עתירה לביטול החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים על מעצר עד תום ההליכים

בעוד ההליך תלוי בבית המשפט הצבאי לערעורים, ועוד לפני שהסתיים הליך הבקורת השיפוטית לפני בתי המשפט הצבאיים, הגיש בא כוח העותר עתירה למתן צו על תנאי לבית משפט זה, שנדונה בפנינו ביום 6.12.2021.

בתום הדיון הוחלט, כי העתירה תישאר תלויה ועומדת עד להחלטת בית המשפט לערעורים אשר לאחריה יוכל העותר לחזור לבית משפט זה ולטעון טענותיו במסגרת העתירה דנן.

לפי רופא מר"ש "לא מדובר בסכנה מידית לחייו אך קיימת סכנה ממשית לחיים". לאחר קבלת חוות הדעת העדכנית, התקבלה החלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים שבה נקבע כי מסוכנותו של העותר בוססה כנדרש והיא אף מתחזקת לנוכח מעשיו החוזרים ונשנים של העותר, וכי למעשה תקופת המעצר לא איינה ולא צימצמה מסוכנות זו. יחד עם זאת, חזר בית המשפט הצבאי לערעורים על הפרקטיקה לפיה במצב רפואי של עצור השובת רעב, באופן שיש בו כדי לאיין את מסוכנותו, יורה בית המשפט על התליית צו המעצר תוך השארת סמכות לבחון את עניינו של העצור ולהורות על מעצרו מחדש בהתאם לשפור במצבו הרפואי.

בעתירה נתבקש להורות על ביטול צו המעצר הנוכחי או על התלייתו ולהעביר את העותר לאישפוז בבית חולים אזרחי בדחיפות, לנוכח העובדה כי הוא שובת רעב מזה כ-120 יום.

...

לסיכום, בית המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעור העותר, תוך שקבע כי החלטת בית המשפטי הצבאי על קיצור צו המעצר הנוכחי סבירה ותאפשר בחינה קרובה של הצורך בהמשך מעצרו של העותר.

לנוכח האמור, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בר"ם 8371/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. סאלח חמורי 2. המוקד להגנת הפרט נ ג ד המשיבים: 1. שרת הפנים – משרד הפנים 2. שר המשפטים – משרד המשפטים 3. היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 2.12.2021 בעת"ם 42672-11-21 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' רון בשם המבקשים: עו"ד לאה צמל, עו"ד בנימין אחסתריבה בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג, עו"ד מיכל ****י ][]החלטה

בשנת 2008 הוטל על המבקש עונש של שבע שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בבית משפט צבאי בחברות בהתארגנות בלתי מותרת ובעבירה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה.

כמו כן המבקש היה מעורב בקשירת קשר להתנקשות בחייו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. בשנת 2011 המבקש שוחרר מהכלא לפני תום תקופת המאסר שנגזרה עליו, במסגרת ה"עסקה" שנעשתה לצורך שיחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, ועל-פי הנטען מאז שיחרורו מהכלא המבקש ממשיך בפעילות עוינת נגד ישראל.

באשר למאזן הנוחות, המבקשים כופרים בטענות לסיכון בטחוני הנשקף מן המבקש, ומדגישים כי מעצרו המנהלי האחרון הסתיים לפני למעלה משלוש שנים.

ביום 17.12.2021 הגישו המשיבים את תשובתם ובה נטען כי צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה למתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה, מאחר שהמבקש ממשיך בפעילותו העוינת נגד מדינת ישראל ונשקף ממנו סיכון בטחוני.

כמו כן המשיבים שבו על בקשתם להגיש לעיונו של בית המשפט את החומר החסוי המעיד על כך. עוד טענו המשיבים כי בעתירות בעיניין התיקון לא הוקפאו ההחלטות בדבר ביטול תושבות הקבע של העותרים, ומכאן שאין לעשות כן בעיניינו של המבקש.

בנוסף, אני מייחסת משקל לעובדה שלמבקש יש אזרחות נוספת, וכן לעובדה שהוא יוכל להמשיך לנהל את ההליך העקרי באמצעות באי-כוחו גם בהיותו מחוץ לישראל (ראו: בר"ם 5481/21 PRAKASHA נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 4 וההפניות שם (30.9.2021)).

...

לאחר עיון בבקשה, בתשובה לה ובחומר החסוי העדכני בעניינו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון עע"ם 1124/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. סאלח חמורי 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה 2. שר המשפטים – משרד המשפטים 3. היועץ המשפטי לממשלה בקשה למתן סעד זמני בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"ם 42672-11-21 מיום 2.1.2022 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רון בשם המבקשים: עו"ד לאה צמל, עו"ד **** שנהר בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג, עו"ד מתן שטיינבוך ][]החלטה

בשנת 2008 הורשע המבקש בבית משפט צבאי בבצוע עבירות טירור שונות, בין היתר על רקע מעורבותו בקשירת קשר להתנקשות בחייו של הרב עובדיה יוסף ז"ל ופעילותו באירגון החזית העממית.

לצד זאת, ובהדגישו כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי אם בית משפט זה יכריע בסוגיית החוקתיות המונחות לפניו בעיניינו של חוק האזרחות עובר ליום 31.12.2022 וכן תוגש בקשה לביטול מחיקת העתירה בתוך 30 ימים ממועד זה, הוא ישקול את האפשרות לביטול מחיקת העתירה.

בנסיבות אלו, כך נטען, היה על בית המשפט המחוזי להמנע ממחיקת העתירה וחלף זאת להורות על הקפאת החלטתו של שר הפנים בעיניינו של המבקש, עד להכרעה בשאלות העקרוניות המשיקות בעיניין חוק האזרחות.

בהודעה צוין כי בסיומה של החקירה, ככל שזו לא תניב ראיות קבילות שיאפשרו את העמדתו של המבקש לדין וכן את מעצרו עד תום ההליכים, יישקלו גורמי הבטחון להמליץ על מעצרו המינהלי.

...

בתגובתם מיום 30.11.2021 טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה, בהדגישם את הסיכון הביטחוני שנשקף מן המבקש, ואשר על-פי הנטען מטה את מאזן הנוחות לחובתו.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

לצד זאת, במכלול הנסיבות, לא התרשמתי כי חל שינוי בתמונה הכללית המצטיירת בעניינו של המבקש ואשר אינה נוטה לטובתו, מאז מתן החלטתי בבר"ם 8371/21, לפני כחודשיים וחצי בלבד.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

]השופט י' כשר: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה על ביטול החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 6.10.2022, אשר הורתה על המשך מעצרו של העותר עד להחלטה בבקשת התביעה להאריך את מעצרו.

ממילא, מדובר בהחלטת ביניים של בית משפט צבאי, אשר בית משפט זה אינו נוטה להתערב בה, בהתאם להלכה הפסוקה שלפיה: "בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט הצבאי לערעורים. זאת, בייחוד כאשר בהחלטות ביניים עסקינן, דוגמאת החלטה על מעצר עד תום ההליכים" (בג"ץ 666/18 חודרוג' נ' מדינת ישראל, פסקה 7 והאסמכתאות שם (11.2.2018)).

...

בתגובתם טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף ולחלופין לגופה: על הסף – על בסיס ההלכה הקובעת כי בית משפט זה ממעט להתערב בהחלטות בתי המשפט הצבאיים, שכן הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם, בפרט כאשר עסקינן בהחלטות העוסקות בענייני הארכת מעצר, וקל וחומר כאשר מדובר בהחלטת ביניים וכאשר טרם התקיים דיון בבקשת התביעה.

האם בכך חרג בית המשפט הצבאי לערעורים מסמכותו? סבורני כי התשובה לכך שלילית.

אשר על כן, מן הטעמים המפורטים לעיל, סבורני כי בית המשפט הצבאי לערעורים פעל בגדר סמכותו.

סיכומו של דבר: העתירה נדחית, ועמה נדחית ממילא גם בקשת העותר למתן צו ביניים.

העותר נעצר לאחרונה ביום 22.12.2023, ומוחזק במעצר מנהלי החל מיום 4.1.2024 אשר בתוקף עד ליום 21.6.2024.

עוד נקבע בהוראת הבטחון הסדר המעגן ביקורת שיפוטית הדוקה על הליך המעצר המנהלי.

מבחינה מהותית השופט "יבטל את צו המעצר אם הוכח לו שהטעמים שבגללם ניתן לא היו טעמים עניניים של ביטחון האיזור או של ביטחון הציבור, או שניתן שלא בתום לב או מתוך שיקולים שלא לענין" (סעיף 287(ב) להוראת הבטחון).

זאת, מהטעם הבא: ביקורת שיפוטית על מעצרים מנהליים במדינת ישראל מופקדת, ככלל, בידי נשיא של בית משפט מחוזי כדן יחיד, כשהחלטתו ניתנת לערעור בפני מותב של דן יחיד בבית משפט זה (ראו: סעיפים 4 ו-7 לחוק סמכויות שעת-חרום (מעצרים), התשל"ט-1979; וכן עמ"מ 3566/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקות 6-5 (2.5.2024)).

במצב זה צו המעצר המנהלי עובר תחת שבט ביקורתו של השופט הצבאי בערכאה הראשונה, של שופט צבאי של בית המשפט הצבאי לערעורים, ולבסוף של שופט בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

מוצע כי עתירות אלו יתבררו לפני נשיא של בית משפט מחוזי כדן יחיד, אשר החלטתו תהא נתונה לערעור לפני בית משפט זה במותב של דן יחיד.

...

לאחר שעיינו, בהסכמה, בחומר מודיעיני חסוי במעמד צד אחד, נחה דעתנו כי יש בו כדי לתמוך באמור בפרפרזה שהונחה גם בפני בא-כוח העותר.

אשר על כן, יש לדחות את העתירה.

סוף דבר: העתירה נדחית.