עתירה לבג"ץ: שיבוץ תלמידים בבתי ספר

טענות ושיקולים מסוג זה מסורים לשיקול הדעת של הרשויות המופקדות על תיכנון ויישום המדיניות הממשלתית, והם אינם מגלים עילה להתערבותו של בית המשפט (השוו לבג"ץ 6437/04‏ תבורי נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד נח(6) 369, 381 (2004), שם נדחתה עתירה נגד הגרלה לשבוץ תלמידים בבית ספר, ובתוך כך נדחתה טענה לעניין משקלו הראוי של קריטריון המרחק מבית הספר).

...

מצאנו כי ההבחנה בין סדרות הזכאים, בהתאם למועד ההרשמה לתכנית, היא הבחנה רלוונטית.

אין בידי לקבל את הטענה, משום שאפשרות זו היא בגדר החריג לכלל, ואין להפוך את היוצרות.

בעיניין יישום רפורמות אלה על בתי הספר המוכרים הוגשה עתירה לבג"צ (בג"צ 148/18), והמדינה הבהירה – "כי יש לבחון את האופן שבו ניתן יהיה להשוות את תנאי התלמידים הלומדים במוסדות לחינוך מיוחד מוכר שאינו רישמי, בנסיבות בהן ההסכמים הקבוציים בעיניין 'אופק חדש' ו'עוז לתמורה' אינם חלים על עובדי ההוראה במוסדות אלה. לצורך גיבוש מתוה מעשי לאופן החלתם ומידתם של התנאים שבמוסדות לחינוך מיוחד 'רישמיים' במוסדות לחינוך מיוחד 'מוכרים שאינם רישמיים' החליטו המשיבים [מדינת ישראל – משרד החינוך ושר החינוך] על הקמתו של צוות בין משרדי משותף למשרד החינוך ומשרד האוצר אשר יתוה את המודל היישומי להשוואת התנאים האמורים. זאת, בשים לב לכלל המורכבויות הכרוכות בדבר ....". המדינה התחייבה כי המתוה ייושם בשנת הלימודים שתחילתה בספטמבר 2019.

זאת, נוכח המאפיינים הייחודיים של מוסדות החינוך המיוחד, כעולה מדו"ח הועדה הבין משרדית, דהיינו קביעתה כי התלמידים משובצים לכיתות לפי נתוניהם האישיים ולא בהכרח גילם, כמו גם העובדה שמרבית בתי הספר הם רב גילאיים מכתה א' עד גיל 21, כשלעיתים אף באותה הכיתה לומדים תלמידים משכבות גיל שונות בהתאם לתפקודם, הניידות הרבה של המורים בהוראה של תלמידים במנעד רחב של גילאים, ולבסוף היות המוסדות קטנים במיוחד מצריך אף הוא גמישות מיוחדת בשיבוץ הפנים מוסדי, שאינה בהכרח על פי גיל התלמידים אלא צורכיהם הפרטניים.

...

כללו של דבר: אנו קובעים כי יש לקבל את בקשת המדינה ומרכז השלטון המקומי שלפיה ארגון המורים אינו רשאי לנקוט צעדים ארגוניים, בנוגע לתנאי עבודתם של עובדי ההוראה בחטיבות העליונות במוסדות החינוך המיוחד שאינם רשמיים.

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, בקשת המדינה ומרכז השלטון המקומי לצו מניעה כנגד נקיטת צעדים ארגוניים על ידי ארגון המורים על יסוד הכרזה על סכסוך עבודה מיום 18.8.2018, בעילות של החלת רפורמת "עוז לתמורה" על עובדי הוראה המועסקים בחטיבות העליונות בבתי ספר מוכרים ואינם רשמיים של החינוך המיוחד ועל עובדי הוראה המועסקים במפתנים מתקבלת.

יודגש שוב, כי הגענו למסקנה זו מבלי להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בהליך הסב"א ובשאלות נוספות שעלו בהליך זה, ומבלי להידרש לשאלת ההשלכות של הכרעה בהליך הסב"א על הליך זה, ככל שיהיו.

עקרי העובדות וההליך בבית המשפט המחוזי בשנת הלימודים תשע"ה (ספטמבר 2014), החלה העמותה בהפעלת בית ספר הפועל בשיטת ה'סאדברי' – "שיטת לימוד ייחודית אשר לפיה יום לימודים טיפוסי בבית הספר כולל בתוכו ניהול עצמי של סדר היום על ידי כל תלמיד, לפי רצונו ותחומי העניין שלו" (פסקה 6 לעתירה המנהלית), ומונה 50 תלמידים בגילאי 18-6.

"רבים המקרים מיספור שבהם החלטנו שלא להזקק לעתירה המוגשת לבית-משפט זה מחמת אי-נקיון-כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי-נקיון-כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנושא העתירה. בבית-משפט הגבוה לצדק אין אנו פותחים את דלתותינו לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק" (בג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד ל(2) 304, 306 (1976)).

לצד האמור עד כה, לא מיותר לציין כי בבית המשפט המחוזי הציג משרד החינוך רשימת שיבוץ לתלמידי בית הספר במוסדות חינוך שונים באיזור.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי על טענות המבקשת, ועיינתי באסמכתאות אליהן הפנתה ובתיק בית המשפט המחוזי (באמצעות מערכת 'נט המשפט'), באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי שאדרש לתגובתו של משרד החינוך.

"רבים המקרים מספור שבהם החלטנו שלא להיזקק לעתירה המוגשת לבית-משפט זה מחמת אי-נקיון-כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי-נקיון-כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנושא העתירה. בבית-משפט הגבוה לצדק אין אנו פותחים את דלתותינו לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק" (בג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד ל(2) 304, 306 (1976)).

אדרבה, דווקא ההשוואה בין הנדון שם לנדון דידן מחזקת את המסקנה כי אין הצדקה להעתר לבקשה: ראשית, בעניין אנקורי פעל בית הספר למיצוי ההליכים הקבועים בחוק הפיקוח, הגיש ערר על ההחלטה לדחות את בקשתו לרשיון, ומשנדחה הערר הגיש ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי; שנית, בעוד שבעניין אנקורי פעל בית הספר ללא רשיון תקופה קצרה יחסית, העמותה דנן מפעילה את בית הספר ללא רשיון זו השנה השלישית (!), ובמובן זה אי-החוקיות שדבקה בה משמעותית הרבה יותר (פסקה 11 לעניין אנקורי).

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

עניינה של העתירה טענות שהעלו העותרים בדבר אפליה בהליכי רישום ושיבוץ התלמידות לבתי ספר תיכוניים לבנות בעיר אלעד.

לטענת המדינה נוצרה מחויבות של הערייה ושל בתי הספר לקבלתן השוויונית של התלמידות גם לשנות הלימודים הבאות, ובית המשפט מתבקש לסייע בשימורה של מחויבות זו. עוד נטען בתגובת המדינה, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא ניתן להטיל חיובים על המדינה מכוחה של פקודת בזיון בית משפט, וכי הדרך הראויה והיעילה להביא לקיום צוים מצידה של המדינה היא על ידי פניה לפרקליטות כמוסדר בתקנות ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, או על ידי נקיטת הליכים מנהליים, לרבות עתירה לבג"ץ כנגד המדינה.

...

בתגובת העירייה נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף מטעמים שונים: נטען כי הבקשה אינה מגלה עילה - לא פורטו בה ההפרות הנטענות, ופסק הדין אינו כולל כל הוראה אופרטיבית אלא נותן תוקף להסכמת הצדדים לפיה העתירה תימחק.

עוד לטענת העירייה, גם אם המבקשים מצביעים בבקשתם על פרשנות אחרת להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, גם אז דין הבקשה להידחות לאור הפסיקה לפיה הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ושהצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו ובשאלה האם הופר, אינו ניתן לאכיפה בהליכים לפי פקודת בזיון בית משפט (רע"א 4319/12 שאוליאן נ' מליבו בניה בע"מ (18.6.2012)).

בנסיבות אלה, כאשר אין מדובר במתווה מפורט, כאשר עקרונות המתווה יושמו, ומתגובת המדינה עולה כי יש כוונה לפעול על מנת ליישם את עקרונותיו באופן מלא, דין הבקשה להידחות.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המדינה לפיה משלוח מכתבים לתלמידות על זכות לרישום על פי המתווה האזורי בשלב זה, ולאחר שהרישום הסתיים, הינו צעד קיצוני ואין מקום לנקוט בו בשנה זו. העובדה שהתלמידות שברישומן עוסקת הבקשה, ואשר עלולות להיפגע מההחלטה שתינתן, לא צורפו כצד לבקשה, תומכת במסקנה זו. משקבעתי כי אין מקום לאכיפה המבוקשת, איני נדרשת לטענת המדינה לפיה לא ניתן להטיל עליה חיובים מכוח פקודת בזיון בית משפט.

הבקשה נדחית, כאמור.

לאחר כל זאת, כאשר התייצבו ילדי העותרים בבית הספר למדעים ביום הראשון ללימודים (27.8.13), נאמר להם כי עליהם לעבור לבית הספר קופטאן וכי שובצו לכתה המואצת בבית ספר זה. מתברר כי למרות החלטת השיבוץ ולמרות צו בית המשפט סרבו ההורים והתלמידים לקבל את הדין ועד היום התלמידים לא התייצבו בבית הספר ונותרו בביתם.

על-פי פסיקת בית המשפט נבחן השהוי על-פי שלושה מבחנים; אופן היתנהגותו של העותר ("המבחן הסובייקטיבי"); האם המחדל בהגשת העתירה במועד פגע באינטרסים ראויים של המשיב ("המבחן האובייקטיבי"); ולבסוף, עד כמה כרוך המעשה המינהלי נשוא העתירה בפגיעה בשלטון החוק ("המבחן הצבורי") (ראו בג"צ 2285/93 הנ"ל; עע"מ 8723/03 עריית הרצליה נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה חוף השרון, פ"ד נח(6) 728, 733-732 (2004); בג"צ 3/04 הועדה המקומית לתיכנון ובנייה צפת נ' שר הפנים (26/12/05)).

...

סבורני כי אם העותרים יקבלו את הדין, ישלחו את ילדיהם לבית הספר קופטאן ויסייעו כהורים לקידומו של בית הספר, הדבר יביא לחיזוקו של בית הספר ויבטיח הענקת מסגרת לימודים וחינוכית ראויה לכלל התלמידים.

סוף דבר 33.

לאור כל האמור הנני דוחה את העתירה.