מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לביטול ביטול רישיונות נשק, אבטחה וירי

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עניינה של עתירה זו היא בתקיפת החלטת ועדת הערר לפי חוק כלי הירייה התש"ט – 1949 (להלן: "חוק כלי ירייה"), מיום 6.9.20, אשר דחתה את עררו של העותר על החלטה קודמת לפיה בוטלו לעותר רישיון לנשיאת נשק אירגוני ונדחתה בקשתו לנשיאת נשק פרטי.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת העותר החזיק ברישיון נשק לנשיאת כלי ירייה אירגוני כמאבטח החל מיום 19.4.2015 מתוקף עבודתו כמאבטח בחברת שמירה.
...
ביום 20.5.2019 הגיש העותר ערר על החלטת ביטול הרישיון וביום 6.6.2019 נדחה הערר על יסוד התנגדות משטרת ישראל, התנגדות אשר התבססה על פל"א 122989-13 אירוע אלמ"ב אשר נסגר מחוסר ראיות וכן על בסיס מידע מודיעיני שבגינו נמסרה לעותר, בחודש יוני 2019, פראפרזה ולפיה: "בידי משטרת ישראל מידע חסוי על מעורבות העורר בעבירות סמים אמל"ח ורכוש." ביום 9.1.2020 הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיון לנשיאת כלי נשק ארגוני, בד בבד עם בקשה חדשה לקבלת רישיון להחזקת כלי נשק פרטי לכלי ירייה מסוג אקדח בתבחין "שירות כוחות הביטחון" בייעוד "נשיאה". יוער כי התבחין האמור משמש לכלי ירייה מסוג אקדח ומותנה בכך שבעל הרישיון הינו בעל הכשרה בדרגת רובאי 07 או 08.
בקשת העותר לרישיון מסויג אף היא נדחית.
סוף דבר בהינתן מכלול השיקולים העומדים על הפרק ובהביאי בחשבון את מתחם שיקול הדעת העומד לרשות המנהלית, לא מצאתי הצדקה להתערב בשיקול הדעת של הממונה על רישוי כלי ירייה.
העתירה נדחית אפוא.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

עוד טען בא כוח העותר כי אף אם היו קיימים חשדות ממשיים לבצוע העבירות על ידי העותר, הרי שמאחר שלעבירה העיקרית – המעשה המגונה – אין נגיעה לעניין השמוש בנשק, ואף העבירה של התקיפה היא טפלה לעבירה של מעשה מגונה ואינה עומדת בפני עצמה – כלל לא היה מקום להביא אותן עבירות במכלול השיקולים לבטל את רישיונו של העותר להחזיק כלי יריה.
ב"כ העותר הטעים כי המשיבים כלל לא התחשבו בנסיבותיו של העותר: לעותר אין כל עבר פלילי, אף לא מאז שלוש השנים שחלפו מאז הארוע; הוא שירת שירות מלא בצה"ל, אף שאינו חייב בכך; קיבל תעודת הצטיינות חטיבתית ותעודת לוחם; הוא בעל תעודת מאבטח; ועבד בתור מאבטח לשביעות רצון מעסיקתו.
...
לאחר עיון בחומר שהוצג בפנינו, ששקלנו את השיקולים הרלוונטיים, את טיעוניו של העורר ואת האינטרס שלו לשאת כלי יריה מחד ואת עמדת המשטרה והאינטרס שלה להגנה על שלום הציבור וביטחונו מאידך, החליט הממונה להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לאפשר מתן רישיון לכלי יריה ארגוני לעורר".
בהחלטתי מיום 2.10.2014 קבעתי כי "היה על המשיבים להגיש כתב תשובה לעתירה ולא תגובה מקדמית, ולכן יש לראות בתגובה המקדמית לעתירה שהוגשה אתמול, 1/10/14, ככתב תשובה לעתירה ...". בהמשך החלטתי זו התבקש ב"כ העותר להגיש תגובה לכתב התשובה עד ליום 5.10.14, וכך אכן נעשה.
עיקרי טענות המשיבים ב"כ המשיבים טען מנגד כי יש לדחות את העתירה, באשר המשיבים הפעילו את סמכותם כדין, החלטתם היא ראויה וסבירה, והיא ניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ובדיקת כל השיקולים הרלוונטיים, שמהם עולה כי קיים חשש סביר לפגיעה בשלום הציבור עקב החזקת כלי נשק על ידי העותר.
סוף דבר סוף דבר, העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

ביום 10/06/15, לאחר קבלת אישורים מתאימים, נחקר העותר במסגרת תיק חקירה פל"א 365038/14 (להלן: "תיק החקירה") בחשד לנשיאת כלי נשק שלא כדין ואיומים, וזאת לאחר שנצפה במצלמות האבטחה בקניון בנימינה מגיע למקום בסמוך לסיום קטטה משפחתית אלימה, כשהוא מחזיק לכאורה בנשק מסוג M-16 עם רצועה ואקדח על המותן.
