עתירה לביטול החלטת ועדת רכישות מרכזית של חברת דואר ישראל

בתאריך 6.6.2018 התקבלה החלטת וועדת הערר מכוחה נדחה הערר והמבקשים הופנו לבירור הזכויות הקנייניות לפני בית משפט זה. המבקשים טוענים כי יש להם זכויות בנייה בכל שטח הגג המקיף את הדירה הבנויה, בנסיגה מקוו הבניין וכן שטח הגג של דירת הגג צמודים לדירה, כמפורט בנסח הרישום בצו הבית המשותף ובתשריט הבית המשותף אשר צורפו כנספחים להמרצת הפתיחה.

המשיבים מסכמים ואומרים, כי אין למבקשים זכויות קנייניות בזכויות הבנייה החורגות מבניה מצומצמת ומידתית על גג הדירה הקיים; כי מתן היתר לעשות כן יהווה פגיעה בזכויות יתר בעלי הדירות ברכוש המשותף ובזכויות הבנייה בבניין כולו אשר שווין אינו מבוטל.

המנדט שניתן לי הוא להכריע אך ורק בשאלה הקניינית, לאמור, האם בנייה רחבת הקף כזו שהמבקשים עותרים לה נכללת בזכויותיהם הקנייניות של המבקשים ? בד בבד יש לבחון גם את הפגיעה האפשרית בזכויותיהם הקנייניות של יתר בעלי הדירות בבניין.

ראו: החלטת כב' השופטת ברון בת.א. (ת"א) 2018-05 ורשבסקי נ' גואטה, פסקה 12 (פורסם בנבו, 2.3.2010) הצמדה של חלקים מן הרכוש המשותף אפשר שתעשה בהסכם שבין רוכש הדירה לבין הקבלן, או בשלב מאוחר יותר - בהסכם שבין בעלי הדירות בבית המשותף לבין עצמם (ראו: ויסמן, שם, בעמ' 411).

כפועל יוצא נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי זכויות בניה אינן חלק מהמקרקעין ומהרכוש המשותף (ע"א 136/63 לווינהים נ' שורצמן, פ"ד יז 1722, 1726 (1963)), אלא "נכס משותף" המצוי ב"בעלות משותפת" של כלל הדיירים בבית המשותף (ראו: עניין לויט, פס' 10 וההפניות שם; עניין רוזן, פס' 42 וההפניות שם; ע"א 36/11 חברת דואר ישראל בע"מ נ' חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 21 וההפניות שם (3.9.2015) (להלן: עניין דואר ישראל); עניין קליין, פס' 45-44 בפסק-דיני; ע"א 10322/05 ישעיהו נ' שטרייכר, פ"ד נט(6 449, 461-459, 466 (2005) (להלן: עניין ישעיהו); עניין מזרחי, בעמ' 680- 681; ראו גם דויטש, בעמ' 666).

מכך נגזרות שתי השלכות מרכזיות: האחת, ההסכמות החוזיות בעיניינן אינן כפופות להוראות המופיעות בחוק המכר (דירות) בדבר גריעתם של חלקים מהרכוש המשותף; השנייה, מאחר שניתן להצמיד רק חלקים שנגרעו מהרכוש המשותף, לא ניתן לרשום הצמדה על זכויות בניה, אך ניתן לכלול את ההסכמות החוזיות לגביהן בתקנון הבית המשותף (עניין ישעיהו, בעמ' 468-465).

...

בתאריך 6.6.2018 התקבלה החלטת וועדת הערר מכוחה נדחה הערר והמבקשים הופנו לבירור הזכויות הקנייניות לפני בית משפט זה. המבקשים טוענים כי יש להם זכויות בנייה בכל שטח הגג המקיף את הדירה הבנויה, בנסיגה מקו הבניין וכן שטח הגג של דירת הגג צמודים לדירה, כמפורט בנסח הרישום בצו הבית המשותף ובתשריט הבית המשותף אשר צורפו כנספחים להמרצת הפתיחה.

המבקשים מפנים להגדרת מרפסת בתוספת השלישית לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970, חישוב שטחי בנייה ושיעורי אגרות למתן היתר: "מרפסת – חלק חיצון של בניין אשר: 1. רצפתו קשורה לרצפת פנים הבניין ודלת מעבר ביניהם. 2. לא יותר משלושת רבעי היקף מרפסתו מוקפים קירות. 3. לאורך יתר שוליו ניצב מעקה שגובהו אינו עולה על 1.1 מטר מהמפלס של רצפתו". הגדרה נוספת של מרפסת מצויה בתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים), תשנ"ב-1992: "חלק ממישור הגג שטוח המופרד באמצעות קיר משאר הגג והמוקף מעקה, אשר רצפתו מחוברת לרצפת דירה או אולם הנמצאים על הגג האמור ודלת מעבר ביניהם". מכל המקובץ לעיל, טוענים המבקשים, כי זכותם הקניינים לבצע את כל המבוקש על ידם.

כאמור, אני גוזרת על עצמי שלא להידרש לפן התכנוני, ההנדסי והאדריכלי של התוספת אותה חפצים המבקשים להוסיף לבניין.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת, כי המבקשים אינם רשאים לבנות על כל חלקי הגג.

כפועל יוצא, הבקשה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, לרבות השינוי בתוכנית הבנייה כעולה מנספח 12, נדחית בזה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 29468-08-23 רדיו א-שמס בע"מ נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - מחוז חיפה ואח' לפני כבוד השופט רון סוקול, סגן נשיא העותרת רדיו א-שמס בע"מ ע"י עו"ד י' גבעון ואח' המשיבות 1. הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - מחוז חיפה ע"י עו"ד ס' משלב מוקלד מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) 2. שנהב אר מוזאון חיפה בע"מ 3. שנהב אס מוזאון חיפה בע"מ 4. ב. קימה השקעות בע"מ 5. מוזאון חיפה ד.ר. לימיטד ע"י עו"ד ד' שמואלביץ החלטה

בשנת 2020 רכשה העותרת את זכויות החכירה מחברת דואר ישראל ובשנת 2021 רכשו המשיבות את זכויות החכירה מחברת בזק.

בעקבות זאת, הגישה העותרת את עתירתה לבית משפט זה. תמצית הטענות הטענה המרכזית שבעתירה היא כי המשיבות אינן רשאיות להכין תכנית מפורטת ולהגיש בקשה לאישורה.

בשים לב למצב הבטחוני ולהחלטת שר המשפטים בדבר החלת תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חרום מיוחד), התשנ"א-1991, בוטל הדיון.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור, איני מוצא מקום ליתן צו ביניים ועל כן הבקשה נדחית.

העותרת תשלם למשיבות הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪ לכל קבוצה (המשיבה 1 והמשיבות 5-2).

אני קובע דיון בעתירה לגופה ליום 10/3/2024 בשעה 13:00.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 63997-12-17 חברת דואר ישראל בע"מ נ' ועדה מקומית לתיכנון שומרון ואח' עת"מ 52884-01-18 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ועדה מקומית לתיכנון שומרון ואח' בפני כבוד השופטת ריבי למלשטריך-לטר עותרת חברת דואר ישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מרדכי בייץ ועוה"ד דוד שמואלביץ משיבים 1.ועדה מקומית לתיכנון ובנייה יישובי הברון ע"י ב"כ עוה"ד לפידות 2.מועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה ע"י ב"כ עוה"ד אריאל פישר 3.דוד מאיר שטרית 4.מדינת ישראל 5.הועדה המחוזית שניהם ע"י ב"כ עוה"ד ריצ'ארד סאלח פרקליטות חיפה פסק דין

העותרת, דואר ישראל בע"מ הגישה עתירה על מנת שבת המשפט יורה על ביטול הודעתה של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה השומרון מיום 16.11.17 בדבר כוונתה לרכוש את החזקה במקרקעין הידועים כגוש 10223 חלקות 10,11 (להלן "המקרקעין") ולקבוע כי ההפקעה בטלה ומבוטלת.

" כן ראו ע"א 8622/07 אהוד רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (14.05.2012)‏‏, כב' השופט פוגלמן, פסקה 24 - "החיקוק המרכזי השלישי המאפשר לרשויות להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור הוא חוק התיכנון והבניה. הסמכות ואופן הפעלתה מוסדרות בפרק ח' לחוק. סעיף 188 לחוק מסמיך את הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "להפקיע על פי חוק זה מקרקעין שנועדו בתכנית לצרכי ציבור". סעיף 188(ב) מיפרט צרכי ציבור מהם; וסעיף 189 לחוק קובע כי הועדה המקומית רשאית, בכל עת לאחר תחילת תוקפה של תוכנית מתאר או של תוכנית מפורטת, להפקיע מקרקעין בתחום התוכנית כשהפקעתם דרושה, לדעת הועדה המחוזית, למטרה הציבורית שלה נועדו בתוכנית.

