עתירה לביטול החלטת פקיד רישוי כלי ירייה לדחות בקשת חידוש רישיון

על החלטות אלו של פקיד הרשוי, אשר דחה את הבקשות לחידוש הרישיונות, הגיש העותר ערר.

ואולם, מקום בו השתנו הנסיבות כאמור, והתרחש ארוע חדש שיש בו כדי לפגוע בהנחת היסוד אשר הוותה את העילה למתן הרישיון, ואשר יצר סיכון ניכר, המקים אינטרס צבורי מיוחד לביטול הרישיון או לאי חידושו, רשאית הרשות לעשות כן אף אם הארוע האמור לא הביא לכדי הגשת כתב אישום (וראו לעניין זה עע"מ 5878/11 ארז קלנטריה נ' פקיד רשוי לכלי יריה (28.1.2013)).

סעיף 7 להוראות בדבר דרישות סף לרשוי כלי ירייה ותבחינים למתן רישיון פרטי קובע, כי אם חולט כלי הירייה כדין ומבקש הרישיון לא פעל למניעת החילוט, בקשתו למתן רישיון תדון כחדשה, ותותנה בעמידה בתבחין תקף, ומכאן שיש לדחות את טענת העותר לפיה היה על פקיד הרשוי לבחון את בקשתו לחידוש הרישיון על פי התבחינים שהיו קיימים בעת מתן הרישיון מלכתחילה, ולא על פי התבחינים החדשים הקיימים כיום.

...

אין בידי לקבל את טענתו של העותר בעניין זה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר הצורך לצרף את המכתב עצמו תחת הסתפקות בהודעה לפיה הצדדים לא הגיעו להבנות, אין ספק כי המשיבים היו רשאים לקבל את עמדתה של רשות הטבע והגנים ביחס לחידוש רישיון הציד של העותר, שכן היא אחד מן הגורמים המקצועיים הרלוונטיים לעניין.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית העתירה.

העותר ישלם למשיבים הוצאות הליך זה בסך של 4,000 ₪.

לפניי עתירה על החלטת הממונה על ועדת ערר לפי חוק כלי יריה (להלן: "הממונה"), מיום 24.4.18, בגדרה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטת פקידת רשוי כלי ירייה שלא לחדש את רישיונו לשאת נשק.

בהחלטת הממונה צויין כי הודע לעותר, בהודעת ביטול הרישיון מיום 25.5.15, כי חידוש הרישיון יהיה מותנה בהגשת בקשה חדשה ובבדיקת הזכאות לקבל רישיון לכלי ירייה, לרבות עמידה בתבחינים התקפים.

...

לפניי עתירה על החלטת הממונה על ועדת ערר לפי חוק כלי יריה (להלן: "הממונה"), מיום 24.4.18, בגדרה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטת פקידת רישוי כלי ירייה שלא לחדש את רישיונו לשאת נשק.

העותר טען כי אין מנוס מהמסקנה שהחלטת המשיבה נובעת מבלבול, וביקש לבטל את ההחלטה, הפוגעת לטענתו בזכותו לשוויון, בכבודו ובחופש העיסוק לשלו.

לאחר עיון במידע החסוי ושקילת כל טענות הצדדים, נחה דעתי כי קיים בסיס מספיק להחלטה שלא לחדש את רישיונו של העותר.

סוף דבר על יסוד כל האמור, אני מורה על דחיית העתירה.

בפניי עתירה מנהלית שהוגשה על ידי מר סובחי אבו נדא (להלן: "העותר"), כנגד החלטת הממונה על כלי ירייה באגף רשוי כלי ירייה (להלן: "הממונה") לדחות את הערר שהגיש העותר כנגד החלטת פקיד רשוי כלי ירייה (להלן: "פקיד הרשוי") אשר דחה את בקשת העותר לחידוש רישיון כלי ירייה מסוג רובה ציד שהיה ברשות העותר, בהסתמכו על המלצת משטרת ישראל (להלן: "המישטרה") שהתנגדה לחידוש הרישיון.

יפים לעניין זה, דברים שנקבעו בבג"ץ 113/52 זקס נ' שר המסחר (17/07/52): "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש. רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול - בדרך כלל - לשמש סיבה מספקת לסרוב רשיון; אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי לאחר מתן הרשיון, אין לבטלו ע"ס חשד גרידא ללא חקירה..." במקרה הנידון, עיקר תשובתם של המשיבים מיתמקדת כאמור בהצדקת בחירת פקיד הרשוי והממונה להתבסס בהחלטתם שלא לאשר לעותר רישיון לנשיאת כלי ירייה, אך ורק על המלצת המישטרה אשר היתנגדה לחידוש רישיונו של העותר ו/או למתן רישיון חדש בשל קיומו של תיק החקירה משנת 2016 בגין חשד לבצוע עבירת אלימות במשפחה; וכן בשל קיומם של תיקי חקירה ישנים מהשנים 1998-1992, וזאת הגם שהעותר היה בעל רישיון משך כ-28 שנים לפני כן. אין מחלוקת כי בהיות המישטרה רשות מנהלית, הערכת הסיכון על ידה נעשית על פי כלל הראיה המנהלית, והיא רשאית להסתמך לשם כך על כל ראיה מנהלית, לרבות, על הרשעות קודמות, על הליכים פליליים שטרם הסתיימו, על חומר חקירה המצוי בתיקי חקירה פתוחים או סגורים אודות מבקש הרישיון וכיו"ב. ראה: בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרשוי לפי חוק כלי ירייה, פ"ד לו(1) 317.

...

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ העורר מחד, ובהמלצת המשטרה העדכנית מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר".

יפים לעניין זה, דברים שנקבעו בבג"ץ 113/52 זקס נ' שר המסחר (17/07/52): "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש. רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול - בדרך כלל - לשמש סיבה מספקת לסירוב רשיון; אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי לאחר מתן הרשיון, אין לבטלו ע"ס חשד גרידא ללא חקירה..." במקרה הנדון, עיקר תשובתם של המשיבים מתמקדת כאמור בהצדקת בחירת פקיד הרישוי והממונה להתבסס בהחלטתם שלא לאשר לעותר רישיון לנשיאת כלי ירייה, אך ורק על המלצת המשטרה אשר התנגדה לחידוש רישיונו של העותר ו/או למתן רישיון חדש בשל קיומו של תיק החקירה משנת 2016 בגין חשד לביצוע עבירת אלימות במשפחה; וכן בשל קיומם של תיקי חקירה ישנים מהשנים 1998-1992, וזאת הגם שהעותר היה בעל רישיון משך כ-28 שנים לפני כן. אין מחלוקת כי בהיות המשטרה רשות מנהלית, הערכת הסיכון על ידה נעשית על פי כלל הראיה המנהלית, והיא רשאית להסתמך לשם כך על כל ראיה מנהלית, לרבות, על הרשעות קודמות, על הליכים פליליים שטרם הסתיימו, על חומר חקירה המצוי בתיקי חקירה פתוחים או סגורים אודות מבקש הרישיון וכיו"ב. ראה: בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי ירייה, פ"ד לו(1) 317.

בהינתן העובדה כי עד למועד שלילת רישיונו של העותר בשל פתיחת תיק החקירה בגין עבירת האלימות במשפחה, עמד העותר בתבחין המשמר, כפי שגם עלה מהמסמכים שצורפו לעתירה, ובהינתן המסקנה כי החלטת המשיבים לשלול את רישיונו של העותר איננה מעוגנת בטעמים של ממש, הרי שדין העתירה להתקבל.

סוף דבר סיכומו של דבר ולאור כל המפורט - דין העתירה להתקבל.

בנוסף, מבוקש להורות על ביטול החלטת הממונה לפי חוק כלי ירייה ("הממונה") אשר דחה את הערר שהגיש העותר על החלטת פקיד הרשוי לבטל את רישיונו להחזיק כלי ירייה.

בשנת 2017, כאחת עשרה שנים לאחר המועד האחרון בו החזיק ברישיון תקף לכלי נשק, הגיש העותר בקשה להוצאת רישיון לנשק פרטי בתבחין "מגורים ביישוב זכאי" בייעוד "נשיאה". ביום 6.9.2017 החליט פקיד הרשוי במשרד הפנים - האגף לרשוי כלי ירייה מרכז, לדחות את בקשתו של העותר.

למעלה מן הצורך ומבלי להכריע בדבר, אומר כי פסק דין זה אינו מגביל את המשיבים לסרוב בגין סיבה אחרת אלא מתייחס רק לאיסור על השמוש בטעם הספציפי שנידון בעיניין זה. אינני רואה צורך להדרש לשאלה האם מדובר בבקשה לחידוש רישיון, כפי שטוען העותר, או לבקשה חדשה לרישיון לכלי ירייה פרטי, כפי שטוענים המשיבים.

...

מן הכלל אל הפרט סבורני כי אין לקבל את העתירה כפי שהוגשה ואין מקום להתערב בהחלטת המשיבים.

בנסיבות העניין ולאחר שנחשפתי לחומר, אני סבור שבמידה ולא יהיה כל מידע חדש בעוד 3 שנים מהיום, דהיינו יחלפו למעלה מעשר שנים מהמידע האחרון, כי אז במידה שהעותר יגיש בקשה לקבלת רישיון, הוא לא יסורב בשל אותו מידע.

בשים לב לכל האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

בפניי עתירה מנהלית כנגד החלטת משיב 3 (להלן: "פקיד הרשוי"), לבטל את רישיונו של העותר לנשיאת כלי יריה (להלן: "ההחלטה"), ודחיית הערר עליה על ידי משיב 2 (להלן: "הממונה" ו"הערר" בהתאמה), מכח חוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן: "החוק").

אשר לטענה לאי עמידה בתבחינים, אשר עלתה לראשונה בהחלטה לדחיית בקשה לחידוש רישיון מיום 30.12.21, טען העותר, כי לא חל כל שינוי נסיבות מאז הבקשה המקורית בשנת 2017, נהפוך הוא.

...

אילו היו המשיבים מפעילים שיקול דעת עצמאי, תוך ניתוח מלוא תשתית העובדות, במנותק מזה של המשטרה, היו מגיעים למסקנה כי העותר אינו מסוכן כלל.

אשר לתבחינים, נוכח החלטתי לדחות את העתירה על רקע המידע המודיעיני, אין מקום לעסוק בדיות החשבוניות שהציג העותר להוכחת טענותיו כי הוא עובד ביישוב זכאי.

על כן אני דוחה את העתירה, בכפוף להסתייגות לעיל.