עתירה לביטול החלטות ועדות רפואיות של הקרן

בשנת 2003 הותקן תקנון אחיד למבטחים (להלן: התקנון האחיד) כחלק מתוכנית להבראת קרנות הפנסיה הותיקות; וזה בא תחת ההסכמים המיוחדים שהיו למבטחים עם קבוצות עובדים שונות, לרבות ההסכם שנכרת עם איגוד הימאים (להלן: הסכם הימאים).

התקנון האחיד הביא לשינויים בהסדרת פעילותה של מבטחים, כאשר ההבדל הרלוואנטי לענייננו נעוץ בכך שלפי הסכם הימאים ועדה רפואית היא שבחנה את כשירותו של המבוטח בהתייחס לעבודתו בלבד, ואילו לפי התקנון האחיד הבחינה נערכת על ידי רופא של מבטחים, כאשר כשירות המבוטח נבחנית גם בהתייחס ל"עבודה מתאימה אחרת".

העותר מיאן להשלים עם ההחלטה לבטל לו את קצבת הנכות, ונקט בהליכים משפטיים רבים שהתנהלו ברובם לפני ערכאות בתי הדין לעבודה, כאשר עיקר טענותיו סב על כך שיש להחיל עליו את הסכם הימאים ולהשיב לו את תשלומי קצבת הנכות (גם למפרע).

...

המשיבות לעתירה, מדינת ישראל (המשיבה 1) ומבטחים (המשיבה 3), עומדות על כך שיש לדחות את העתירה על הסף מחמת מעשה בית דין; וזאת לנוכח ההליכים הרבים שניהל העותר סביב אותה מסכת עובדתית, אותן סוגיות ואותם סעדים.

דין העתירה להידחות על הסף.

סוף דבר, העתירה נדחית על הסף.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 56162-08-18 מנרב הנדסה ובנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות ואח' לפני כבוד השופט, סגן הנשיא קובי ורדי העותרת: מנרב הנדסה ובנין בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד בני שפר ועמיקם אשל נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל - משרד הבריאות ע"י ב"כ עוה"ד קרן יוסט ואיריס גילברג 2. מתכת באר שבע עדין בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד שלמה אביטן ואוריה מכלוף 3. י. ינקוביץ, הנדסה ביניין ופיתוח בע"מ 4. אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ 5. דלויה מרכז הבניה בע"מ פסק-דין

הרקע והטענות עתירה בה מבוקש להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים של המשיבה 1 לבחור בהצעת המשיבה 2 כזוכה במיכרז להקמת מחלקה לבטחון מוגבר במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע (להלן: "המיכרז") ולקבוע כי הצעת העותרת היא הזוכה במיכרז.

...

לאחר שהמשיבות 1 ו-2 השיבו לעתירה וסמכו ידיהן על החלטת ועדת המכרזים כסבירה וראויה, התקיים דיון בפני בעתירה ביום 2/10/18 ובתום הדיון החלטתי לקבל את טענת העותרת שלא נערך דיון מקיף וענייני בוועדת המכרזים בפגמים שנטען על ידה ומי שענה לפגמים זה היועצת המשפטית של ועדת המכרזים ובהסכמת הצדדים החזרתי את הדיון לוועדת המכרזים לקבל החלטה חדשה לאחר בחינת הטענות בנפש חפצה.

אני סבור שלא מדובר בפסילה אוטומטית לפי הפער/המחירים הספציפי אלא יש שיקול דעת לוועדה בהתאם לתנאי המכרז הספציפיים שקבעו שברירת המחדל הינה לראות השמטה במחיר אפס ₪ ובמקרה זה הופעל שיקול הדעת בסבירות ואין מקום להתערבות של בית המשפט בכך.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

העותרת תשלם לכל אחת מהמשיבות 2-1 הוצאות משפט בסך 40,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 34161-03-21 שץ נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל העותר ולדימיר שץ ע"י ב"כ עוה"ד מוראד נאסר המשיבים .1 עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד האני חזאן ואח' .2 משרד הבינוי והשיכון ע"י ב"כ עוה"ד קרן וול באמצעות פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי פסק דין

תמצית טיעוני הצדדים טיעוני העותר העותר מבקש מבית המשפט לבטל את החלטת הועדה העליונה, ולהורות לה לאשר את בקשתו של העותר להכרה בזכותו כדייר ממשיך, ולהמשיך ולהתגורר בדירה.

העותר אף בחר שלא לצרף תעוד רפואי של המנוחה מלפני שנת 2018.

...

לאחר שבחנתי אותם, בקפידה, השתכנעתי שאין מקום להחזיר את העניין לוועדה ואין מקום לתת לעותר הזדמנות שלישית בפני הוועדה, אלא יש לדחות את העתירה.

המסקנה העולה מכך היא, שהאמור במסמכים הרפואיים ובדוחות הסוציאליים, אינו סותר את ביקורי המעגל.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 16222-01-21 חיים ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת גן ואח' מספר בקשה:1 לפני כבוד השופטת הדס עובדיה מבקשים 1. קרן חיים 2. אורנה קרן משיבים 1. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת גן ע"י ב"כ עו"ד עופר צילקר 2. ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה-תל אביב ע"י ב"כ עו"ד מיכל פליגלר (שטיין) מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) 3. יעקב חייא נעמי חייא ע"י ב"כ עוה"ד רון אביב ואיילת מרקין החלטה

איני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לפסיקת סעד כה קצוני וחריג כמבוקש, לשינוי המצב הקיים ולמתן היתר בניה עוד בטרם נדונה העתירה לביטול החלטת ועדת הערר שלפיה יוותר המצב הקיים על כנו, היינו שההיתר לא יינתן, עד להכרעה במחלוקת הקניינית בין המבקשים והמשיבים 3-4.

כפי שנפסק: "שני השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למן צו ביניים הם מאזן הנוחות וסכויי העתירה". ראו: בר"מ 2077/06 ימית ניהולית 2000 בע"מ נ' עריית ירושלים (9.3.2006); בר"מ 5776/13 עמותת מקום להיות- בית הספר "מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך (26.8.2013); בר"ם 6252/12 מדיטקס בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (29.08.2012); בר"ם 5490/19 מוניות הדרים בילו קוי שירות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה, פסקה 4 (20.8.2019); בר"מ 7583/20 מוניות הטייסים בע"מ נ' מדינת ישראל משרד התחבורה (04.11.2020).

...

בנוסף הפנתה ב"כ ועדת הערר להוראת סעיף 152 (א3)(ב) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 הקובעת כי "משהוגש ערר כאמור, לא יינתן היתר עד למתן החלטה בועדת הערר". לפיכך ומכוח קל וחומר יפים דברים אלו בנסיבות העניין, משהעתירה הוגשה על החלטת ועדת הערר שאין ליתר היתר בשלב זה. דיון לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ובכתבי הטענות מצאתי להחליט בבקשה לצו ביניים על יסוד הבקשה והתגובות בלבד, בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 9(ג)(1) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

בנוסף להחמרה הנדרשת בשקילת מתן סעדים זמניים המשנים את המצב הקיים, ישנו שיקול נוסף העומד לבקשה לרועץ הנובע מהזהות שבין הסעד הזמני לסעד העיקרי, המהווה אף הוא שיקול שלא להיעתר לבקשה, שכן בכך תהייה משום הכרעה בהליך העיקרי עוד בטרם התקיים.

מקובלת עלי טענת המשיבים כי שיקול זה מכריע את הכף כנגד קבלת הבקשה כמפורט לעיל.

בנוסף מקובלת עלי טענת המשיבים שעל פני הדברים סיכויי העתירה להתקבל אינם גבוהים, וזאת בין היתר בהסתמך על ההלכה הפסוקה לפיה: "בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות." ראו: עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פסקה 9 (24.11.2005); בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688; בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (28.7.1996); עע"מ 846/20 ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה- מחוז תל אביב נ' אופקים ב.י. רוטשילד 70 בע"מ (13.09.2020).

התוצאה לאור האמור הבקשה נדחית.

ביום 12.07.20 היתכנסה ועדת המומחים פעם נוספת בהתאם להוראות פסק הדין, והחליטה לקבל את התביעה: "לאחר שעיינו עיין היטב בחומר שבתיק לרבות עדות המנוח שנגבה ביום 1.11.2010, תמונות המנוח מילדותו, בחומר הרפואי לרבות חוות דעת המומחה פרופ' אייל הניג ובדברי עו"ד פלג לפנינו אנו קובעים כי המנוח קיבל טפול בהקנות כנגד מחלת הגזזת כדרישת החוק. לאור האמור תביעת השארים מתקבלת" ביום 6.12.21 הוגש העירעור מושא הליך זה, במסגרתו עתרה המערערת לביטול החלטת ועדת המומחים מיום 21.1.11, חיוב המשיבה להכיר במנוח כנפגע גזזת ממועד הגשת התביעה ביום 12.9.10, ולפצותה בסכומים אותם היה מקבל המנוח לו היה זוכה להכרה בחייו.

עוד נקבע בבג"צ 1861/06 שצוין לעיל, כי תכליתו של חוק הגזזת הוא לפצות בבחינת "לפנים משורת הדין", נפגעים שעברו טיפולים בהקרנות כנגד מחלת הגזזת על ידי המדינה, נוכח הפסיקה שקבעה כי המדינה לא התרשלה בכך שטיפלה במחלת הגזזת באמצעות הקרנות, לאור העובדה שבאותה העת, הרוב בקהילה הרפואית סבר שזו הדרך הראויה לטפל במחלה.

...

מנגד טענה המשיבה, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת שיהוי והתיישנות.

לבסוף ייאמר, כי אף לו הייתי מוצאת כי דין הערעור להתקבל, הרי שהסעד המרבי אותו מוסמך היה בית הדין ליתן, הוא להשיב את עניינו של המנוח לוועדה, על מנת שתדון בעניינו בשנית על סמך החומר שהונח בפניה במועד מתן ההחלטה מיום 21.1.11, ולא לקבוע בעצמו כי המערער הוא נפגע גזזת, או לקבוע את גובה הפיצוי לו הוא זכאי, כמבוקש על ידי המערערת .

בשולי הדברים ייאמר, כי אין בידי לקבל את טענת המדינה כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

סוף דבר הערעור נדחה.