מכתב נוסף נשל למבקש ביום 1.1.89 על ידי מנכ"ל המשיבה הראשונה, ובו נמסר לו, כי 'בישיבת ועדת התחנות של המועצה להסדר ההימורים בספורט שנערכה ביום 6.1.89', הוחלט על סגירת התחנה המופעלת על ידו, 'וזאת עד להחלטה אחרת של ועדת התחנות"'.
סעיף 8 להסכם האמור קובע כדלקמן:
"(א) בעל התחנה יהיה אחראי באופן מוחלט ובלעדי על סכומי דמי ההישתתפות אשר קיבל מהמשתתפים בהימורים אשר עליו להעבירם למועצה. יראו את בעל התחנה כמי שמסר את דמי ההישתתפות רק לאחר שסכומי דמי ההישתתפות, בניכוי העמלה לה הוא זכאי בהתאם לסעיף 12, נמסרו בפועל למפיץ, או לאחר שחשבון בנק אשר המועצה תקבע לבעל התחנה זוכה סופית בסכומים האמורים.
כדברי בית המשפט קמא, המערער עתר לצדק לעצמו על חשבון אי-צדק לזולתו, וזוהי תוצאה שבית-משפט של יושר לא ייתן לה גושפנקא.
המערער שב וטען, כי המועצה הייתה חייבת לבטל את הישתתפותו של המשיב הרביעי במחזור ההימורים לאחר שנתברר כי לא כיבד את השיק שמסר למערער.
המשיב הרביעי, שגרם להתדיינות, יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח.
בשולי הדברים ברצוננו להוסיף:
המשיבות הראשונה והשנייה הן גופים ציבוריים, אשר לא ניזוקו במקרה דנן, וגם הציבור לא ניזוק, שהרי נגבתה תמורה כספית עבור מכירת זכות (ההישתתפות בהימור) ותו לאו, והמשיב הרביעי לא קיבל, הלכה למעשה, טובת הנאה כספית בעקבות הישתתפותו בהימור (פרט לזכייה שולית וחסרת משמעות).
...
לגופו של עניין, אין בידינו לקבל את עמדת המערער.
אין בידינו לקבל טענה זו. תקנה 10 לתקנות קובעת מהו טופס תקין, הזכאי להישתתף בהימור.
אנו סבורים, על-כן, כי בנסיבות כאלה נאה והולם יהיה, אם המשיבות הראשונה והשנייה, כגופים ציבוריים שלא ניזוקו, יבחנו דרך, לפנים משורת הדין, שתימנע מן המערער את ההרס הכלכלי הצפוי לו.
זאת ועוד, מאחר שהמדובר באדם שפרנסתו זה שנים מן העיסוק בספורטוטו, ראוי היה שיישקל מחדש, אם אכן יש לזקוף לחובתו את הביטול על אתר של השיק, משנוכח במעשהו החמור של המשיב הרביעי, וזאת עד כדי פסילתו מלשמש בעל תחנה.
