עתירה לביטול החלטת שלילת מעמד במסגרת איחוד משפחות

לפני עתירה להורות על ביטול החלטת המשיבים מיום 29.10.2018, ולפיה נדחתה בקשתה של עותרת 1 (להלן: העותרת) לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומנטאריים, ובהתאם לכך להורות על הענקת מעמד בישראל לעותרת.

בעיניין אלסעודי קבע בית המשפט העליון: "בית משפט זה אישר לא אחת את מדיניות המשיב שלא לאשר בקשות לאיחוד מישפחות במקרים של ריבוי נישואין. הרציונל שבמתן אשרה או רישיון ולתושב זר הנשוי לאזרח ישראלי, מטרתו לאפשר לבני הזוג להתאחד ולנהל חיי מישפחה תקינים יחדיו. על פי עמדת המחוקק הישראלי, חיי מישפחה תקינים הם חיים זוגיים וקיומה של ביגמיה שולל מיניה וביה טעם מרכזי זה. הובהר בפסיקה כי ניהול חיים משותפים עם יותר מאישה אחת הוא טעם סביר לדחיית בקשה לאיחוד מישפחות... עיקרון זה של הגנה על המוסד המשפחתי כמערכת יחסים בלעדית, כפי שהוא נתפס בעיני המחוקק הישראלי, ועל מעמד האשה במסגרת המשפחתית מחייב לאסור כל מקרה שבו מנהל אדם מערכות משפחתיות מקבילות עם מספר נשים". ואולם נשואי העותרת לבעלה אינם העילה לבקשתה.

...

לטענתה יש לקבל את בקשתה בשים לב "לטובת הקטינים ולפגיעה הישירה בזכותם לנהל חיי משפחה תקינים". ביום 29.10.2018 הודיעו המשיבים על החלטתם לדחות את הבקשה, היות שהבקשה "איננה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים למתן היתר שהייה או רישיון ישיבה ארעי בישראל. מדובר במוזמנת, אשר נישאה למזמין כאישה שנייה ביודעין, היינו, נכנסה לתוך מערכת יחסים מורכבת וביגמית. שר הפנים אינו מוצא לנכון להכשיר תא משפחתי וצורת חיים המנוגדת לערכיה של מדינת ישראל. יצוין כי פוליגמיה הינה עבירה פלילית". טיעוני הצדדים העותרים טוענים כי המשיבים התעלמו בהחלטתם מעקרון טובת הילד ומהזכות לקיים חיי משפחה, המחייבים את המשך שהייתה של העותרת בישראל.

טענת המשיבים, ולפיה די בהוראת סעיף 3א1(ה)(1) להוראת השעה כשלעצמה כדי לדחות את בקשתה של העותרת לפי סעיף 3א1 דינה להידחות.

אשר על כן העתירה מתקבלת בחלקה, באופן שהחלטת המשיבים מיום 29.10.2018 מבוטלת, על מנת שהמשיבים יקבלו הכרעה מחודשת בבקשה על יסוד מכלול השיקולים הנדרשים לעניין.

עניינה של העתירה בהחלטת המשיבים מיום 5.11.2018, שבגדרה נדחתה בקשתה של עותרת 1 (להלן: העותרת) לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומנטאריים.

ביום 4.4.2016 על יסוד נשואי הביגמיה המפורטים לעיל הודע לבעל כלהלן: "בקשת איחוד המשפחות שבנידון מסורבת. ההפניה למת"ק כמו גם היתר השהייה שניתן לגב' שרבאתי מכח הפניה זו, מבוטלים, ועליה לצאת את הארץ לאלתר" (נספח י' לתגובת המשיבה).

בעיניין אלסעודי נקבע: "בית משפט זה אישר לא אחת את מדיניות המשיב שלא לאשר בקשות לאיחוד מישפחות במקרים של ריבוי נישואין. הרציונל שבמתן אשרה או רישיון ולתושב זר הנשוי לאזרח ישראלי, מטרתו לאפשר לבני הזוג להתאחד ולנהל חיי מישפחה תקינים יחדיו. על פי עמדת המחוקק הישראלי, חיי מישפחה תקינים הם חיים זוגיים וקיומה של ביגמיה שולל מיניה וביה טעם מרכזי זה. הובהר בפסיקה כי ניהול חיים משותפים עם יותר מאישה אחת הוא טעם סביר לדחיית בקשה לאיחוד מישפחות... עיקרון זה של הגנה על המוסד המשפחתי כמערכת יחסים בלעדית, כפי שהוא נתפס בעיני המחוקק הישראלי, ועל מעמד האשה במסגרת המשפחתית מחייב לאסור כל מקרה שבו מנהל אדם מערכות משפחתיות מקבילות עם מספר נשים". את בקשתה הגישה העותרת בעילה של קיומם של "טעמים הומנטריים מיוחדים" על פי סעיף 3א1 להוראת השעה, ולא במסגרת הליך איחוד מישפחות.

...

טענת המשיבים, ולפיה די בהוראת סעיף 3א1(ה)(1) להוראת השעה כשלעצמה כדי לדחות את בקשתה של העותרת דינה להידחות.

