא היה בהקמת גינת הכלבים, בנסיבות העניין לפניי, משום "מעשה עשוי" המונע קבלת העתירה (ראו לעניין זה הדברים שנקבעו בעניין הועדה המקומית, שבו נטענה טענת מעשה עשוי לאחר בניית כיכר תנועה ובית המשפט קבע, כי "לא יכול להיות חולק שהתנהלותן של עיריית ירושלים והוועדה המקומית, בשלבים שונים בפרשייה זו, לא הייתה תמיד תקינה, שעה שחלק מהעבודות בכיכר, בוצעו בתיאום עם העירייה, מבלי שהוצא לשם כך היתר בניה כדין. בנסיבות כגון דא, סבורני כי ראוי להימנע מדחיית העתירה המנהלית בנימוק של 'מעשה עשוי', שאלמלא כן יצא החוטא נשכר" (שם, פסקה 21)).

סיכום: לסיכום, לאור האמור לעיל, לא מצאתי לאור הנסיבות שמניתי לעיל, עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה להקים את גינת הכלבים מושא העתירה.

אני דוחה אפוא את העתירה.

ביום 7.1.2019, ופעם נוספת ביום 22.1.19, פנו העותרים למשיב 2 (להלן "ראש העיר"), ובקשו לבטל את ההחלטה ולשוב ולפתוח את גינת הכלבים (נספחים 3 ו- 4 לעתירה).

משכך, אין העותרים יכולים לעתור כנגד ביטול הגינה בנימוק שהדבר לא פורסם ברשומות ולעמוד על כך שהגינה תמשיך לשמש כגינת כלבים על אף שהוקמה ללא פירסום ברשומות כנדרש בחוק.

בפירסום נאמר כי "עריית רחובות, באמצעות אגף גנים ועיצוב הסביבה, הקימה מיתחמי גינות לכלבים בפארקים ובגינות ציבוריות ברחבי העיר. הפרויקט כולל מיתקני משחק לכלבים, ברזיה לכלבים, ספסלים, ועוד ומטרתו לשלב את מיתחמי הכלבים בתוך גנים צבוריים קיימים, תוך יצירת הפרדה בין מיתחמי הילדים למתחמי הכלבים.

‏‏ לעניין השיקולים אותם על ראש הרשות לשקול בבואו לעשות את האיזון הראוי בין המצדדים בגינת כלבים ובין המתנגדים לה נקבע בפס"ד אורנשטיין "אולם בהכרעה ה"אנכית" של המחוקק אין די. מאחר שאנטרס אנושי חד וברור של עשרות ואולי מאות מישפחות מונח על כף המאזניים, חלה לדעתי על מקבל ההחלטה חובה לערוך גם "איזון אופקי". לאמור יש לבחון אפשרויות לצימצום ניזקם של הבריות ככל הניתן, תוך שימור האנטרס של בעלי –בעלי החיים, גם אם תצומצם מסגרתו מעט (למשל, כאשר ניתן לייחד מקום לכלבים בשטח שאינו מוקף בנייני מגורים, יש להעדיף אותו גם אם המיקום איננו מרכזי ויצריך חלק ניכר מבעלי הכלבים ללכת כברת דרך מסוימת[9]).

...

שיקולי העיריה הינם סבירים וראויים ואין מקום להתערב בהחלטה זו. לאחר ששמעתי טענות הצדדים סברתי כי ראוי למצוא פתרון שיאזן בין רצונם של המצדדים בקיום הגינה ורצונם של המתנגדים לקיומה.

לאור האמור אני קובעת כי ההחלטה אודות פתיחת גינת הכלבים נעשתה כדין על ידי מי שמוסמך היה לקבל את ההחלטה והיא פורסמה באתר האינטרנט של העיריה.