אציין כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 9.9.2021 הבהירה העותרת כי היא ממקדת את עתירתה בטענה הנוגעת לאיסור להטיל עיקול על חשבונות הבנק שלה מכוח חוק הרשויות המקומיות, וכי את טענתה בדבר זכאותה לפטור מארנונה נוכח קיומה של אפליה, תעלה במסגרת עתירה לבג"צ (פרוטוקול עמ' 4, ש' 28).
העותרת אף לא ציינה כי במסגרת הדיון מיום 2.12.2020 בעתירה זו העלו באי כוחה את הטענה לפיה הכספים שנתפסו על ידי עריית חדרה הם כספים הפטורים מעיקול בהתאם לחוק הרשויות המקומיות, וכי בית המשפט שם הורה על מחיקת העתירה תוך חיוב העותרת בהוצאות המשיבה, ותוך שהוא מבהיר בהחלטתו כי הדרך הנכונה לבירור טענות אלו של העותרת היא בהגשת עתירה חדשה, מפורטת, שבגדרה תעלה העותרת את כל טענותיה ותצרף את המסמכים המתאימים המעידים על כך שמדובר בכספים פטורים מעיקול.
...
המשיבות טענו, מנגד, שיש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה, בשל הסתרת פרטים מהותיים, ובכלל זאת דבר קיומם של הליכים קודמים רלוונטיים וחוסר ניקיון כפיים, ולחילופין – אף לגופה של העתירה.
למעלה מן הצורך אוסיף כי אף לגופם של דברים מצאתי כי יש לדחות את העתירה.
אין בידי לקבל טענה זו. המחוקק אמר את דברו בצורה ברורה וחד משמעית, וגם אם הרחבה זו של איסור העיקול עולה בקנה אחד עם הדין הרצוי – ואיני קובע כך – היא אינה עולה בקנה אחד עם הדין המצוי.
בשים לב לכל האמור - העתירה נדחית.
