עתירה לביטול החלטות בית הדין הרבני בעניין מזונות זמניים

]השופטת ג' כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטת המשיב 2, בית הדין הרבני האיזורי בירושלים (להלן: בית הדין האיזורי), מיום 21.2.2024, בגדרה קבע כי מסורה לו סמכות לידון בסוגיית מזונות ילדיהם של העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה), חרף החלטה שהורתה על סגירת התיקים שהתנהלו בבית הדין בנושא זה. כן מופנית העתירה כלפי החלטת המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול בירושלים, אשר דחתה את בקשת רשות העירעור שהגיש המשיב על החלטה זו. העותר והמשיבה נישאו זה לזו כדמו"י, ולהם שלושה ילדים.

בהחלטתו מיום 21.2.2024, קבע בית הדין האיזורי כי מאז קביעת המזונות הזמניים "לא היה שום שלב שבו ביה"ד מחק את תביעת האשה", ועל כן הסמכות לידון בסוגיית המזונות מסורה לו. בית הדין ציין כי "בהרבה מקרים נושא מזונות הילדים נשאר עם החלטה של מזונות זמניים כי אף צד לא מבקש להעלות או להפחית אותם, ורק כאשר לאחד הצדדים יש עניין בדבר מיתקדם הנושא למזונות קבועים". על רקע זה קבע, כי "סגירת התיקים" היא "סגירה טכנית בלבד" שארעה רק בשל חוסר פעילות בתיקים, ומאחר ש"לא הייתה מחיקת התביעה מצד ביה"ד או עדות למשיכתה מצד האשה", הרי "שביה"ד קנה סמכות נמשכת בעיניין מזונות הילדים". על החלטה זו הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול.

על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו, בה מבקש העותר לבטל את החלטת בית הדין האיזורי מיום 21.2.2024, ואת החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 7.3.2024.

...

לאחר העיון, דין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2272/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האיזורי באשקלון 3. פלונית עתירה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 15.3.2021 תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התשפ"ב (26.01.2022) בשם העותר: עו"ד אליעזר גריסרו; עו"ד לימור גריסרו בשם המשיבים 2-1: עו"ד רפי רכס בשם המשיבה 3: עו"ד דנה גאוי יטיב ][]פסק-דין

בהמשך, לבקשת העותר ובהתאם להמלצות שירות הרווחה, הרחיב בית הדין האיזורי את זמני השהות של הילדים אצל העותר.

דיון והכרעה בעניינינו, בית הדין הרבני האיזורי ערך חישוב עדכני והפחית את דמי המזונות החלים על העותר, הן ביחס לסכום עליו הסכימו הצדדים והן ביחס לסכום המינימאלי למזונות בהתאם לרמת ההישתכרות.

...

בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי באשקלון מיום 5.6.2020, אשר פסק בעניין חבות העותר במזונות ילדיו.

אשר על כן העתירה נדחית.

במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטותיו של בית הדין הרבני האיזורי אשדוד (להלן: בית הדין האיזורי) אשר ניתנו בימים 6.4.2022 ו-26.5.2022 בעיניין מזונות זמניים לילדיו, וכן על ביטול החלטתו של בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) מיום 10.8.2022, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי מיום 26.5.2022.

...

דין העתירה להידחות על הסף.

לסיום אציין שמקובלת עליי טענת המשיבים לפיה כפירתו של העותר בסמכותו של בית הדין האזורי נעשתה בחוסר תום-לב, רק לאחר שבית הדין האזורי דחה את עמדתו; כן מקובלת עליי טענת המשיבים לפיה עתירתו של העותר נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן הצגת הדברים בעתירה נעשתה באופן מגמתי ומטעה.

סוף דבר – העתירה נדחית בזאת על הסף.

ביום 6.12.22 הגיש התובע "בקשה להצהיר על בטלות צו למזונות זמניים של בית הדין הרבני" בגדרה טען, כי החלטות בית הדין הרבני בעיניין מזונות הילדים (האחרונה מיום 12.7.21) ניתנו בחוסר סמכות ואינן מחייבות "(VOID)". במסגרת תגובתה לבקשה (מיום 28.12.22) טענה הנתבעת, כי הסמכות לידון במזונות הקטינים מסורה לבית הדין הרבני, והוא אכן דן ופסק בעיניינם ויש לסלק את התביעה על הסף.

בית הדין הרבני שב על החלטתו לפיה הסמכות מסורה לו ("בעיניין המשמורת והמזונות אחרי הגט") התובע לא היתנגד לכך (ובמובהק השלים עם ההחלטה שניתנה שלושה חודשים קודם לכן, עליה לא ערער וגם לא הגיש תביעת מזונות לבית משפט זה), טען לגופם של דברים, עתר להפחתת המזונות הזמניים - ובקשתו התקבלה (לרבות הפחתה למפרע של חוב העבר) חרף היתנגדות הנתבעת.

...

לאחר שניתנה החלטה זו לא העלה התובע טענה כלשהי בעניין הסמכות במשך יותר משנה - כשנה לאחר מתן ההחלטה התובע טען במסגרת ההוצאה לפועל שהחלטות בית הדין בטלות מעיקרן והוא הופנה להגיש פניה מתאימה לערכאה המוסמכת פנייה שהוגשה לראשונה במסגרת התביעה הנוכחית מחודש דצמבר 2022 - וגם לא שילם את המזונות בהם חויב (בהתאם לבקשתו שלו להפחתת הסכום שנקבע ביום 26.4.21) בנסיבות אלה סבורני, כי הסמכות לדון במזונות הקטינים מסורה לבית הדין הרבני אשר כבר דן בהן בפועל.

מעבר לצורך ייאמר, כי לדידי בית הדין הרבני הוא המוסמך לדון בסוגיית מזונות הקטינים, ואולם אפילו לא הייתי מגיע למסקנה זו, בנסיבות המתוארות מעלה - שאינן "מקרה פשוט" בו דן בית הדין הרבני בתביעת מזונות קטינים מכוח כריכה למרות התנגדות התובע שמיד מגיש תביעה מטעמו לבית המשפט - הרי שסבורני שאת הטענה בעניין הסמכות צריך היה התובע להעלות במסגרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול.

מכל הטעמים האמורים אין בידי לקבל את בקשת התובע להצהיר על בטלות החלטות בית הדין הרבני (האחרונה שבהן מיום 12.7.21 ניתנה לפי בקשתו) תוך "איון" הליכים המתקיימים בפני בית הדין הרבני כמעט שנתיים, ובהמשך לאמור בהחלטות הקודמות מורה בית המשפט על מחיקת התביעה.

לפנינו עתירה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 08.06.2023 (להלן בהתאמה: בית הדין הרבני הגדול ו-ההחלטה) בגדרה היתקבל ערעור משיבה 3 (להלן: המשיבה) על החלטות בית הדין הרבני האיזורי בפתח-תקווה (להלן: בית הדין הרבני האיזורי) מיום 22.12.2022 ומיום 29.12.2022, תוך שנקבע כי בית הדין הרבני האיזורי רכש סמכות לידון בתביעת המזונות אשר הוגשה על ידי המשיבה.

זאת, בשים לב לכך ששאר הסוגיות עליהן מתדיינים הצדדים נכרכו לתביעת הגירושין, לרבות "כתובה, רכוש, אחריות הורית, זמני שהות וחינוכם של הילדים". אשר על כן, בראי העובדה שטרם ניתנו החלטות בית הדין הרבני האיזורי בעיניין האחריות ההורית וזמני השהות, טענה המשיבה כי יהא זה נכון ויעיל לו בית הדין הרבני האיזורי ידון גם בתביעת המזונות.

...

לאמור – מקובלת עליי מסקנת בית הדין הרבני הגדול כי אין ענייננו דומה למצב בו "בעלי דין נמצאים בעיצומו של הליך, והתובע גודע את ההליך באיבו כדי להימנע מתוצאה צפויה שאינה נוחה לו". בסופו של יום, התביעה בבית המשפט לענייני משפחה נמחקה בטרם הוגשו תצהירים, ואף טרם נפרשה במלואה יריעת המחלוקת בין הצדדים.

בשולי הדברים אציין, כי מקובלת עליי טענת היועץ לפיה סוגיית היקף סמכותו של בית הדין הרבני האזורי טרם התבררה, ומשכך מצאתי להעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי בשלב זה אף לא ניתן להכריע בדבר אופייה של התביעה שהגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי או לקבוע אם מדובר באותה תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול לפיה בית הדין הרבני האזורי רכש סמכות לדון בתביעה שהגישה המשיבה.