התוצאה אשר על כן העתירה מתקבלת בחלקה, באופן שהחלטת המשיבים מיום 29.10.2018 מבוטלת, על מנת שהמשיבים יקבלו החלטה מחודשת בבקשה, על יסוד מכלול השיקולים הנדרשים לעניין.

]הנשיאה ד' ביניש: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשתם של העותרים כי תבוטל החלטת משרד הפנים (להלן: המשיב), השוללת את המעמד שניתן להם מכוח חוק השבות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק השבות).

במסגרת הטענה בדבר פגמים בהליך טענו העותרים כי השימוע שנערך לגב' פלבייה ולעותרת 3 נחזה בעיניהם (לטענתם, בשל מצג שוא שהציגו נציגי המשיב) כאילו נועד לזרז את הליכי הוצאת תעודות זהות בעיניינם, ולא למטרות בחינת יהדותם.

ראשית, טענו כי לעותרת 1 מערכת יחסים ארוכה עם אזרח ישראלי, המצדיקה מתן מעמד מכוח איחוד מישפחות.

כעת, משנראה כי אכן לא נמצא כל אימות ליהדותה של אם המשפחה, אין עוד מקום להמשיך ולטעון כי החלטת שר הפנים לשלול את האזרחות שקבלו העותרים, על בסיס מידע כוזב, אינה סבירה (וראו בג"ץ 2796/04 דינה פופלבסקי נ' שר הפנים (טרם פורסם, 16.12.2007)).

...

דין העתירה להידחות.

מאחר שהעותרים מיקדו טיעוניהם בזכאותם לאזרחות מכוח חוק השבות, וטענו לעניין הקשר הקיים בין העותרת 1 לבין אזרח ישראלי רק בשולי הדברים, לא מצאנו לקבל החלטה בסוגייה זו. ברי, כי אין בפסק דיננו זה כדי למנוע מהעותרת 1 לפנות, גם לאחר שתצא את הארץ, באמצעות הערוצים המקובלים, לקבלת מעמד בישראל, אם וככל שיהיה בכוחה להוכיח זכאותה.

אשר על כן, דין העתירה להידחות ובהתאם, מתבטל בזה הסעד הארעי שניתן לעותרים ועליהם לצאת מישראל בתוך 45 ימים ממתן פסק-דין זה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

]השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הנה בבקשתו של העותר 1 (להלן: העותר) כי המשיב ינמק מדוע החליט, ביום 20.11.02, לשלול את מעמדה של העותרת 2 (להלן: העותרת) אשר ניתן לה במסגרת של הליך איחוד מישפחות בו החלה בעקבות בקשתו של העותר מיום 14.5.98.

עוד טוען העותר, כי ההחלטה לבטל את הליך איחוד המשפחות בו החלה העותרת ניתנה לאחר שהעותר ביקר במשרדי המשיב ברמלה והתנהג באופן בוטה.

...

מנגד, טוען המשיב כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת שיהוי היות וההחלטה אשר דחתה את בקשתם לאיחוד משפחות ניתנה לפני כחמש שנים.

בנוסף, טוען המשיב כי דין העתירה להדחות אף לגופו של עניין היות ובקשת העותרים לאיחוד משפחות נדחתה בשל התנגדות הגורמים הביטחוניים וזאת לאור קשריה של העותרת עם פעילים צבאיים.

בענין זה מקובלת עלינו עמדתו של המשיב.

עניינה של העותרת נבחן פעמיים על-ידי הגורמים הביטחוניים, אשר הגיעו למסקנה כי אין לאפשר לה להמשיך בהליך איחוד המשפחות בו החלה.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

העותרים מבקשים לבטל את החלטת המשיב שדחתה בקשה לאיחוד משפחות שהגישה חלדיה שריטח (להלן – העותרת) עבור בעלה, מוחמד שריטח (להלן – העותר וביחד העותרים), ולהורות למשיב לאשר את הבקשה.

בכתב התשובה שהגיש המשיב לעתירה הוצע "כי העותרת תגיש עבור בעלה בקשת איחוד מישפחות שבמסגרתה תיבדק האפשרות למתן מעמד עבור בעלה, על פי הקריטריונים הנבחנים בבקשות מעין אלה – הוכחת מרכז חיים והעדר מניעה פלילית וביטחונית למתן מעמד" (סעיף 15 לכתב התשובה, נספח ע/6 לעתירה).

נוכח העובדה שהעותר אינו מבקש להשיג בעתירה זו על עצם שלילת מעמדו כתושב קבע בישראל, הרי שבענייננו, אין כל רלוונטיות לשאלה האם שהה בחו"ל בתקופה שקדמה לשלילת מעמדו בישראל.

...

אין בידי לקבל טענה זו. כידוע, הרציונל העומד בבסיס הנכונות להעניק מעמד בישראל לבן זוג זר הנשוי לתושב קבע הוא הומאניטארי ועיקרו הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני זוג לחיות יחדיו (ראו, למשל, עע"מ 7088/03 מחאמיד ואח' נ' שר הפנים, פסקה 4 לפסק דינה של כב' השופטת חיות).

לאור האמור החלטתי לקבל את העתירה ולהורות למשיב לאשר את הבקשה לאיחוד משפחות שהגישה העותרת עבור העותר.