עתירה לביטול החלטת הוועדה הארצית לתכנון מתחמים מועדפים לדיור

בפני שתי עתירות(שהדיון בהן אוחד) לביטול החלטת המשיבה מס' 1, הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן "הועדה" ו/או "הועדה הארצית") מיום 25.10.17 לאשר תכנית תמ"ל 1036 (שפרעם מזרח-מגורים ותעסוקה) (להלן "התוכנית"), בכל הנוגע למיתחם איזור התעשייה בכלל ותוואי קו החשמל מתח גבוה (להלן "קו החשמל"), ולהעביר את הדיון בעניינים אלה למסלול תיכנוני רגיל, תוך קיום כל התנאים הנדרשים לצורך הפקדת תכנית.

...

אני מקבלת את המלצת ראש העיר שפרעם בפני יו"ר הוועדה, בישיבת יום 1.2.17 כי נושא זה יידון בנפרד במסגרת תכנית מפורטת.

חרף חיוניות הקו למתחם המגורים, אני סבורה כי נושא קבית תוואי הקו לא יפגע בקידום חלק התכנית הנוגע למתחם המגורים (מה עוד שטרם הוכנה תכנית איחוד וחלוקה וממילא לא ניתן לקבל היתרי בניה).

התוצאה: אני מקבלת את שתי העתירות באופן חלקי ומורה על ביטול התכנית אך ורק בכל הנוגע לקו החשמל העילי ומיקומו במתחם התעסוקה.

בעת"מ 30909-12-17 מבקשים העותרים לבטל את החלטת המשיבה מס' 1 – משרד האוצר – הועדה הארצית לתיכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן "המשיבה" ו/או "הועדה") מיום 25.10.17 אשר אישרה את התכנית בכל הנוגע למיתחם איזור התעשיה בכלל ותוואי קו החשמל מתח גבוה (להלן "קו המתח"), להורות על העברת הדיון בכל הנוגע למיתחם התעשיה בכלל וקו החשמל בפרט למסלול תיכנוני רגיל תוך קיום כל התנאים הנדרשים לצורך אישור תכנית.

...

מעבר לאמור אוסיף בקצרה כי אני סבורה כי נפל פגם באי זימונה של ביר אל מכסור לדיון בפני החוקר, ונוכח חשיבות ההתנגדות (נוכח העובדה שכבר בישיבת השולחן העגול נאמר כי ביר אל מכסור תשולב בתכנית – דבר שלא נעשה בפועל) היה מקום לקבוע לה דיון מיוחד בפני החוקר טרם פרסום המלצותיו.

באשר לעותרים הפרטיים אני סבורה כי נפל טעם לפגם בדחיית התנגדותם משני טעמים.

לפיכך, אני קובעת כי המשיבה חרגה מסמכותה כאשר כללה בתכנית את אזור התעשיה והתעסוקה בתחומי המחצבה ואת ענין העתקת קו המתח העילי ואני מקבלת את העתירות ומורה על ביטול החלטת המשיבה מיום 25.10.17 בכל הקשור להכללת עניינים אלה בתכנית.

לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים (השופטת ג' לוין) בעת"ם 23636-05-19 מיום 18.11.2019, בגדריו הורה על ביטול החלטת הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (המערערת 1 בעע"ם 69/20; להלן: הוותמ"ל) לאשר תכנית מועדפת לדיור במקרקעין המכונים "מיתחם 10" (להלן: המקרקעין), אשר מרביתם בשטח השיפוט של עריית נתיבות (תמל/1090 "מיתחם 10 – שכונת רמות מאיר – נתיבות" (13.3.2019) (להלן: התכנית או תכנית "מיתחם 10")).

השופט נ' הנדל: אני מסכים עם חברי, השופט י' אלרון, כי דין הערעורים להיתקבל "במובן זה שפסק דינו של בית משפט קמא יבוטל, ואילו החלטת הוותמ"ל לאשר את התכנית – תעמוד בעינה". אמנם, המשיבים בהליך דנן נטלו חלק בהליכי התיכנון, והתנגדו לקידום תוכנית המריבה, אך בכך אין די, שכן הטענות בדבר סתירה, כביכול, בין התוכנית להוראות תמ"א 35 הועלו לראשונה רק במהלך בירור העתירה המינהלית מטעם המשיבים.

...

משהגיע למסקנה זו, נמנע בית משפט קמא מלדון בטענות נוספות שהועלו נגד התכנית באשר לשימושים שנקבעו בה, נחיצותה, והתאמתה לתכנון בוותמ"ל. עיקרי טענות הצדדים בערעור המערערות כולן טוענות כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי התכנית סותרת את הוראות תמ"א 35 באופן המצדיק את ביטולה.

על מנת להתגבר על בעיית "הביצה והתרנגולת" מצאו המערערות במסגרת ההליך התכנוני פתרונות, שאכן בחלקם יש מידה מסוימת של מלאכותיות: רשות מקרקעי ישראל צורפה כיזם של התוכנית, למרות שהאחריות העיקרית לתכנונה ולהגשתה היא של עיריית נתיבות; האפשרות לממש את התוכנית ביחס ל-100 הדונם שבמחלוקת הותנתה, הלכה למעשה, בהשלמת תיקון הגבולות, והעברת מכלול המקרקעין לתחום שיפוטה של העיר נתיבות; ההתאמה של התוכנית להוראות תמ"א 35 נבחנת על בסיס ההנחה ש- 100 הדונם במחלוקת אינם מקרקעין השייכים למושב תקומה וכיו"ב. בכל אלה קיימים קשיים, ואולם בסופו של דבר, כפי שמטיב חברי, השופט אלרון, להראות, לא כאלה המצדיקים את התערבותנו בהליך התכנוני.

השופט נ' הנדל: אני מסכים עם חברי, השופט י' אלרון, כי דין הערעורים להתקבל "במובן זה שפסק דינו של בית משפט קמא יבוטל, ואילו החלטת הוותמ"ל לאשר את התכנית – תעמוד בעינה". אמנם, המשיבים בהליך דנן נטלו חלק בהליכי התכנון, והתנגדו לקידום תוכנית המריבה, אך בכך אין די, שכן הטענות בדבר סתירה, כביכול, בין התוכנית להוראות תמ"א 35 הועלו לראשונה רק במהלך בירור העתירה המינהלית מטעם המשיבים.

אף על פי כן, לאחר העיון בחומר – ודווקא לאור הסיווגים שהוצגו לעיל – הגעתי למסקנה שאין הצדקה להשיב את הדיון.

זהו פסק דין בעתירה לביטול החלטה המאשרת את התכנית המועדפת לדיור תמ"ל 1079 בני עי"ש הרחבת היישוב, אשר הוכנה בהתאם לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה), תשע"ד-2014.

העותרות הן המועצה האזורית באר טוביה וחצב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ. העתירה הוגשה נגד הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן: "הותמ"ל"), ועדת המשנה להתנגדויות של הותמ"ל, משרד הבינוי והשיכון, רשות מקרקעי ישראל, החוקר והמועצה המקומית בני עי"ש. תשובה לעתירה בשם הותמ"ל, ועדת המשנה להתנגדויות, משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל הוגשה מטעם פרקליטות מחוז דרום אזרחי (להלן: "המדינה").

נקודת המוצא לבחינת תקינות החלטותיהן של רשויות התיכנון היא כי בית המשפט אינו יושב כערכאת תיכנון עליונה; וייטה שלא להתערב בהחלטות מקצועיות של רשויות התיכנון, אלא אם נפל בהן פגם מהותי, כגון חריגה מסמכות או חוסר תום לב, או כאשר שיקול הדעת של מוסדות התיכנון חרג באופן קצוני ממיתחם הסבירות (בג"ץ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים נגד הוועדה הארצית לתיכנון ולבניה תשתיות לאומיות (17.12.2014), בפיסקה 32; עע"מ 2279/19 הועדה למתחמים מועדפים לדיור נ' נוימן (24.07.2019), בפיסקה 19; בג"ץ 7841/19 ארגון עמק שווה נ' ממשלת ישראל (15.5.2022), בפיסקה 20 ובפיסקה 47 לפסק דינו של כב' השופט י' אלרון ובפסק דינה של כב' השופטת ע' ברון).

...

סבורני, כי יש לדחות את הטענה - להבדיל מקרקע שבבעלות רשות מקומית, אין כל חובה לכלול בתקנון התכנית הוראה שלפיה 30% מסך יחידות הדיור תהיינה יחידות דיור להשכרה לטווח ארוך – שהרי ההוראה חלה על התכנית מכוח הדין (סעיף 4(ב) לחוק), וחזקה על המוסדות והרשויות הרלוונטיות כי ימלאו אחריו.

סבורני, כי לא נפל פגם בהרכב הוועדה בשים לב להוראת סעיף 6(ב) לחוק, המחריגה את סעיף 6(א) לחוק שאליו מפנות העותרות, ולהוראת סעיף 47א לחוק התכנון והבנייה, שלפיהן, מאחר שהוגשה התנגדות לתכנית מטעם באר טוביה, הרי שראש המועצה מנוע מלהיות חבר בוועדת המשנה להתנגדויות, ויש למנות במקומו חבר אחר מבין נציג הרשויות המקומיות.

אף אם לשיטת העותרות, נקודות האיזון צריכות להיות שונות, אין בטענותיהן כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעת הותמ"ל. העתירה נדחית אפוא.

]השופט א' שטיין: במסגרת העתירה שלפנינו מתבקש ביטולה של החלטת שרת הפנים מיום 16.5.2022, אשר אימצה את המלצת המשיב 2, מר יאיר הירש (להלן: מנכ"ל משרד הפנים או המנכ"ל), לאמץ את מסקנותיו של הדו"ח המסכם של ועדת החקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפלי באיזור המרכז (להלן: החלטת השרה, דו"ח הועדה והועדה, בהתאמה).

בהמשך לדברים אלו, מתייחס המנכ"ל גם לעמדותיהם של צדדים אחרים אשר נשקלו אף הן על ידי הועדה, בהן עמדותיהם של עריית הרצליה; של המועצה האזורית חוף השרון; של ועד מקומי גליל ים (חוף השרון); של ועדה מחוזית תל אביב; של הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור; של רשות מקרקעי ישראל; של מינהל התיכנון; ושל מרכז השילטון האיזורי.

...

מנגד, סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות.

כמו כן סבורני כי דין העתירה להידחות בשל היעדר עילה להתערבותנו בשיקול הדעת המסור לשרת הפנים מכוח סמכותה לתכנון ושינוי גבולות ערים לפי פקודת העיריות.

העתירה נדחית אפוא בזאת; העותרת תישא בהוצאות המשיבים כדלהלן: סך של 3,000 ש"ח לטובת המשיבים 4-1; וסך של 3,000 ש"ח לטובת כל אחת מן המשיבות 7-5.