עתירה לביטול החלטת פסילת רישיון נשק

רקע ועיקרי העובדות זוהי עתירה שנייה הנידונה בפני התוקפת את החלטה המשיבים מיום 24.09.17 לפסול את רישיון הנשק של העותר בשל תיק של החזקת סם שניפתח כנגדו; בהמשך נטען כי עילת השלילה נעוצה אף בתיק שבו העותר נחשד בשיבוש הליכי חקירה ומשפט.

שם התקבלה העתירה ובוטלה החלטת הממונה לשלול את רישיון הנשק של העותר, זאת לאחר שבית המשפט ציין כי הממונה אף לא נתן משקל הולם וביטוי במסגרת השיקולים להשלכות של נטילת הנשק על העותר על רקע עסוקו והפגיעה בעסוק כתוצאה מההחלטה – כאשר באותו מקרה דובר במי שעבד כמאבטח.

...

אלא שהסתכלות רחבה יותר ושקלול של מכלול החומר העולה משני התיקים, במיוחד לאור סמיכות הזמנים ביניהם וטיב החשדות בעניין השיבוש, מובילה למסקנה שאכן עולה מהם חשש לשלום הציבור מהמשך נשיאת הנשק על ידי העותר.

בהינתן האמור ובשים לב לקיומן של ראיות העומדות ברף הנדרש, לכך שקיים סיכון לשלום הציבור מן העותר באם ימשיך לשאת - אותו סכם ראיות העולה מתיק הסמים ותיק השיבוש; ולאור האיזון שנדרש לעשות בין האמור לבין הצורך שבנשיאת הנשק על ידי העותר; והגם שנתתי דעתי על הפגיעה בעותר המחזיק ברישיון עשרות שנים - מסקנתי היא שאין מקום להתערב בהחלטת הממונה, בהינתן אף עילות ההתערבות המצומצמות של הביקורת השיפוטית המנהלית.

נוכח האמור דין העתירה להידחות.

בעתירה שלפניי התבקש בית המשפט לבטל את החלטתו של פקיד רשוי לכלי ירייה מיום 2.2.2015, בגדרה בוטל רישיון הנשק של העותר, בהתאם להמלצת המישטרה, ולהורות על השבת הנשק שהפקיד העותר, לידיו.

מכל מקום, דובר בעבירות "שאינן בעלות צביון אלים אותו ניתן לייחס לעותר" בעוד שבענייננו, ישנו מקבץ ידיעות מודיעיניות אשר קושרות את העותר, בין היתר, לנגישות וסחר באמל"ח. אשר על כן, משנמצא כי החלטתם של המשיבים מצויה במיתחם הסבירות ומבוססת כנדרש בראיות מנהליות, הרי אין מקום לפסול את שיקול דעתם של המשיבים או להתערב בו. נוכח כל האמור, העתירה נדחית.

...

המידע המודיעיני בעניינו של העותר הוצג לעיוני, כאמור, באמצעות קצין המודיעין שהתייצב לדיון ביום 8.3.2016 ועל סמך החומר האמור שוכנעתי כי אכן קיים יסוד לחשש שמביעה המשטרה וכי החזקתו של העותר בכלי נשק עלולה לסכן את שלום הציבור.

שתי הערות בטרם סיום: ראשית, טענותיו של העותר בדבר עירובם של שיקולים זרים ופסולים בקבלת ההחלטות בעניינו נטענו בעלמא, וכך גם טענותיו באשר לפגיעה בפרנסתו ובזכותו החוקתית לחופש העיסוק, ומטעם זה הן נדחות.

מכל מקום, דובר בעבירות "שאינן בעלות צביון אלים אותו ניתן לייחס לעותר" בעוד שבעניינינו, ישנו מקבץ ידיעות מודיעיניות אשר קושרות את העותר, בין היתר, לנגישות וסחר באמל"ח. אשר על כן, משנמצא כי החלטתם של המשיבים מצויה במתחם הסבירות ומבוססת כנדרש בראיות מנהליות, הרי אין מקום לפסול את שיקול דעתם של המשיבים או להתערב בו. נוכח כל האמור, העתירה נדחית.

עתה עותר המבקש, להורות על ביטול הפסילה המנהלית והמבקשת 2 עותרת לביטול הודעת איסור השמוש ברכב.

באשר לביטול הפסילה המנהלית הלכה ידועה בהקשר לבקשה לביטול פסילה מנהלית קובעת כדלקמן: "כידוע, השאלה העיקרית שעל בית המשפט להשיב עליה בבואו להחליט בענין פסילה מנהלית מלהחזיק רשיון נהיגה היא אם נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור. בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על מספר שאלות משנה, לרבות השאלות: האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג? האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן? האם מדובר בארוע בעל אופי מקרי, או בדרך היתנהגות אופיינית? האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן?..." (בש"פ 9849/02 בלטנר חיים נ' משטרת ישראל, (פורסם בנבו, 27.11.02).

בדברי ההסבר להצעת החוק הודגש הצורך באכיפה אפקטיבית, תוך שליחת מסר לפיו על בעלי הרכב ובכללם מעסיקים להקפיד על האופן שבו עובדיהם נוהגים בו "רכב הנו כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמאטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או שיכרות וכדומה....השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נימסר הרכב, נוהגים ברכבים" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, ה"ח תשס"ד 63).

...

דיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות על שני חלקיה.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לפסול את רישיונו של המבקש ולכן אני דוחה את הבקשה במישור זה. באשר לביטול איסור השימוש בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, בקבעו כי: "ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12) (להלן: "עניין אמברם")).

משלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול ההחלטה או קיצור התקופה, אני מורה על דחיית הבקשה על שני חלקיה.

בית המשפט הורה על ביטול הפקדת הנשק במישטרה אך חרף ההחלטה כלי הנשק לא הושב לידי העותר ומשיבה 5 טענה בתגובה לדרישה לבצוע החלטת בית משפט השלום, כי ביום 19.01.12 הוחלט על ידי פקיד רשוי כלי ירי מחוז ירושלים כי העותר הנו פסול מלקבל הרשאה לשאת כלי ירייה.

בהחלטה מיום 18.11.12 ציין קצין הרשוי כי עניינו של העותר נבחן ונבדק שוב במשטרת ישראל לאור פסה"ד הראשון, ולאחר בחינת כלל הנתונים והפרטים בעיניינו של העותר, כולל העבירה המיוחסת לו, מסוכנותו, הדיון בבית משפט השלום בעיניין החזרת הנשק, הדיון בעתירה הראשונה, הרישיון, הנשק ושיקולים רלוואנטיים נוספים – הוחלט להמשיך ולהתנגד להשבת הנשק לעותר בשלב זה. קצין הרשוי ציין כי בנגוד לטענת העותר, הנשק שהופקד על ידו אינו נשקו האישי אלא שייך לעריית ירושלים והוא הוחזר לה (להלן: "ההחלטה").

...

למעשה, מלבד ציון כי ההחלטה ניתנה לאחר בחינת הדיון שהתקיים בבית משפט השלום, אין כל התייחסות בהחלטה לתוכנה של החלטת בית משפט השלום ואין התמודדות עם קביעתו של בית משפט השלום אשר לאחר שנכנס לפרטי התיק הגיע למסקנה הסותרת את המלצת המשטרה.

ואולם, לא ניתן היה להסתפק באמירה כללית כי המסקנה בדבר שלילת הרישיון ניתנה על יסוד בחינת מכלול החומר, מבלי שניתנה התייחסות לגופה למכלול הנסיבות התומכות דווקא בבקשת העותר להשיב לו את רשיונו, דוגמת התייחסות להחלטת בית משפט השלום, התייחסות לחלוף הזמן, התייחסות להשפעות שלילת הרישיון על בטחונו של העותר ועל תעסוקתו, ועוד.

לכן הואיל והעתירה מתייחסת למתן הרשאה לעותר להחזיק בכלי נשק וכי המשטרה היא זו הנותנת את ההרשאה לפי סעיף 10א(ב) לחוק כלי הירייה, התשי"ט-1949, העתירה מתקבלת וההרשאה שניטלה מהעותר תוחזר לו בהתאם.

לדידם, המלצת המישטרה לבטל את רישיונו של העותר לשאת נשק, מקורה במידע המצוי בידי המישטרה לפיו נגד העותר תלוי ועומד תיק חקירה בגין עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין, תיק חקירה בגין עבירה של חבלה ברשלנות, וכן חומר חסוי הכולל מידע מודיעיני הקושר את העותר לעבירות סמים, נהיגה בזמן פסילה וקשירת קשר בין עבריינים.

שנית, אף בעיניין סטי עצמו, המלצת המישטרה לביטול הרשיון, כמו גם החלטת פקיד הרשוי שאימצה אותה, לא ניתנה על בסיס מידע מודיעיני גרידא, אלא גם על בסיס המידע שנכלל בתיק חקירה שניפתח שם נגד העותר לאחר מתן ההרשאה לנשיאת נשק על ידו.

...

סוף דבר, יש לחקור עצור סמוך לאחר מעצרו" (ראו גם בג"ץ 5287/06 זעתרי נ' התובע הצבאי, ניתן ביום 20.7.06, פסקה 8).

לאור כל האמור, העתירה מתקבלת.

משכך, אני מורה במקביל כי ההוראה בדבר החזרת אקדחו של העותר לידיו תיכנס לתוקף רק בחלוף כ-3 חודשים מהיום, דהיינו ביום 31.12.10, וזאת, כדי לאפשר למשיבים 1 ו-3 לתקן את הפגמים שנמנו לעיל.