מבוא:
בפני תביעה לשיחרור תמורה בהתאם לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: "חוק נכסי נפקדים") ולשלם לתובעים פיצויים בהתאם לנוהל רשות מקרקעי ישראל הידוע כנוהל 3.3.5 (להלן: "הנוהל"), וכן להצהיר על בטלות הקניית זכויות הבעלות באחת מהחלקות נשוא התביעה לטובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולהשיב, כנגזרת, את זכויות הבעלות לידי הבעלים במקור של החלקה.
כאן המקום לציין, כי בכתב התביעה עתרו התובעים לקבל פיצויים בגין הפקעת זכויות שלושת המנוחים גם בחלקה 73 בגוש 10252 (להלן: "חלקה 73"), אך לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעים, שלפיו שולמו פיצויים לשלושת המנוחים בגין זכויותיהם בחלקה 73, צמצמו התובעים את תביעתם באופן שהיא מתייחסת לזכויות בחלקה 33 בלבד.
אשר להקניית זכויות הבעלות בחלקה 33 לאפוטרופוס על נכסי נפקדים, טענו התובעים בתביעתם כי הקנייה זו בוצעה שלא כדין או אגב מירמה, שכן מורישיהם מעולם לא היו נפקדים במובני חוק נכסי נפקדים, ולכן הם זכאים לביטול ההקניה שבוצעה עבור האפוטרופוס לנכסי נפקדים לרישום זכויות הבעלות בחזרה בשמותיהם של יורשי שלושת המנוחים בהתאם לצוי הירושה אשר ניתנו כדין.
על המדינה היה לפעול בצורה תקינה כמצופה ממנה כרשות ציבורית ולרשום עסקת המכר הנטענת של חלקה 33 משנת 1944 ולו דרך רישום הערת אזהרה, כפי שפעלה למשל רשות הפיתוח משרכשה בשנת 1958 אותה חלקה (חלקה 33) מהאפוטרופוס שהוקנתה לו קודם לכן בשנת 1948 ורשמה את עסקת המכר הנ"ל בנסח ההסטורי.
...
ברוח הדברים האלה, לאור הנסיבות שנוצרו במקרה שלפנינו ולאחר שדחיתי את טענת המדינה לקיום עסקת מכר בחלקה 33 בשנת 1944 וכן לאחר שקבעתי כי הוכחה זהותם של שלושת המנוחים כבעלים של חלקה 33 ולאור העובדה שבגין חלקה 73 הוצאה תעודת שחרור תמורה ושולמו פיצויים ובהתחשב בכך שהפעלת "שיקול דעת מינהלי המוענק על פי הדין הישן, יש להפעילה ברוח חוקי היסוד", הרי אני קובע כי חזקה על האפוטרופוס והוועדה המיוחדת להוציא תעודת שחרור תמורה בגין חלקה 33.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:
יש לדחות את טענת התובעים כי חלקה 33 לא הוקנתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים וכי שלושת המנוחים לא היו נפקדים.
על יסוד האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה, בכפוף להמלצתי לאפוטרופוס ולועדה המיוחדת להוציא תעודת שחרור תמורה בגין חלקה 33 לשם קבלת פיצויים בגין שחרור התמורה.
