מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לבג"ץ לחיוב בהוצאות מחיקת עתירה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העותרת הסכימה למחיקת העתירה, על אף שלשיטתה לא התבקש כל המידע המבוקש תוך שמירה על זכותה לפנות בעתיד לקבלת מידע נוסף.
דיון והכרעה אמות המידה שנקבעו בעיניין אל נסאסרה לבחינת קבלת הבקשה לפסיקת הוצאות נגד הרשות בעתירה שהתייתרה ללא הכרעה שיפוטית הן "האם היה צידוק בהגשת העתירה מלכתחילה; האם העותר מיצה הליכים טרם הגשת העתירה; האם העתירה הוגשה בשיהוי; והאם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד, קרי- האם הגשת העתירה הניעה את המשיבים לחזור בהם מההחלטה הקודמת ולהעניק לעותר את הסעד שבקש בעתירה" (בג"ץ 2908/06 איונוב נ' שר הפנים, בפס' 5 (21.4.2010) (להלן: "עניין איונוב").
עם זאת, מצאתי לחייב בהוצאות על הצד הנמוך, לאור השלב המוקדם בו הסתיים ההליך, ללא צורך בדיון, ובפשטות היחסית של ההליך, שלא דרש מהעותרת הוצאות מיוחדות.
...
סוף דבר העתירה נמחקת.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לתמיכה בבקשתה הפניתה העותרת לבג"ץ 842/93 שייך סלימאן אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פד"י מח(4) 217 (1994), וביקשה ליישם את "המבחנים לעניין השתת הוצאות על הצד שכנגד" (סעיף 4 לטיעוני העותרת), ולפסוק לזכותה הוצאות.
העותרת הפניתה גם לעת"ם (ת"א) 12936-09-20 ד"ר יחזקאל שלום נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד הבטחון (15.11.2021) (להלן: "עניין שלום") בו קבעתי כי עקרון המידתיות הדיונית מטה את הכף לחייב בהוצאות את הרשות שמשיבה לבקשה לפי חוק חופש המידע, אם מתברר כי הרשות היתה יכולה לייתר את הגשת העתירה "במאמץ סביר" כנדרש בחוק חופש המידע, במענה לבקשה.
מנגד, לא נעלם מעיניי כי בנסיבות דנא אין להורות על פסיקת הוצאות על הצד הגבוה, שכן למעשה העתירה נמחקה זמן לא ארוך לאחר שהוגשה.
...
והחלטתי שבתי ועיינתי בכתב העתירה ובטיעונים שהגישו הצדדים לעניין ההוצאות, כן נתתי דעתי לאמור בחוק ובתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים ולפסיקה הרלוונטית והגעתי למסקנה כי יש טעם לבקשת העותרת וכי בנסיבות יש מקום לחייב את המשיב בהוצאות.
אני מורה למזכירות להחזיר לעותרת את האגרה בהתאם לתקנות האגרות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בפני בקשת העותר לחיוב המשיבים בהוצאות, לאחר שהעתירה נמחקה, לבקשת העותר, משבא על מבוקשו.
בבקשתו הפנה העותר לבג"ץ 842-93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מח(4) 217 (1994) (להלן: "עניין נסאסרה") שבו נקבעו הקריטריונים והשיקולים לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה: האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם העותר מיצה את ההליכים מול הרשות עובר להגשת העתירה; האם לא היה שהוי בהגשת העתירה; האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטתו הקודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש.
...
לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות מכל וכל.
לסיכום טענה המדינה כי העובדה כי העותר הוזמן לתחקור ביטחוני, לאחר שהוגשה העתירה, ובהיעדר חובה על המשיבה לעשות כן, אין בה כדי לבסס חיוב המדינה בהוצאות, משום שההחלטה המקורית התבססה על מידע ביטחוני פרטני, התקבלה כדין, בסמכות ובסבירות, וזאת גם בהתחשב בסוג ההיתר המבוקש, שאינו לצורך הומניטארי אלא לצורכי מסחר.
לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה לפסיקת הוצאות על המשיבים נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

אציין כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 9.9.2021 הבהירה העותרת כי היא ממקדת את עתירתה בטענה הנוגעת לאיסור להטיל עיקול על חשבונות הבנק שלה מכוח חוק הרשויות המקומיות, וכי את טענתה בדבר זכאותה לפטור מארנונה נוכח קיומה של אפליה, תעלה במסגרת עתירה לבג"צ (פרוטוקול עמ' 4, ש' 28).
העותרת אף לא ציינה כי במסגרת הדיון מיום 2.12.2020 בעתירה זו העלו באי כוחה את הטענה לפיה הכספים שנתפסו על ידי עריית חדרה הם כספים הפטורים מעיקול בהתאם לחוק הרשויות המקומיות, וכי בית המשפט שם הורה על מחיקת העתירה תוך חיוב העותרת בהוצאות המשיבה, ותוך שהוא מבהיר בהחלטתו כי הדרך הנכונה לבירור טענות אלו של העותרת היא בהגשת עתירה חדשה, מפורטת, שבגדרה תעלה העותרת את כל טענותיה ותצרף את המסמכים המתאימים המעידים על כך שמדובר בכספים פטורים מעיקול.
...
המשיבות טענו, מנגד, שיש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה, בשל הסתרת פרטים מהותיים, ובכלל זאת דבר קיומם של הליכים קודמים רלוונטיים וחוסר ניקיון כפיים, ולחילופין – אף לגופה של העתירה.
למעלה מן הצורך אוסיף כי אף לגופם של דברים מצאתי כי יש לדחות את העתירה.
אין בידי לקבל טענה זו. המחוקק אמר את דברו בצורה ברורה וחד משמעית, וגם אם הרחבה זו של איסור העיקול עולה בקנה אחד עם הדין הרצוי – ואיני קובע כך – היא אינה עולה בקנה אחד עם הדין המצוי.
בשים לב לכל האמור - העתירה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עו"ד שמיר, ב"כ הערייה באותו הליך, מציין כי "לאור העובדה שקיימת הסכמה שהמועדון נשוא התובענה יפעל וישאר פתוח לפחות עד 15.1.04 מבלי לפגוע בטענות מי הצדדים ולאור כוונתי לעתור לבג"ץ בענין זה, אני אבקש למחוק את התובענה ולהורות על החזרת האגרה כפי שהציע בית המשפט" (נספח 5 לנתבעות בעמ' 7 ש' 8-11) עו"ד ביטרון ב"כ גן צפון מציין: "אני עומד על פסיקת הוצאות לטובתי. כאן הוגשה תביעה על ידי עריית הרצליה, התברר אצל כב' הש' זפט כי ניתנה הסכמה שהמועדון ימשיך לפעול 3 שנים..." (בעמ' 7 ש' 13-17) ובית המשפט נתן פסק דין שלפניו נמחקת העתירה וציין כי אינו מוצא לחייב בהוצאות לאחר שהעירייה נעתרה להצעתו וביקשה בשלב מוקדם למחוק את התובענה, לאחר שהמשא ומתן שהתנהל בן הצדדים ובשל כוונת הערייה לעתור לבג"ץ ודברי ב"כ הערייה, ופסק הדין בעמ' 8).
...
כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים אין מנוס מלהתחיל את המסע מבראשית.
בכלל זה נדחית גם התביעה לרווחי הנתבעות והכנסותיהן מהפעלת המועדון, שלא הוכחו; והתביעה לסעד בשל שיפוי חברת העובדים בגין 20% מהסעדים שיפסקו לטובת התובעת בתביעה זו. התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים כפי שנפסקו ואין כל עילה לחייב את הנתבעות בתשלום נוסף בשל התחייבות התובעת להפריש מהסכומים שיתקבלו בידה לטובת חברת העובדים.
סוף דבר התוצאה היא שהתובענה מתקבלת בחלקה בהתאם לקבוע לעיל.
כן ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד, לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום דמי השימוש לפי התחשיב שיעשה כאמור לעיל למועד הגשת התביעה (אין להוסיף על הסכום מע"מ).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו