עתירה לאכיפת חוק המתנות נגד עובדי ציבור

]השופט י' כשר: לפנינו עתירה מיום 24.1.2023, בגדרה מבוקש, בעקרם של דברים, כי יינתן צו על תנאי המורה למשיבים 3-1 לנקוט בהליכים פליליים ובהליכי אכיפה באשר לאי-החזרתן של מתנות שניתנו לראש הממשלה בנימין נתניהו בכהונותיו הקודמות, מתוקף תפקידו כראש הממשלה, לחזקת המדינה, בנגוד להוראות חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979 (להלן: חוק המתנות) ובהתאם לעבירות הקבועות בחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי סעיפי החוק הנ"ל, מקום בו קיבל עובד ציבור מתנה, "תקום המתנה לקנין המדינה", ועליו להעבירה לועדה משרדית במשרד ראש הממשלה (להלן: ועדת המתנות) בתוך 15 ימים מיום שנתקבלה.

על כן, לטענת העותרת, "העתירה דנן הוגשה נגד סרוב המשיבים 3-1 לבקשת העותרת לפתוח בבדיקה פלילית להיעלמותן של המתנות יקרות הערך. ועל כן, לעמדת העותרת אין בתגובות המשיבים כדי לשנות את התשתית העובדתית בעתירה, אלא רק לגדר את המחלוקת בין הצדדים". לחלופין, מבקשת העותרת כי ככל שנסבור כי יש לתקן את העתירה, תנתן לה היזדמנות להגיש עתירה מתוקנת.

...

לאחר בחינת העתירה והתגובה המקדמית, על נספחיהן, כמו גם הודעת העותרת, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה, במתכונתה הנוכחית, להידחות על הסף.

אשר על כן – העתירה נדחית על הסף.

בו ביום עתר המבקש לחיוב המאשימה בהוצאות.

לבסוף טען כי פנה לבית משפט על מנת לידון באמת, לזמן את השוטרת כדי שבית משפט יחזיר את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, שכן יש לדייק ולחשוב פעמיים בעת ביצוע אכיפה ולכתוב אמת.

בסיפא לבקשה ציין את היותו מיתנדב כחובש באיחוד הצלה, מכיר את יעילות אכיפת החוק, לאחר המתנה של שעתיים באולם הדיונים ציין בפני בית המשפט כי יש להחמיר בעונשים מהסיבה שהוא לצערו כחובש "איחוד והצלה" נפגש עם השכול והכאב והדם הרב בתאונות הדרכים.

הפניתה לנסיבות המפורטות בדו"ח ולעילה של "נסיבות אחרות". לטענתה על אף שבוצעה עבירה החליטה לאור נסיבות המקרה הספציפי כמו גם שקולי יעילות, זהות המבקש ועברו כי יש מקום לבטל את האישום נגדו.

האם התביעה פעלה באופן סביר ובתום לב והאם על סמך החומר שהיה מונח לפני התובע היה תובע סביר מגיש כתב אישום.

...

אני דוחה את הבקשה לפי שהיא אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בסעיף 80 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 ובפסיקה ראה ע"פ 5097/10 בוגנים נ' מדינת ישראל, (15.1.13) פסקאות 16-17 לפסק דינו של כב' השופט מלצר וכן רע"פ 4121/09 שגיא נ' מדינת ישראל, ( 27.12.10).

הבקשה נדחית.

בהתאם לסעיף 4(א): "לא קיבל תובע החלטה כאמור תוך התקופה האמורה בסעיף 3(א), עקב אחת העילות המנויות בסעיף 3(ב), יתעד התובע עובדה זו בכתב תוך פירוט הסיבות לכך, ויעביר הדיווח לפרקליט המחוז, לראש יחידת התביעות או סגנו, לפי העניין, סמוך לתום המועד האמור בסעיף 3(א). כן ידווח התובע על היתקדמות הטיפול בתיק אחת ל-6 חודשים עד קבלת החלטה בתיק, ויפעל בעיניין זה על-פי הנחיית פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או סגנו, לפי העניין". במקרה שלפנינו, נראה כי המאשימה לא דיווחה אודות השהוי בהגשת כתב-האישום, בשל המתנה להוצאת תעודת חיסיון.

בעיניין זה, יפים הם דברי בית-המשפט המחוזי בעפ"ג (ב"ש) 68947-07-20 סרגיי יוסופוב נגד מדינת ישראל רשות המיסים (18.11.20), אמון הציבור באפקטיביות ההליך הפלילי עלול להיסדק מקום בו מי שעבר את העבירה מתהלך שנים רבות בכיכר העיר מבלי שנותן הוא את הדין על מעשיו.

הצורך למנוע מצב בו הליך פלילי מיתנהל כנגד אדם שנחשד או מואשם בבצוע עבירה בחלוף זמן ניכר מחייב את רשויות אכיפת החוק שלא להשתהות בפעילותן.

זאת, בפרט אם כאשר נאשם עותר לביטולו של כתב האישום, בין אם בשל העדר סמכות להגשתו, בין אם מחמת פגם שנפל בהליך, בין אם משום הגנה אשר עומדת לו כגון "הגנה מן הצדק" וכיוצא באלה.

...

ככל שלא עמדה המאשימה בזמנים אשר נקבעו בהוראות החוק ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, וככל שלא ביצעה את אשר מוטל עליה במקרה של אי-עמידה בזמנים – קבלת אישור מהיועץ המשפטי לממשלה, הרי שאין מנוס מלהורות על ביטול כתב-האישום.

במכלול השיקולים האמורים, אני סבור כי המאשימה לא נהגה כפי הנדרש, ובהיעדר בקשה לארכה של טיפול התביעה בתיק עד להגשת כתב-אישום, הרי שכתב-האישום הוגש שלא כדין.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול כתב-האישום נוכח מסקנתי כי נפל בו פגם, כמשמעותו בסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי.

במטרה לעקוף ו"לקצר" את לוחות הזמנים לקבלת תמורות כספיות בגין מיזמים משותפים שכשלו, יזמו נילי ומנחם תכנית סחיטה במסגרתה הוגשו קובלנות פליליות כנגד התובעים.

תמצית הבקשה לסילוק התביעה על הסף המבקשת עותרת לאכוף את הסכם הפשרה ולהורות על דחיית התביעה על הסף .

הצדדים לתביעה זו אינם צד ישיר להסכם הפשרה שנחתם בתאילנד בחסות "המגשר התאילנדי". התובעים עומדים על בירור התביעה ואינם מסכימים למחיקתה מאחר שההסכמות האמתיות שנחתמו בפני הערכאה התאילנדית מתנות את מחיקת ההליך בניהול הליך גישור בישראל.

לעניין זה נקבע כי הכרה בפסק זר יכולה להעשות באופן אינצידנטאלי בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח-1958, על פי שיקול דעת בית משפט אם ראה שמן הדין ומן הצדק לעשות כן (ע"א 4525/08 בתי הזיקוק לנפט בע"מ נ' New Hampshire Insurance Co. (פורסם בנבו, 15.12.20210).

סע' 7 להסכם הפשרה קובע כי בכל מקרה בו שני הצדדים הגישו תביעה – אם המסמכים המיועדים למשוך את התיק או למשוך את התביעה הנגדית או למשוך את העירעור מוגשים באופן חלקי, "שני הצדדים יתייחסו לדו"ח זה כבקשה למשיכת התיק, התביעה הנגדית או העירעור- בתהליך לו הצד השני לא יתנגד". לבסוף, סע' 8 מציין מפורשות כי בתיק התביעה של מר חיים נגד אוטולינק, מנחם, נילי ועורכי הדין והנוטריון הצבורי בישראל, " מר חיים הגיש היום את המסמכים וטען כי הן מהוים בקשה למשוך את התביעה... מר מנחם בדק ואישר את נכונותם". בסיפא לסע' 8 הודגש כי: " בנוסף מר חיים הוסיף שבמקרה האמור, מר חיים רוצה לסיים את ההליכים ומוותר על האפשרות לתבוע בגין הליכים שבוטלו". הינה כי כן, הסכם הפשרה משקף באופן ברור את הסכמת הצדדים "למשיכה" הדדית וסיום של כל ההליכים המשפטיים, הן האזרחיים והן הפליליים (למעט התיק בעיניין פרביט, כאמור בסעיף 6 להסכם).

...

לאחר ששקלתי את הדברים, הריני קובעת כי דין התביעה להידחות על הסף.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

התביעה נדחית.

כתב אישום שהוגש בוטל ביום 16.12.10 הוגש כתב אישום נגד התובע ואחיינו (ת"פ 12359/10) בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, בנגוד לסעיפים 1 ו-14 לחוק רשוי עסקים התשכ"ח-1968.

" סעיף 27 ב' מתנה את המשך התפיסה ואח"כ החילוט בהגשת כתב אישום ומתן פסק דין, כאשר הנאשם יכול להגיש בקשות לביטול התפיסה.

באכיפת חוק מוסמכת העיריה להפעיל כוח אם ישנה היתנגדות ומכאן שיכול שייגרם נזק לרכוש.

אין לפטור את הנתבעת מפיצוי הדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה", מבוססת על העקרון לפיו אין חוטא יוצר נשכר, והרצון שלא לתת לאדם להנות מפרי חטאו, דבר שיש בו "עלבון למצפון", "ואולם האנטרס העומד ביסודו של הכלל אינו מוחלט וגם בהתקיים היתנהגות פלילית מצד הניזוק, יש לאזנה מול האנטרס הצבורי בהטלת האחריות על מזיק אשר גרם לנזק בהתנהגותו הרשלנית" (ע"א 11172/05 זיו אלון נ' נעם חדד ומדינת ישראל-משרד הבטחון (21.10.09).

אין להפחית אשם תורם לא מצאתי לנכון להפחית אשם תורם מהתובע, באשר שוכנעתי שלא היה לו מושג שבכוונת העיריה להרוס את הדוכן, בודאי לא לאחר שעתירתו התקבלה, ובה נקבע כי העיריה לא פעלה כדין.

...

בהעדר צו שיפוטי המורה על הריסה, ובסירובה להמתין להגעתו של התובע טרם התחלת ההריסה, כל אלו מביאים אותי למסקנה כי מחדלי העיריה עולים עשרות מונים על זה של התובע, והאינטרס הציבורי במקרה זה הוא הטלת אחריות על העיריה והקפדה עמה על פעולה בהתאם לחוק, ללא קיצורי דרך.

אין להפחית אשם תורם לא מצאתי לנכון להפחית אשם תורם מהתובע, באשר שוכנעתי שלא היה לו מושג שבכוונת העיריה להרוס את הדוכן, בוודאי לא לאחר שעתירתו התקבלה, ובה נקבע כי העיריה לא פעלה כדין.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,925 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.12.10 ועד התשלום בפועל.