בעע"מ 1369/06 הלל הלביץ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה חדרה, (2008)‏‏ פסקה 54, חזר ופרט כב' השופט דנציגר את שקולי הגוף המפקיע לפי פרק ח' לחוק התיכנון והבניה - "על שלושה תנאים להתקיים בטרם יחליט הגוף המפקיע על הפקעת מקרקעין: קיומו של צורך צבורי מסוים ומוגדר; זיקתו של הצורך הצבורי המסוים למקרקעין המסוימים המיועדים להפקעה; וקיום צורך בהפקעת המקרקעין המסוימים כדי לממש את הצורך הצבורי (בג"ץ 5091/91 נוסייבה נ' שר האוצר (9.8.1994), סעיף 3 לפסק דינו של כבוד השופט מצא; קמר, עמ' 211; בג"ץ קרסיק, סעיף 15 לפסק דינו של כבוד השופט חשין; עע"מ 8989/04 הועדה המקומית לתיכנון ובניה פתח-תקווה נ' מ. זיטמן ובניו בע"מ (2.8.2005) (להלן: פרשת זיטמן))." ראו גם עע"מ 5158/14 חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ' עריית חולון (29.10.2017) פסקה 40 ; בג"ץ 307/82 לובליאנקר נ' שר האוצר, פיסקה 4א (06.04.1983); בגץ 2390/96 קרסיק נ. מד"י (13.2.01) המוזכר לעיל ; עע"מ 4231/11 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה ראשון לציון נ' מזובר, פיסקה 10 (09.12.2012) בג"ץ 959/13 דג'אני נ' שר האוצר, פיסקה 46 (31.07.2013); קמר, דיני הפקעת מקרקעין (מהדורה שמינית 2013 ) עמ' 50).

...

הועדה המחוזית סבורה כי יש לדחות את העתירה.

ה. אני דוחה את טענת העותרת כי הועדה המחוזית איננה מוסמכת לאשר הפקעה לצרכי ציבור כאשר המקרקעין שנועדו בתכנית לצרכי ציבור לא סומנו להפקעה, ושתנאי מוקדם לכך הוא כי הועדה המחוזית תשנה את תכנית המתאר.

חשוב לציין כי טענה להעדר נימוקים בפרוטוקול מיום 27.12.16 כלל לא מצאה ביטוי בכתב העתירה של העותרת ולכן הייתה משום הרחבת חזית, אך משהועלה ענין זה על ידי בית המשפט ותוקן, נחה דעתי כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת ההפקעה.

לסיכום 6.1 העתירה נדחית.

לטענת התובע, מיטרד הבנייה הלך וגבר, כאשר שכנים נוספים הצטרפו לבנייה ושדה הראייה בחלון המרכזי בדירה נחסם על ידי פיגומים.

התובע עותר כי בית המשפט יפסוק לו פצויי בגין המטרדים הרבים שנגרמו לו כתוצאה מהבנייה, לרבות עגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מהבנייה.

לטענתו של התובע, על הנתבע לשלם לו פיצוי בסך של 5,300 ש"ח לחודש, כיוון שקבל את הדוקטוראט באיחור ובמצטבר סך של 18,500 ש"ח, וכן בגין ביטול קורס שבו היה אמור להרצות בירושלים שבגינו ניזוק בסך של 12,000 ש"ח. הנתבע מצידו טען, כי בזמן החתימה על ההסכם לא ידע על כך שניתן אישור על ידי העיריה לבניית מרפסות.

כך לדוגמא, ביקש מהנתבע עזרה כספית ברכישת מזרון.

כך לדוגמה, ביום 8.6.15 וזמן רב לפני החתימה על הסכם השכירות, נשלח דואר אלקטרוני לנתבע על ידי דיירת בבניין ובו הוצגה הדמיה של המרפסות המתוכננות בבניין והצעה לצרפו לפרויקט.

כך לדוגמה, נימסר לנתבע כי ביום 19.4.17 בדיון שהתקיים בועדה המקומית החליטה הועדה המקומית לאשר את בניית המרפסות.

כך, בעיניין ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785 (1976), נאמר כדלקמן: "מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהיתחשב עם מקומם וטיבם, אין בפנינו אפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השמוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן, בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה...

" (ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' יואל אדלר , נד(1) 817).

...

לאלה יש להוסיף שהנתבע חילט פיקדון של התובע בסך של 850 ש"ח. התוצאה היא שקוזז סכום בסך של 4,150 ש"ח. מכאן, הפיצוי צריך לעמוד על סך של 3,150 ש"ח. לא מצאתי ממש ברצונו של התובע כי בית המשפט יפצה אותו בגין כך שקיבל את תואר הדוקטור מאוחר מהצפוי.

התוצאה היא שהנתבע ישלם לתובע סך של 3,150 ש"ח וכן סך של 1,000 ש"ח הוצאות משפט.

הנתבע ישלם הוצאות משפט לצד ג', יחד ולחוד סך של 1,500 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

המיכרז החדש - השתלשלות האירועים עד לפרסומו המשיבה עושה שימוש, בבתי חולים ומרכזים רפואיים שבבעלותה, במערכת דואר פניאומטית לשם העברת ("שיגור" כלשון הצדדים) טפסים, בדיקות, מבחנות, תרופות, מנות דם וכיוצ"ב, המגיעים באמצעות צנרת ייעודית לתחנות העבודה השונות כמו מעבדות, בתי המרקחת, בנק הדם ועוד (הקרוניות הנעות במערכת הפניאומטית בין התחנות נקראות בעגה המקצועית "טילים").

מערכת היחסים שבין העותרת, המשיבה וארוקום החלה עוד במיכרז פומבי קודם שפורסם ע"י חברת בת של המשיבה –כללית הנדסה רפואית - שמספרו 6/12 (להלן: "המיכרז הקודם").

משלא פורסם המיכרז החדש ולאחר שלעותרת התברר כי ארוקום העולמית מתכוונת שלא לאפשר לה לרכוש באמצעותה חלפים למערכות הפניאומטיות המורכבות בבתי החולים של המשיבה, פנתה העותרת פעם נוספת לביהמ"ש בעת"מ 51231-03-19 (להלן: "העתירה הקודמת").

העותרת הדגישה שוב, כי גם ועדת המכרזים עצמה לא הבינה מה נדרשו המציעים לציין בהצעת המחיר שהגישו, וזאת מאחר שדרישות המיכרז שונו בדיעבד עפ"י החלטת ועדת המכרזים, מכאן שעמדת ועדת המכרזים הנה בגדר טעות ממשית הסותרת את הוראות המיכרז, אינה הגיונית ומבוססת על שינוי בדיעבד של הוראות המיכרז ובהיותה כזו, יש להורות על ביטולה.

ביקורתו השיפוטית של בית משפט זה מיתמקדת בבחינת החלטת ועדת המכרזים בראי כללי המשפט המינהלי, ובהם סבירותה וענייניות השיקולים אשר ניצבו בבסיסה' (עע"מ 6131/17 מוניות שמשון בע"מ נ' רכבת ישראל, בפס' 28 וההפניות שם (18.2.2018) (להלן: "עניין מוניות שמשון")).

...

גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הבקשה לצו ביניים (ר' לעניין זה עע"מ 3309/11 קוטלרסקי ואח' נ' המועצה המקומית תל מונד (6.1.13); וכן עע"מ 7401/14 קסם מילניום בע"מ נ' רשות שדות התעופה (9.9.15)).

בסיכומו של יום ועל פי יעוץ משפטי שקיבלה הועדה מיום 6.4.2020, במסגרתה נבדקו נושאי התמחור עבור תחנת עבודה כמופיע במסמכי המכרז ובטבלאות שנדרשו המציעים למלא את הצעות המחיר שלהם ובמסגרת חוות דעת זו ציינה היועצת המשפטית לוועדה כי "לאחר שבחנו את מסמכי המכרז במלואם, לרבות המענה לשאלות הבהרה שניתנו במסגרת ההליך, מסקנתנו היא שעל המציעים היה לתמחר במסגרת הצעתם למכרז כך שתכנון והקמה של תחנה לא יכלול רכיבים, ציוד ואמצעים ב'מחירון אביזרי תשתית לתחנה' אותה צרפה כחלק בלתי נפרד מכתב הכמויות. עמדתנו זו נסמכת על לשונם של מסמכי המכרז וכמובן על ההבהרות שנערכו במסגרתו...". במילים אחרות, חווה"ד המשפטית שנמסרה לוועדה מלמדת כי הזוכה הייתה זו שהבינה את אופן הגשת הצעת המחיר העולה בקנה אחד עם דרישות ועדת המכרזים, בעוד שהצעת העותרת אינה עומדת בכללים אלה.

סוף דבר העתירה נדחית.