עתירה לביטול החלטת רשות התעופה האזרחית בדבר השבתת כלי טיס

בהחלטה מיום 14.6.09 שינה בית הדין האיזורי טעמו, קיבל את בקשתה של החברה ובהליך של עיון חוזר בסעד הזמני שיצא מלפניו, הורה על ביטול החלטתו הקודמת בה צווה על החזרת הטייס לעבודה.

במסגרת פסק הדין קבע בית הדין הארצי: חומרה יתירה יש לייחס להתנהלותה של החברה, כאשר במהלך החודשים הרבים בהם התנהלו דיונים בבית הדין האיזורי בעתירותיו של הטייס לסעדים זמניים נגד פגיעה בהעסקתו, התמידה החברה בסרבנותה ולא קיימה הסכמותיה היא שקבלו תוקף של החלטה, כמו גם החלטות וצוים שהוציא בית הדין האיזורי בהם הורה על החזרת הטייס לעבודתו, למעט שיבוצו לטיסות לתקופה קצרה בלבד.

המבקש כשיר לטיסה מבחינה מקצועית במבחן סימולטור מיום 16.1.13 המהוה מבחן מקצועי אובייקטיבי, נקבע על ידי קברניט יוני רונן, שהוא גם קצין הבטיחות של המשיבה ובוחן מוסמך מטעם רשות התעופה האזרחית (להלן: "רת"א"), כי המבקש עבר את המבחן בהצלחה ולא הועלה כל חשש בטיחותי או אחר.

ככל שפרק הזמן בו טייס לא טס גדול יותר, כך יהיה עליו לעבור יותר מבחנים ומטלות כדי לחזור לכשירות טיסה (תקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס), תשמ"א- 1981 ; תקנות הטיס ( הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), תשמ"ב- 1981 וכן עדות המשיב 2 בעמ' 43 לפרו' ש' 10-18).

סוף דבר נוכח האמור לעיל שוכנעתי, כי יש מקום להפעלת הליכי הביזיון על מנת לאכוף את קיומן של החלטות בית הדין ולהורות למשיבים 1 ו-2 לשבץ את המבקש לעבודה כטייס בטיסות סדירות במשיבה בהתאם למתכונת שהיתה קיימת ערב קרקועו של המבקש.

...

בית הדין בהחלטתו מיום 26.2.09 נעתר לבקשת המבקש וקבע: "המבקש יוחזר לעבודה סדירה ופעילה כאיש צוות אויר במשיבה, בתפקיד בו שימש ערב פיטוריו, וזאת עד לבירור התביעה העיקרית או בהתאם לכל החלטה אחרת". עתירות נוספות שהגיש המבקש למתן סעד זמני נגד התנכלותה של החברה כלפיו, כטענתו, ופגיעתה המתמשכת בהעסקתו, התקבלו על ידי בית דין זה, אשר בחמש החלטות עוקבות הורה לחברה שלא לפגוע בתנאי העסקתו של הטייס ולהחזירו לעבודה כאיש צוות אוויר, עד לבירור התובענה העיקרית.

בסופו של דבר הסכים ב"כ המשיבים להכיר בכך כי המבקש נפגש עם היועץ (ראה עמ' 27 ש' 19-20).

סוף דבר נוכח האמור לעיל שוכנעתי, כי יש מקום להפעלת הליכי הביזיון על מנת לאכוף את קיומן של החלטות בית הדין ולהורות למשיבים 1 ו-2 לשבץ את המבקש לעבודה כטייס בטיסות סדירות במשיבה בהתאם למתכונת שהיתה קיימת ערב קרקועו של המבקש.

הואיל ואין מדובר במתכונת של עבודה יומית, אני קובע, כי ככל שהמשיבים 1 ו-2 ימשיכו להפר את הצו, הרי שיוטל עליהם קנס, יחד ולחוד, בשיעור של 4,000 ₪ לכל שבוע של הפרת הצו.

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 22.9.2016 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ר' גלפז מוקדי) ברע"א 49520-06-16, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על פסק דינו מיום 29.5.2016 של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת ת' ניסים שי) בעש"א 24971-07-15, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת לישכת ההוצאה לפועל בנצרת מיום 1.7.2015 בתיק מס' 10-00542-11-6 ובתיק מס' 10-01130-10-9 (כב' רשם ההוצאה לפועל ש' ג'ובראן; להלן: הרשם), בגדרה נדחתה בחלקה בקשת המבקש לבטל את הגבלת עיכוב היציאה מהארץ שהוטלה עליו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו.

בשנת 2007 הגיע המבקש יחד עם בִתו לביקור אצל אמו בישראל, ועם נחיתתם בשדה התעופה נעצר המבקש עקב תלונה שהוגשה נגדו.

המשיבות היתנגדו לביטול עיכוב היציאה מהארץ, ולחלופין עתרו לקביעת תנאים לביטול ההגבלה.

נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי מותירה על כנה החלטה המאפשרת הגבלה בלתי-סבירה של חירותם של חייבים תושבי חוץ, ושעשויה לשמש כלי מסוכן בידי זוכים בתיקי ההוצאה לפועל.

בית משפט זה עמד על כך בעבר, שזכות ערעור קיימת מכוח הוראה מפורשת בדין, ולא ניתן להקים זכות זו באמצעות היקש (ראו: רע"א 7665/06 לנציאנו נ' עריית אריאל, פסקה 8 (11.9.2007), והאסמכתאות הנזכרות שם); בש"פ 3049/95 אבו עדרה נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 146, 148 (1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 639 (מהדורה עשירית, 2009)).

נוכח האמור, ככל שהמבקש יגיש ללישכת ההוצאה לפועל בקשה נוספת לביטול ההגבלה, ולו עקב שינוי נסיבות הנובע מעצם חלוף הזמן או אם תהיה בפיו הצעה לסילוק החוב, ראוי לייחס משקל הולם, בין יתר הנתונים, להיותו, ביסוד הדברים, תושב חוץ (גם אם קיימת לו זיקה לישראל), בין אם בסופו של יום הדבר יוליך לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע הרשם בהחלטתו, ובין אם לאו.

...

נוסף על כן, המשיבות טענו כי על ערעור המבקש להידחות על הסף, שכן היה עליו להגיש בקשת רשות לערער בהתאם להוראות סעיף 80(ב) לחוק, המפרט אלו עניינים ניתנים לערעור בזכות לבית משפט השלום.

ואולם, לא קמה לבית משפט זה סמכות לדון בשאלה זו במסגרת ההליך דנא כאשר לא ניתנה למבקש רשות לערער בערכאות הקודמות, ומטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

ואולם, כאשר פרט זה נשקל אל מול יתר הנתונים עליהם עמדתי לעיל, כמו גם הנתונים הנוספים שהובאו בחשבון בערכאות הקודמות, אני סבור כי מכלול הנסיבות מוליך למסקנה לפיה מדובר בתושב חוץ שלא העתיק באופן מלא את מרכז חייו לארץ במהלך השנים האחרונות, בהן נמנעה יציאתו ממנה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

פתח דבר חמש עתירות שנידונו במאוחד נגד החלטת מנהל רשות התעופה האזרחית, מר יואל פלדשו, (להלן: "מנהל רת"א") מיום 21.3.19 באשר לעידכון תכנית התפעול המבצעי של נמל התעופה בן גוריון (להלן: "ההחלטה הרביעית").

החוק למניעת מפגעים מחריג רעש מכלי טיס ומפנה לסעיף 73 לחוק הטיס הקובע כי נידרשת הסכמת השר להגנת הסביבה ואישור הועדה לגרימת רעש של כלי טייס, בכפוף לחריגים.

העותרת לא עתרה לביטול ההחלטה באופן גורף, אלא רק על שינויה, וכן ביקשה סעדים נוספים כמפורט להלן: יש לקבוע איסור מפורש על נחיתת מטוסים על מסלול 21 בלילות ובחגי ישראל – ההחלטה הרביעית שמהותה ביטול ההגבלות על נחיתה על מסלול 21 בלילות, בשבתות ובחגים, אינה מנומקת בעילה של בטיחות טיסה, אלא רק במניעת החריגה מתשריט 3, וזאת באמצעות פיזור הרעש.

...

המענה להשגותיה של עיריית תל-אביב טמון בתיקון עתידי של התמ"א, ולא בהתערבות שיפוטית בהחלטות מנהל רת"א. סיכום לאור כל האמור לעיל, המסקנה היא שהחלטתו הרביעית של המנהל ניתנה בסמכות, היא אינה חורגת ממתחם הסבירות, ואין הצדקה להתערב בה. בעת יישום ההחלטה על-ידי רש"ת עליה להקפיד על כך שלא יהיה ביישומה משום שינוי מקביעת בית המשפט העליון בעניין בארות יצחק לפיה "ההנחיה בתבנית התפעול היא כי מספר הנחיתות על מסלול 12 צריך להיות הגבוה ביותר מבין שלושת המסלולים". כמו כן, על רש"ת לפעול ליישום עמדת מנהל רת"א על-פי דברי ההסבר להחלטה הרביעית, לפיהם "בשאיפה, אם מסלול 21 שימש לנחיתות עד 01:50 בלילה, הוא לא ישמש לנחיתות בעת פתיחת השדה בבוקר להמראות, וכך גם לגבי מסלול 30". זאת בשל הטעם שלפיו מי שפוגעים בשנתו בתחילה הלילה, לא יפגעו בשנתו גם בסוף הלילה – אם כי אין המדובר בהנחיה מחייבת.

בסופו של דבר, הפתרון הראוי לאיזון כולל בין השיקולים המתחרים צריך להתקבל על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה במסגרת עדכון התמ"א, לאחר דיון ציבורי.

סוף דבר אשר על-כן, העתירות נדחות.

המשיבה תיארה את נסיבות קבלת ההחלטה לבטל את הטיסות והראתה כי ההחלטה לא התקבלה כלאחר יד; כך פירטה את מהלך הדברים שהביא להחלטתה לרבות נתיב הכניסה של מטוסיה מירדן לישראל, נקודות ההמתנה האוויריות שלה (בעוד שאצל החברות האחרות נקודת ההמתנה היא מעל הים, הרי נקודת ההמתנה המיועדת לטיסותיה הבאות ממזרח היא במרחב האוירי היבשתי של ישראל); כן ציינה כי שקלה את פניות רשות התעופה האזרחית בישראל אליה ואת עמדתה כי לא קיים סיכון בטיסות לישראל – אך עמדה זו הייתה שונה מעמדת יועציה.

המשיבה מפנה לסעיף 6(ה)(1) לחוק המקנה לה הגנה בנסיבות שהיו באותה עת וטוענת כי משבוטלה הטיסה בשל נסיבות שלא היו בשליטת המפעיל, ובעניינינו טוענת המשיבה כי המצב האיזורי לא היה בשליטתה - אין לחייב אותה בפצוי הכספי שנזכר בתוספת הראשונה (לציין כי המבקשים הצהירו שאינם תובעים פיצוי זה במסגרת הסעדים להם עתרו).

אשר לטענה כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 8ג(א1) 1 ו-2 לחוק רשוי שירותי תעופה, טוענת המשיבה כי חוק זה אינו חל במישור היחסים שבין הנוסע למוביל האוירי ועניינו בסמכות מנהל רשות התעופה האזרחית למתן היתר הפעלה להובלת כלי טיס למפעיל.

...

סוף דבר: לאור כל האמור – התוצאה היא ששוכנעתי כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות והדרושים לשם אישור התובענה.

בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה לצדדים להגיש לעיוני נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית בתוך שלושים ימים.

המשיבה תשלם למבקשים סך של 8,000 ₪ ושכ"ט עורכי-דין בסך 20,000 ₪, סכום זה יובא בחשבון במסגרת פסק הדין בתובענה.

כללי לפניי עתירה להורות על ביטול החלטת מנהל רשות התעופה האזרחית (להלן: "מנהל רת"א") אשר התיר המראות טיסות מנתב"ג בימים הסמוכים לראש השנה, במועדים 27.9.19 (בין חמישי לשישי) וב - 29.9.19 (בין מוצ"ש לערב ראש השנה), בשעות בהן אסורות המראות, בין 1:40 ל- 5:00, (להלן: "שעות העוצר"), זאת כדי לאפשר רצף טיסות לאומן.

תותרנה המראות של כלי טיס בהתקיים אחד התנאים הבאים: א. המראת כלי הטיס לא תיגרום רעש העולה על סף רעש מופחת.

מנהל רשות שדות התעופה האזרחית רשאי, בהחלטה מנומקת, לאשר המראות מנתב"ג אף בנגוד לאמור בפסקות 1 – 4, וזאת במקרים חריגים בהם קיים צורך ממשי בדבר (לדוגמא: שביתות, מצבי חרום בטחוניים, תקלת תשתית שהשביתה את הפעילות האוירית בשדה, צרכים לאומיים, הצלת חיי אדם או רכוש וכיוצא באלה).

...

על יסוד בקשה זו ובהסתמך על ניסיון העבר קבע מנהל רת"א בהחלטה מיום 2.7.19 כי על רש"ת להגיש בקשה מתוקנת ומצומצמת בהיקפה: "במסגרת בחינת הבקשה מצאנו כי בשנים 2016 ו-2018 היתה סיטואציה דומה משתי בחינות: גם אז ערב ראש השנה היה יום א' בשבוע ושיעור ניכר מהטיסות תוכננו למוצ"ש, וגם היקף הטיסות המתוכנן היה דומה.

איני מקבלת הטענה מהטעמים הבאים: · כל החלטה של המנהל עומדת בפני עצמה, במנותק מהחלטות קודמות.

העולה מכל האמור לעיל הוא, כי החלטת המנהל חורגת מסמכותו כפי שהוגדרה בהחלטת שר התחבורה.

לפיכך, אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול החלטתו של מנהל רת"א מיום 2.7.19 להתיר טיסות לאומן בשעות העוצר.