עתירה לבג"ץ בדבר בחירות בלשכת עורכי הדין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5744/19 בג"ץ 5758/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז העותר בבג"ץ 5744/19: שחר בן מאיר העותרים בבג"ץ 5758/19: 1. ח"כ אברהם ניסנקורן 2. סיעת כחול לבן נ ג ד המשיבים בבג"ץ 5744/19: 1. ממשלת ישראל 2. ועדת השרים לחקיקה 3. משרד המשפטים 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 6. רשימת הליכוד לכנסת ה-22 המשיבים בבג"ץ 5758/19: 1. ממשלת ישראל 2. שר המשפטים, אמיר אוחנה 3. שר הפנים, ח"כ אריה מכלוף דרעי 4. היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט 5. כנסת ישראל 6. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצוו ביניים בשם העותר בבג"ץ 5744/19: בעצמו בשם העותרים בבג"ץ 5758/19: עו"ד ערן מרינברג, עו"ד שמעון בראון, עו"ד עודד גזית ועו"ד אלירם בקל פסק-דין

זאת, משיקולים של כיבוד הדדי בין רשויות "ומתוך תפיסה כי השלב הראוי לבחון את חוקתיותו של חוק מסוים ואת תקינות ההליך בו הוא נחקק הוא לאחר השלמת הליך החקיקה" (בג"ץ 4302/09 לישכת עורכי הדין בישראל נ' ממשלת ישראל, בפיסקה 3 (9.6.2009)).

דומה כי הדברים ידועים היטב לעותר בבג"ץ 5744/19, אשר אך לפני מספר חודשים נדחתה עתירה מטעמו, ובפסק הדין נאמר: "דין העתירה להדחות על הסף. ראשית, אין מדובר בנסיבות העניין בחשש של 'מעשה מחטף' של ממשלה יוצאת לממשלה נכנסת. אף כי העותרים טענו כי אין הם מבקשים להביא להתערבות בית משפט זה בהליכי חקיקה, הלכה למעשה, זה הסעד אליו הם מכוונים – כי לא תוגש הצעת חוק, וכי הכנסת לא תידון בה. העתירה הוגשה עוד בטרם נדונה ההצעה בכנסת ואף לפני שהועלתה לדיון בממשלה, ואין מקום בשלב זה לבקורת שיפוטית (ראו גם: [בג"ץ 3863/13](http://www.nevo.co.il/case/7028645) לב נ' ראש הממשלה (3.7.2013)); ומכל מקום, ודאי אין מקום למתן צו ביניים לעצירת הליכי חקיקה ([בג"ץ 1867/14](http://www.nevo.co.il/case/13045139) בן חורין נ' מדינת ישראל (12.3.2014)" (הדגשה הוספה – י"ע) (בג"ץ 3366/19 בן מאיר נ' הממשלה ה-34 (19.5.2019)).

...

גם בעתירה זו נתבקשו סעדים דומים, שעיקרם – אין לאפשר את הליכי החקיקה של הצעת החוק, ולחילופין, יש להאריך את המועד להעברת הערות והתייחסויות משרדי הממשלה והציבור לתזכיר הצעת החוק.

דין שתי העתירות להידחות על הסף.

דומה כי הדברים ידועים היטב לעותר בבג"ץ 5744/19, אשר אך לפני מספר חודשים נדחתה עתירה מטעמו, ובפסק הדין נאמר: "דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, אין מדובר בנסיבות העניין בחשש של 'מעשה מחטף' של ממשלה יוצאת לממשלה נכנסת. אף כי העותרים טענו כי אין הם מבקשים להביא להתערבות בית משפט זה בהליכי חקיקה, הלכה למעשה, זה הסעד אליו הם מכוונים – כי לא תוגש הצעת חוק, וכי הכנסת לא תדון בה. העתירה הוגשה עוד בטרם נדונה ההצעה בכנסת ואף לפני שהועלתה לדיון בממשלה, ואין מקום בשלב זה לביקורת שיפוטית (ראו גם: [בג"ץ 3863/13](http://www.nevo.co.il/case/7028645) לב נ' ראש הממשלה (3.7.2013)); ומכל מקום, ודאי אין מקום למתן צו ביניים לעצירת הליכי חקיקה ([בג"ץ 1867/14](http://www.nevo.co.il/case/13045139) בן חורין נ' מדינת ישראל (12.3.2014)" (הדגשה הוספה – י"ע) (בג"ץ 3366/19 בן מאיר נ' הממשלה ה-34 (19.5.2019)).

על רקע האמור לעיל, גם אם סבורים העותרים כי הליכי החקיקה לתיקון חוק הבחירות לכנסת נעשים ביוזמת הרשות המבצעת בחופזה, הרי שלא היה מקום להיחפז בהגשת העתירות.

משיבים 2-1 – ועדת הבחירות המרכזית של לישכת עורכי הדין והעומד בראשה – דחו את עמדת המערערים ולא פסלו את מועמדות משיבה 3, חרף טענת המערערים כי היא אינה עוסקת בעריכת דין במחוז מרכז ואינה מתגוררת בו. עתירה שהגישו המערערים בעיניין זה נדחתה בבית המשפט לעניינים מנהליים.

קודם שנפנה לפרשנות הדין, נחדד את חשיבות השמירה על לוחות הזמנים הקבועים בו ביחס לבחירות – סוגיה שבכוחה להכריע בעינייני בחירות: "חשיבות השמירה על... מסגרת הזמנים המסודרת שקבע המחוקק [אינה] תכלית פורמאלית, אלא [תנאי] הכרחי המבטיח את הזכות לבחור ולהבחר במובן הרחב: ניהול הבחירות באופן תקין, שמירה על השויון בין המועמדים, הגנה על טוהר הבחירות וסיכול טעויות או אף תרמיות. פתיחת פתח שאינו מבוקר מספיק לחריגה מן הכללים שנקבעו עלולה להוביל לפריצת הסכר, תוך פגיעה קשה בבחירות, באינטרסים של מועמדים, רשימות ויחידים ובאנטרס הצבורי בכללותו" (בג"ץ 7396/18 מפלגת העבודה הישראלית נ' מנהל הבחירות בעיר חיפה, פסקה 3 (03.02.2019)).

סוף דבר, וכאמור בפסק דיננו מיום 17.6.2019, דין העירעור להדחות על הסף, וזאת בשל דרך הפתיחה בהליך המנהלי מושא העירעור ואי-עמידה במועד שנקבע לכך בכלל 8 לכללי לישכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלישכה).

...

המערערים הציגו את טענותיהם בעניין, ובסוף הדיון ניתן פסק הדין הבא: "שמענו את טענות הצדדים ועיינו בחומר. סד הזמנים דוחק. הערעור הוגש אתמול, הדיון נקבע להיום, והבחירות ללשכת עורכי הדין מתקיימות מחר. בנסיבות אלה החלטנו לתת היום את פסק הדין, ונימוקים יינתנו בהמשך.

זאת ועוד, גם ניתוח לשוני של כלל 16 מוביל למסקנה שהוא אינו עוסק בתיקון הרישום בפנקס.

לסיכום, לשון הכללים ברורה מאוד.

סוף דבר, וכאמור בפסק דיננו מיום 17.6.2019, דין הערעור להידחות על הסף, וזאת בשל דרך הפתיחה בהליך המינהלי מושא הערעור ואי-עמידה במועד שנקבע לכך בכלל 8 לכללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה).

אף המשיבה 3 טוענת כי עומד לעותר סעד חלופי כאמור; וכי בכל אופן, יש לדחות את העתירה נגדה אף לגופם של דברים.

אם כן, החלטות המשיבים מושא העתירה, הנוגעות להפעלת סמכויותיהם כאמור, הן החלטות של רשות לפי חוק לישכת עורכי הדין, המצויות בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, לפי פרט 21(5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מנהליים (ראו, למשל: בג"ץ 1541/06 חננאל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' ה' (28.5.2005); בג"ץ 5397/07 בומבך נ' ועדת הבחירות המרכזית בלישכת עורכי הדין בישראל (21.6.2007); עע"מ 7640/13 שטוב נ' ועדת האתיקה הארצית (11.11.2014); עע"מ 1652/08 פלונית נ' ועד מחוז תל אביב והמרכז של לישכת עורכי הדין (18.3.2010)).

...

גם בתגובות המשיב 7 נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל סעד חלופי כאמור, כמו גם בשל אי-מיצוי הליכים ושיהוי, וכן כי יש לדחות את העתירה לגופה.

לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבה לה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

התנועה למען איכות השילטון בישראל (היא העותרת בבג"ץ 5120/23; להלן: התנועה לאיכות השילטון ו-עתירת התנועה לאיכות השילטון) חזרה אף היא, בעקרם של דברים, על הטענות שהובאו לעיל, ובכלל זאת טענה כי דינו של התיקון פסלות בשל היותו תיקון פרסונאלי, שמשנה את כללי הבחירות במהלך תקופת הבחירות; מאחר שהוא מהוה חקיקה רטרוספקטיבית; ונוכח פגיעתו בזכות לבחור ולהבחר ובשוויון הסכויים של מועמדים בבחירות.

בפסיקתנו נקבע לא אחת כי חזקה על חוק שהוא מכוון לעתיד לבוא, ולא למפרע, אלא אם הדבר משתמע במפורש או באופן ברור ממנו (עע"ם 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, פסקה 29 (30.11.2011) (להלן: עניין אורט); ע"א 1773/06 אלף נ' קבוץ איילת השחר, פסקה 72 (19.12.2010); בג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נט(4) 241, 258 (2005) (להלן: עניין גניס); ע"א 27/64 בדר נ' לישכת עורכי הדין בישראל, פ"ד יח(1) 295, 300 (1964); ברק, פרשנות החקיקה, בעמ' 617).

...

לכך מצטרפים דברי לעיל, בדבר כוונת המחוקק לשמור על העיקרון לפיו "אין לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק" – עיקרון אשר בוודאי מכתיב תחולה נדחית של התיקון.

סבורני אפוא, כי תוצאת פסק דיננו, אינה עומדת בסתירה חזיתית לתכליתו הסובייקטיבית של תיקון 53, אלא עולה עִמה בקנה אחד.

אף לגישתי פרשנות בדבר תחולתו הנדחית של התיקון נובעת מכך שמדובר בתיקון שיש בו משום שינוי של כללי הבחירות לרשויות המקומיות לאחר שכבר החלה תקופת הבחירות; ושמדיוני ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת עולה כי גם חברי הכנסת שדנו בו לא התכוונו לשנות את כללי הבחירות בתוך תקופת הבחירות.

העתירות הוגשו על ידי אירגוני חברה אזרחית ואנשים פרטיים ואחת מהן הוגשה על ידי לישכת עורכי הדין בישראל (העותרת בבג"ץ 5663/23).

זאת ועוד: יש לזכור כי דיני הפרשנות מכירים באפשרות ליתן משמעות מצמצמת ללשון כללית, כאשר זו מתיישבת עם תכליות החוק (ראו, למשל: ע"א 7034/99 פקיד שומה כפר סבא נ' דר, פס' 13 לפסק דינה של השופטת חיות (12.5.2004); עניין זנדברג, בפס' 21 לפסק דינו של הנשיא ברק; בג"ץ 2026/21 לישכת עורכי הדין נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, פס' 1, 16 לפסק דינה של הנשיאה חיות (27.1.2022); בג"ץ 6654/98 הלפרין נ' פקידת הבחירות לעריית הרצליה, פס' 9 לפסק דינו של השופט ת' אור (19.11.1998)).

בעקרו של דבר, עקרון שילטון החוק משמעותו היא "חובה לנהוג על-פי החוק, כפי שנתפרש על-ידי בית המשפט, בהתאם למטרות החוק. חובה זאת מוטלת על הכל, מקטון ועד גדול, מן האדם ברחוב ועד ראש הממשלה" (יצחק זמיר "שילטון החוק במדינת ישראל" הפרקליט גליון מיוחד לכבוד 25 שנים ללישכת עורכי הדין 61, 61 (1987).

...

כשלעצמי סבורני, כי אין זה סוף הדרך.

ניטיב אפוא לעשות, אנו השופטים, אם נוסיף ונאמר בשולי פסק הדין: "אכן, בצעד חריג וחסר-תקדים, נאלצנו ברוב דעות להורות על פסילתו של חוק-יסוד. באופן פורמלי, לא היה מנוס מלהורות על ביטולו המוחלט של דבר החקיקה, אף בנוסחו ה'רזה', שכן אין זה בסמכותנו לכתוב את דבר החקיקה מחדש. יחד עם זאת, מקבלים אנו את מרותו של המכונן, את מרותו של העם שאֵלו הם נציגיו. נעשה כמידת יכולתנו, על מנת להגשים את רצונו של המכונן. לפיכך, משקבענו כי נוסח 'רזה' של החוק, לא היה נפסל על-ידנו, אזי אין אנו רואים צורך להמתין לחקיקתו של חוק-יסוד חדש שיקבע הסדר דומה. בהעדר מגבלה חוקית, ומשהדבר מצוי בגדרי סמכותנו, נודיע עתה, כי מעתה והלאה, נסיג את הגלגל לאחור. לא נשתמש עוד בעילת הסבירות בעניינן של החלטות הממשלה ושׂריה, אלא אם כן נקבע כי ישנם נתונים חד-משמעיים, המלמדים כי אותה החלטה כה בלתי-סבירה, באורח קיצוני, עד ששום ממשלה סבירה לא היתה יכולה לקבל החלטה שכזו. אותו מבחן ותיק וטוב, שהיה באמנה איתנו מראשית הדרך ועד לפסק הדין בעניין דפי-זהב; סבירות נוסח 'וונדסברי'". 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הככרות הריעו רק שלום'.

אשר על כן, העתירות מתקבלות במובן זה שיוכרז על בטלותו של תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה.