עתירה לבג"ץ נגד החלטת הוועדה הבינמשרדית להסדר חובות על מחיקת חובות

2.6 הליך משפטי שניפתח על ידי התובעים בשנת 2012 ,נמחק לבקשתם, בין היתר בשל קיומם של עיקולים שונים על הנחלה שמנעו העברת הזכויות.

3.3 יישום ההחלטות מותנה בקבלת תקציב – כל ההחלטות דלעיל חזרו וציינו בנוסח אחיד שחזר על עצמו כי יישום ההחלטות מותנה בקבלת תקציב , בנוסח כדלקמן– "לאור מורכבות ההסדרים הקבועים בהחלטה, יישום ההחלטה מותנה בקבלת תקציב אשר יאפשר ממושה בהתאם להמלצות היועץ האירגוני שהועסק למטרה זו. ועדת התקציב תגיש למועצה הצעתה בדבר התקציב הדרוש ליישום החלטה זו." 3.4 בשנים 2007,2008 הוגשו עתירות לבית המשפט העליון במסגרתן נתבקש ביטול החלטות 979 ו-1101 מטעמים של פגיעה בצדק חלוקתי בשל כך שבני המושבים והקיבוצים מקבלים הטבות כספיות בלתי מידתיות.

הטענות השונות נידונו במסגרת בגץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ. מועצת מקרקעי ישראל (9.6.11) - ביום 9.6.11 ניתן פסק דין סופי בעתירות בו נדחו מרבית טענות העותרים כנגד ההחלטות .

החלטה זו קבעה כי תנאי להצטרפות ההסדר הקבוע בהחלטה 1155 הנה- קיומה של תצ"ר (תוכנית לצרכי רישום) רשומה; הסדרת חוב דמי חכירה של האגודה; עיבוד חלקה א' על ידי החוכר.

יודגש כי לידתה של החלטה 979 (בנוסחה הראשוני) הנה תולדה של ועדת מילגרום (ועדה בין משרדית) שהמליצה לחזק ולבסס את זכויות החוכרים החקלאיים כך שגם אם ישונה ייעוד הקרקע שבה הוא מתגורר, יוסיף החוכר להחזיק בשטח שיוגדר כ"חלקת המגורים" והוא לא יהיה מחויב בהשבתו לרמ"י. זאת בשתי דרכים אפשריות – הסדר מצומצם והסדר מורחב של הוון.

...

גם אם אגיע למסקנה כי האמור בסעיף דרישת התקציב, יש בו כדי לדחות את מועד התחולה של ההחלטה, עדין יש לבחון אם התנהלות רמ"י סבירה שכן במהלך 9 שנים מיום אישור החלטה 979 במועצת מקרקעי המנהל לא הוגשה כל הצעת תקציב על ידי ועדת התקציב , ועדין נבחנת על ידי רמ"י השאלה מה המשמעות התקציבית של ההחלטה.

מסקנה זו מתחזקת על רקע השיקול המשמעותי המונע בדרך כלל החלה רטרוספקטיבית והוא פגיעה ב"אינטרס ההסתמכות", עקרון הזוכה להגנה רחבה במשפט.

לסיכום 9.1 החלטה 979, ועדכונה בהחלטה 1155, נכנסה לתוקף במועד בו חתם עליה שר האוצר, שהוא 4.9.08.

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופט יוחנן כהן ונציגת הציבור גב' בת שבע זיידמן; ב"ל 527-03-17) (להלן – פסק הדין), בגדריו נדחתה תביעתה של גב' אבו גאנם (להלן – המערערת), שבה הלינה על החלטות המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בנוגע לשלוש לידותיה, ביחס למענק לידה, מענק אישפוז וקיצבת ילדים.

יחד עם זאת, בשל כך שהמענק שולם רק בחלוף שנים נוצרו חובות בגין הפגור בתשלומו, ומששולמה אך קרן החוב על ידי המוסד, לא סגר  בית החולים את כל  תיקי הוצאה לפועל שניפתחו כנגד המערערת טרם שילם המוסד את מענק האישפוז.