על כן, סבורני, כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה ובכלל זה אין מקום להורות למי מהמשיבים לחדש למערער את רישיון כלי הנשק שהיה ברשותו או לבטל את המלצת המישטרה בשלב זה. חזקה, כי כאשר יגיש העותר בקשה חדשה לנשיאת כלי ירייה, לאחר יום 01/07/17, יישקל עניינו של העותר על ידי המשיבים מחדש ובהתאם לנתונים העדכניים בעיניינו.
...
העובדה שתיק החקירה כנגד העותר נסגר מחוסר אשמה, אינה שוללת הסתמכות על ממצאי החקירה והתרשמות הגוף החוקר מהתנהלות העותר בעת האירוע, מה גם שככלל, אין מניעה להביא בחשבון במסגרת בחינת השיקולים לביטול או מתן רישיון לנשיאת כלי ירייה, גם ראיות שלא הובילו להגשת כתב אישום, כמו מידע מודיעיני וכיוצ"ב. ראה: עת"מ (חיפה) 20061-08-09 זרביאלוב נ' משטרת ישראל (16/12/09), בו צוינו הדברים הבאים: "...בידי המשטרה הכלים לבחון את הסיכון לשלום הציבור בהענקת רישיון עסק זה או אחר, ועליה לקחת בחשבון את כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות העבר הפלילי והמידע האחר שבידיה. מידע זה יכול לכלול גם מידע שהתקבל במסגרת תיקי חקירה, אף אם אלה לא הסתיימו בהגשת כתב אישום". בהינתן האמור, משעולה, כי החלטת המשיבים התבססה על שיקולים ענייניים ואינה חורגת ממתחם הסבירות, ולאור ההלכה בדבר מידת התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בשיקול דעתו של הגוף המנהלי המקצועי שאמון על שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים בטרם קבלת החלטותיו המנהליות, מסקנתי היא, כי לא נפלו בהחלטת המשיבים כל פגם שמצדיק התערבות.
על כן, סבורני, כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה ובכלל זה אין מקום להורות למי מהמשיבים לחדש למערער את רישיון כלי הנשק שהיה ברשותו או לבטל את המלצת המשטרה בשלב זה. חזקה, כי כאשר יגיש העותר בקשה חדשה לנשיאת כלי ירייה, לאחר יום 01/07/17, יישקל עניינו של העותר על ידי המשיבים מחדש ובהתאם לנתונים העדכניים בעניינו.
סוף דבר סיכומו של דבר ומן הטעמים שפורטו, סבורני, כי החלטת המשיבים הינה סבירה, ואין מקום להתערב בה. לפיכך, אני מורה על דחיית העתירה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בקשתה זו של העותרת נדחתה בהחלטת פקידת הרשוי מיום 13.8.2020, אשר נומקה כלהלן: "בקשתך נדחתה לאור המלצת משטרת ישראל בגין: בידי המישטרה מידע על מעורבות המבקשת בארוע מהשנה האחרונה, ממנו נשקפת מסוכנות לציבור ולעצמה. בחודש 2/2020 רישיונה לכלי ירייה כמאבטחת בוטל בהמלצת המישטרה בגין ארוע זה. חרף העובדה כי תיק זה אינו מופיע כיום ברישומה, אנו סבורים כי לא חלף די זמן מהארוע. נשקפת מסוכנות בהימצאות כלי ירייה בידיה. אנו ממליצים לסרב לבקשתה". אף הפעם בחרה העותרת שלא להגיש ערר על ההחלטה וחלף זאת, המתינה מספר חודשים וביום 25.1.2021 פנתה בבקשה נוספת לקבלת רישיון לכלי ירייה אירגוני, הזהה בעיקרה לבקשתה הקודמת.
לתמיכה בעמדתם הפנו הם אל שני פסקי הדין הבאים, שכך נקבע בהם: עת"מ (חיפה) 56193-06-16 סלמה נ' משרד הפנים - האגף לרשוי כלי נשק (29.12.2016)‏‏ (כבוד השופטת ב' טאובר, פסקה 27): "העובדה שתיק החקירה כנגד העותר ניסגר מחוסר אשמה, אינה שוללת הסתמכות על מימצאי החקירה והתרשמות הגוף החוקר מהתנהלות העותר בעת הארוע, מה גם שככלל, אין מניעה להביא בחשבון במסגרת בחינת השיקולים לביטול או מתן רישיון לנשיאת כלי ירייה, גם ראיות שלא הובילו להגשת כתב אישום, כמו מידע מודיעיני וכיוצ"ב" (ההדגשה אינה במקור).
...
בקשתה זו של העותרת נדחתה בהחלטת פקידת הרישוי מיום 13.8.2020, אשר נומקה כלהלן: "בקשתך נדחתה לאור המלצת משטרת ישראל בגין: בידי המשטרה מידע על מעורבות המבקשת באירוע מהשנה האחרונה, ממנו נשקפת מסוכנות לציבור ולעצמה. בחודש 2/2020 רישיונה לכלי ירייה כמאבטחת בוטל בהמלצת המשטרה בגין אירוע זה. חרף העובדה כי תיק זה אינו מופיע כיום ברישומה, אנו סבורים כי לא חלף די זמן מהאירוע. נשקפת מסוכנות בהימצאות כלי ירייה בידיה. אנו ממליצים לסרב לבקשתה". אף הפעם בחרה העותרת שלא להגיש ערר על ההחלטה וחלף זאת, המתינה מספר חודשים וביום 25.1.2021 פנתה בבקשה נוספת לקבלת רישיון לכלי ירייה ארגוני, הזהה בעיקרה לבקשתה הקודמת.
אף הערר נדחה בהחלטת מנהלת מחוז ירושלים באגף לרישוי כלי ירייה (להלן – הממונה) מיום 8.6.2021.
לאחר בחינת טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה, כי התשובה לשאלה נמצאת בתווך בין הדעות השונות.
תוצאת הדברים היא כי העתירה מתקבלת.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

התלונות שבעטיין בוטל רישיון הנשק שלו ובקשותיו לחדשו נדחו, ניסגרו על ידי המישטרה; תלונות אחותו ואחיו נובעות ממערכת יחסים טעונה בתוך המשפחה; העותר הגיש למשיבים חוות דעת פסיכיאטרית לפיה אין מניעה שהוא יחזיק נשק; והממונה לא הפעילה שיקול דעת בהחלטתה לדחות את ערר העותר, אלא הסתמכה על עמדת משטרת ישראל.
בסיום עדותו, העותר אמר את הדברים הבאים - "מדובר בתלונה הזויה לחלוטין, מבן אדם שעשה שנים כדי להיתנכל לי ... אני עובד באבטחה. אני רוצה לומר שאני האדם האחרון בעולם שיעשה משהו או יפגע במישהו. מדובר בגיבוב של שטויות בניסיון לתת פרשנות מעוותת לחלוטין לדברים שנאמרו במהלך דיון כועס". על רקע תשתית עובדתית זו, ספק אם ניתן להגדיר את מעשה העותר כאיום בפגיעה שלא כדין באחר.
בהמשך לכך, ד"ר ג'ינט שקד, מנהלת המחלקה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות, הודיעה לעותר במכתב מיום 4.1.21 כי "על פי המידע הרפואי שהיתקבל במשרד הבריאות הוחלט שהינך כשיר לשאת נשק לשנה. על מנת לחדש את הרישיון בעוד שנה, עליך לפני תום השנה, לעבור בדיקה פסיכיאטרית חוזרת לאחר הערכה פסיכודיאגנוסטית". בהקשר זה ראוי לציין כי בדיקה של מבקש רישיון נשק לצורך בחינת כשירותו הנפשית לשאת כלי ירייה, היא הליך המעוגן בחוק, החל על מי שמבקש רישיון לפי התוספת השניה בחוק כלי היריה.
...
העותר הגיש ערר על ההחלטה והערר נדחה, והעותר לא תקף את ההחלטה בערר.
בענייננו, בסופו של דבר, הגם שלא ברור האם הממונה שנתנה את ההחלטה האחרונה מיום 5.1.21 ראתה את חוות דעתו של ד"ר דוברוסין, היא התייחסה בהחלטתה לעמדת משרד הבריאות – המשקפת את עמדת ד"ר דוברוסין – והסיקה ממנה את המסקנה שהסיקה.
סוף דבר ההחלטה על מתן רישיון נשק זמני לעותר לתקופה של שנה מאז הודעת משרד הבריאות, לוקחת בחשבון את כל הנתונים הנוגעים לענין, אחד אחד וכולם יחד, ומאזנת בין המשקל המסוים, ההולך ופוחת עם הזמן, שיש לתת לתיקים שנפתחו נגד העותר ונסגרו באופן שנסגרו, לבין המשקל שיש לתת לאינטרס של העותר להחזיק נשק על רקע התבחין המתקיים בו, ולמשקל שיש לתת לחוות הדעת של הפסיכיאטריים ולעמדת משרד הבריאות בנוגע לכשירות הנפשית של העותר לשאת נשק.
נוכח כל האמור, העתירה מתקבלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו