צוין כי בכפוף לקבלת החומר הרפואי הנ"ל, ניתן יהיה לבחון האם נתיחת הגופה תוכל לתרום לבירור הנסיבות שהובילו למותה, ועד לקבלת החומר, לא ניתן יהיה לחוות דיעה סופית בשאלה זו. בהמשך, ביום 22.1.2023 (יום ראשון) נשלחה מהמכון הודעת דוא"ל נוספת, בה צוין כי טרם הועבר החומר הרפואי האמור כך שלא ניתן ליתן חוות דעת סופית לגבי הצורך בנתיחה.
העותר מוסיף כי ביצוע נתיחה לגופת המנוחה יוכל לגלות האם סיבת מות אמו היא הזנחת הטיפול בה, כנטען על ידו, או שמא סיבת המוות נעוצה בהתפשטות מחלת הסרטן ממנה סבלה אמו, כפי שצוין בדו"ח הפטירה שנימסר לו מאת בית החולים "שיבא".
מנגד, המשיבים 1 ו-4 (להלן: משיבי המדינה) טענו כי טענות העותר נבחנו על ידי בית משפט השלום, אשר קבע כי העותר לא תמך את טענותיו בכל ראיה אשר יש בה כדי להקים יסוד לחשש כנדרש בסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות.
על פי חוק חקירת סיבות מוות בית המשפט יורה על נתיחת גופת אדם, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד – הוכח, כי: "יש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה" (סעיף 19 לחוק); השני – "הדבר דרוש לבירור סיבת המוות" (סעיף 26 לחוק) (ראו בג"ץ 1432/21 בני מישפחת המנוח בן יצחק דבח ז"ל נ' כבוד השפוט טל ענר, פסקה 11 (24.3.2021)).
...
יחד עם זאת, משלא הונחה עילה להתערבותנו באנו למסקנה כי דין העתירה להידחות.
מאותו הטעם שלפיו במועד הנוכחי אין בביצוע הנתיחה כדי להועיל בבירור השאלות אותן הציב העותר, הרי שלא מצאנו כי החלטת המכון לרפואה משפטית לסרב לבצע נתיחה על חשבון העותר, הינה החלטה בלתי סבירה המצדיקה את התערבותנו.
אשר על כן, העתירה נדחית.