עוד נטען כי בבג"צ 5320/07 רופאים לזכויות אדם נ' המוסד לביטוח לאומי (11.5.11) (להלן – ענין רופאים לזכויות אדם), ביקשו העותרות לשנות את הנהלים כך שלצורך תשלום מענק אישפוז בידי בית החולים די יהא בתעודת זהות של אחד מבני הזוג כדי להסדיר תשלום המענק בגין לידה, ללא דיחוי, וכי אין בקיום בדיקה וחקירה של תושבות כדי לדחות את מתן המענק.

ההליכים בעירעור בערעורה טענה המערערת כנגד כך שבית הדין האיזורי מיוזמתו העלה את סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן – פקודת הראיות); סעיף 40(א) לחוק הביטוח הלאומי צוטט באופן שגוי, שכן נמחקו המילים "אחת מאלה" וגם קו ההפרדה שבין פיסקה אחת לשתיים; המוסד יכול היה לדעת בשקידה סבירה (ולמעשה אף ידע) את זהות אבי הילדים ובן זוגה של המערערת, שכן הילדים נרשמו במירשם האוכלוסין כילדי בן זוגה.

שינוי זה כך הובהר נסמך על דו"ח הצוות הבינמשרדי להתמודדות עם ההשלכות השליליות של תופעת הפוליגמיה לפיו רישום האב במירשם האוכלוסין מצביע לא רק על היותו הורה הילד אלא גם על היותו נשוי לאם היולדת.

בכל מקרה השינוי צריך לחול גם על המערערת, שכן היא הובילה לשינוי, ובהקשר זה לא היה צורך בדו"ח הועדה.

המוסד הוסיף וטען כי בדיקת התושבות היא בדיקה מורכבת, שאינה יכולה להעשות על ידי בית החולים, ועל כן בנוהל האישפוז הונחו בתי החולים להעביר לבדיקת המוסד, בין היתר, עניינן של יולדות על בסיס המעמד האישי הרשום בתעודת הזהות, בהיתחשב גם במאפיינים הייחודיים של החברה אליה משתייכת היולדת, ולא מוחל עליהן ההסדר של תשלום מענק אישפוז על יסוד פנית בית החולים למוסד.

...

מנגד, טען המוסד כי יש לדחות את התביעה גם מחמת התיישנות וכן לגופה.

אנו סבורים כי במסגרת שיקול הדעת אם לקיים ביקורת שיפוטית ביחס לנוהל החל על רווקות עשוי להינתן משקל להיות המערערת נשואה.

יחד עם זאת, משבזכות התובענה נדרש המוסד לבחינה של נוהל עבודתו, ושינה אותו, מצאנו ליתן לכך ביטוי בפסיקת הוצאות לטובת המערערת.

סוף דבר – הערעור נדחה, תוך שאנו מבהירים כי אין בדחיית ערעור זה כדי להביע כל עמדה במחלוקות העקרוניות שהתעוררו, לרבות בנוגע לחוקיות הנוהל, וטענות הצדדים שמורות להם.

לטענתם, המדינה התחייבה בפני בג"ץ כי בעיות ביישום ההסדר ייבחנו באופן פרטני, ואכן במהלך השנים מקרים שונים הועברו לדיון בפני הועדה הבינמשרדית לעניינים הומנטריים, דוגמאת עניינם של המערערים.

כנגד החלטת הדחייה הגישו המערערים עתירה מינהלית (עת"מ 44578-12-13), אלא שלאחר שנערך דיון בעתירה, ביקשו הם למחוק את העתירה ובחרו לפנות באפיק של הגשת בקשה לועדה ההומניטארית.

...

בהליך בחינת מקרה כגבולי יש לבחון התקיימות תנאי החלטת הממשלה ויתר נסיבות המקרה: "מדובר בהכרעה של שיקול דעת, כך שלמשל ככל שיותר תנאים מתנאי החלטת הממשלה אינם מתקיימים תדרשנה נסיבות יוצאות דופן ומיוחדות במינן כדי לקבוע כי מדובר במקרה גבולי. ודוקו; הקביעה כי מקרה הינו מקרה גבולי איננה סוף דבר ולאחריה נדרשת קביעה נוספת כי הילד המבקש זכאי לקבל מעמד בישראל מכוח החלטת הממשלה. משמע, אין בקביעה כי מקרה הינו גבולי כדי להביא באופן ישיר לקבלת מעמד בישראל. הקביעה כי מקרה הינו גבולי משמעותה כי נדרשת בחינת המקרה לגופו של עניין על ידי חברי הוועדה הבין-משרדית" (שם, בפסקה 9).

לסיכום, ועם כל הקושי וההבנה למצבם של המערערים ולהשפעה שיש להחלטה זו עליהם, לא מצאתי כי יש עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין שדחה את הערר על החלטת המשיב.

לפיכך, הערעור נדחה.

בתוך כך, הוגשו מספר עתירות על ידי חברות שבקשו להקים מרכזי הישתלמות והשיגו על העדר אמות מידה מסודרות לבחירת מרכזים ולהקצאת משתלמים אליהם (בג"ץ 7974/19 מכללת אוהלו בקצרין נ' הועדה הבינמשרדית למרכזי הישתלמות לסטודנטים זרים בחקלאות (30.6.2020); בג"ץ 7140/20 אטלנטיס מרכזי הכשרה לחקלאות בע"מ נ' הועדה הבין משרדית לתכנית המשתלמים בחקלאות (4.1.2021)); וכן מספר לא מבוטל של תביעות שבהן הועלו טענות בדבר פגיעה בזכויות משתלמים ובדבר הטעייתם וניצולם (ראו, למשל: ת"צ (מחוזי מר') 24167-07-15 דיופ נ' אגרוסטאדיס המרכז הבנלאומי למשתלמים חקלאיים בישראל בע"מ (23.11.2017) (להלן: עניין אגרוסטאדיס); ס"ע (איזורי ב"ש) 26404-06-16 Thang נ' תמרים מהמדבר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (1.9.2016); סע״ש (איזורי ב"ש) 35844-10-20 גונזלס סלסר נ' מפעלי רמת נגב בע"מ (11.5.2021)).

עתירות אלה נמחקו לאחר שהמדינה היתקשרה בהסכמים בין-מדינתיים עם מספר מדינות מהן מגיעים עובדים לישראל (להלן: הסכמים בילטרליים), לרבות הסכם בתחום החקלאות שנחתם עם תאילנד.

עוד נקבע שהמנהלת תקיים סיורים במרכזים ובמשקים ותהא רשאית לנקוט בסנקציות שונות נגד מרכזים שיפרו את התחייבויותיהם – לרבות בדרך של חילוט ערבות או ביטול הקצאת משתלמים.

משזוהי מסקנתי, אין בידי לקבל את טענות העותרת לפיהן הסדר המשתלמים מהוה מסלול עוקף להחלטות הממשלה הקובעות כי הבאת עובדים זרים לארץ תעשה באמצעות חתימה על הסכם בילטרליים או כי יש בו משום איון של ההסדר הבילטרלי עם תאילנד, שנחתם, בין היתר, כדי לספק הגנות לעובדים זרים המגיעים לעבוד בישראל בענף החקלאות.

כמו כן, המרכזים נדרשים לשבץ את המשתלמים במשקים שיסייעו למשתלמים לבצע את עבודת הגמר המוגשת בסוף התכנית, המבוססת על מחקר אמפירי בשטח (סעיף 5(יג) לנוהל; סעיף 17 למיפרט בנספח א' למכרז).

העותרת טוענת כי פגם מרכזי במישור שיקול הדעת, המעיד על אי-סבירותה וחוסר מידתיותה של התכנית נוגע לכך שהיא נוגדת את מחויבותה של מדינת ישראל למניעת תופעות של סחר בבני אדם, וזאת נוכח שני היבטים שנשתמרו בה אף לאחר הסדרתה – הראשון, כבילת המשתלמים למעסיקיהם; והשני, העסקתם בתנאי "שיעבוד חוב". אשר להיבט הכבילה, העותרת טוענת כי הוראות התכנית המונעות מעבר חופשי של משתלמים בין מעסיקים בענף החקלאות פוגעות בזכות היסוד של המשתלמים לאוטונומיה ולחירות.

לפיכך, איני סבורה כי העותרת הציגה תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענתה בדבר פגיעה בזכויות המשתלמים כתוצאה מגביית שכר הלימוד, אשר מצדיקה את בטלות ההסדר כולו (לעניין הנטל המוטל על העותרת בהקשר זה ראו והשוו: בג"ץ 8150/98 תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 433, 449-445 (2000); בג"ץ 6190/21 פואה נ' משרד הבריאות, פסקה 14 (22.2.2022)).

...

עם זאת, אין להסיק ממסקנה זו כי די בצעדים שננקטו עד כה וכי ניתן לנוח על זרי הדפנה.

סוף דבר הידע שנצבר בישראל בתחום החקלאות הוא מקור לגאווה עבורנו ברמה העולמית, ואחת המטרות שהתכנית נושא העתירה הציבה לעצמה היא כי משתתפיה "יהפכו עם שובם למדינות מוצאם ל'שגרירים של ישראל'" (פסקה 4 להודעת משיבי הממשלה מיום 19.7.2022).

על כן, ואף שבשלב זה לא מצאתי שיש להיעתר לסעד הגורף שנתבקש ולהורות על ביטול התכנית כולה, מן הטעמים שפורטו ראיתי להדגיש כי ראוי שמשיבי הממשלה יתייחסו בכובד ראש ובשימת הלב הנדרשים להערות בדבר הסוגיות הטעונות תיקון, בעיקר בכל הנוגע ליישום הוראות התכנית ולקיום מעקב ופיקוח אפקטיביים.

כנגד החלטה זו, בני המשפחה הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים (עת"ם 1577/09, השופט מ' סובל).

ביום 29.8.2010 הגישו כלל בני המשפחה בקשה נוספת למעמד, הפעם מכוח החלטת ממשלה מס' 2183, שהתקבלה ביום 1.8.2010, ארבע שנים לאחר החלטה 156, ועניינה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (להלן: החלטה 2183).

ערר זה נמחק ביום 13.9.2016, בהתאם להסכמת הצדדים לפיה המבקשות יגישו בקשה הומניטארית לועדה הבינמשרדית וכי רישיונן יוארך עד למתן החלטה בבקשה (ערר (י-ם) 2536-16, הדיין ד' ברגמן).

אין לי אלא לשוב ולהזכיר, כי מקום בו מדובר בהחלטות שעניינן מעמד בישראל למי ששוהה כדין למשך תקופה לא מבוטלת, אשר מטבען כוללות השפעה ניכרת על חיי הפרט ועל זכויות בסיסיות וגרעיניות, יש להקפיד הקפדה יתירה על הליך תקין וזהיר (ראו והשוו: עע"ם 7854/12 פלונית נ' משרד הפנים, פסקה 20 (25.8.2015); בג"ץ 1591/18 פלונית נ' שרת המשפטים, פסקות 59-56 (17.9.2020).

...

בסיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי היעדר ההתייחסות לנסיבות פירוק הזוגיות בין המערערת לאב, כמו גם דלותו של הראיון שנערך למערערות וההשלכה שהייתה לכך על קביעת זיקותיהן לישראל – מהווה פגם מהותי בתשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטתה של הוועדה הבינמשרדית.

בהתאם, אני סבורה כי אין מנוס מעריכת ראיון חדש למערערות על-ידי הגורמים המוסמכים ברשות האוכלוסין וההגירה, אשר יעמיק בנסיבותיהן הייחודיות והפרטיקולריות ויהווה תשתית עובדתית מספקת לקבלת החלטה בעניינן.

סוף דבר: לו תישמע דעתי נקבל את הערעור במובן זה שעניינן של המערערות יושב לוועדה הבינמשרדית, שתבחן את בקשתן ותשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים למקרה זה, הכול לאחר שתערוך להן ראיון נוסף.