עתירה כנגד רישיון כריתה, העתקת עצים וחידוש היתר בנייה

תוכן עניינים כותרת מספר פסקה רקע (1) כללי (2) העתירה הקודמת מטעם המועצה המקומית הר-אדר (3) ההחלטות העומדות במרכז העתירה הנוכחית 1 1 6 7 תמצית טענות הצדדים 9 דיון והכרעה 13 הטענות כנגד תוקף רישיון הכריתה וההעתקה 13 הטענות כנגד חידוש היתר הבנייה: (1) הדרישה ל"טעמים מיוחדים שיירשמו" (2) הטענה לפגיעה שלא כדין בזכות הטיעון של העותרים לפני רשות הרשוי של הות"ל (3) הטענה לחריגה מסמכות של רשות הרשוי של הות"ל (4) בחינת חידוש היתר הבנייה במישור המהותי – טענה לחריגה קיצונית ממיתחם הסבירות: (1) הערות מקדימות (2) היבטים סביבתיים (3) היבטים תעבורתיים-בטיחותיים 18 18 23 26 29 בקשות העותרים לפרטים נוספים 42 הערה לסיום 50 סוף דבר 50 העתירה שבכותרת הוגשה על-ידי עשרות מתושבי היישוב הר-אדר, ביחד עם עמותת תנו לחיות לחיות.

בעתירה מבוקש לבטל רישיון לכריתה ולהעתקה של עצים, וכן לבטל חידוש היתר בנייה שניתנו למשיבה 4 (להלן: מקורות) לצורך הקמת בריכה לאגירת מים ביער המורים (הסמוך ליישוב הר-אדר) בהתאם לתכנית תשתית לאומית.

...

תקנה 11(ד) מוסיפה כי: "לא יצווה בית המשפט... על מתן פרטים נוספים אם אינם דרושים לצורך הכרעה בעתירה". בחינת הפרטים הנוספים שנותרו במחלוקת מעלה כי הם התייחסו לעניינים בכתבי התשובה שאינם דורשים כשלעצמם הבהרה או השלמה (כגון: בקשה למסמכים לגבי טענת מקורות כי היו מספר גורמים שהובילו לעיכוב בביצוע פרויקט בריכת המורים); עניינים שאינם דרושים לצורך הכרעה בעתירה (כגון בקשת פרטים בנוגע לשיקום נופי, או בנוגע לפנייה לרשות התמרור, או בנוגע לחוות-הדעת של ד"ר הקרט מטעם מקורות, שלא ראיתי להתבסס עליה משלא הובאה לפני רשות הרישוי); מסמכים המהווים תרשומות פנימיות; או פרטים נוספים שהם במהותם "שאלון". לפיכך, הבקשות נדחות.

משלא נמצאה עילה להתערבות שיפוטית בהחלטות אלה, דין העתירה להידחות.

סוף דבר העתירה נדחית.

העותרת הגישה איפוא את העתירה שבפניי, ובה היא מבקשת להורות למשיב 1 ולמשיבה 3 שלא לבצע כל פעולה לקידום או ביצוע בניית המחלף, תוך כריתה של 170 עצים מתוך "חורשת אוסישקין", וזאת עד אשר יוסדר נושא העצים, בשיתוף כלל הגורמים שהם צד לעתירה, לבחינת חלופה תכנונית במטרה למנוע פגיעה קשה ב"חורשת אושיסקין".

תמצית טענות המשיב 5 לא נפל כל פגם ברישיון שניתן על ידו ביום 11.9.16 לכריתתם של 170 עצים, ולא הועלתה כל טענה נגד שיקול דעתו והחלטתו בענין זה. משעה שתכנית קיבלה תוקף כדין, הרי היא בגדר חקיקה, ואין פקיד ציבור (לרבות פקיד היערות) יכול להחליט כי אין הוא מבצע את הוראותיה.

אין לקבל את טענת העיריה כי מיסמכי התכנית המופקדת הציגו מצג שלפיו התכנית תשמר את חורשת אוסישקין ותמנע כל פגיעה בה. סעיף 6.4.2.1.5 בתכנית המופקדת קבע במפורש כי: "לפני תחילת העבודות של כל שלב יבוצע סקר מפורט של עצים. על פי סקר זה ייקבעו העצים המיועדים לעקירה או להעתקה. העתקת העצים תיעשה ככל הניתן לתחום החורשה או בצמוד אליה. לפני כל גיזום משמעותי, עקירה, כריתה, או העתקה, יש לקבל את אישור פקיד היערות או כל אישור אחר המתחייב על פי כל דין". יתר על כן, העובדה שמתוכננת עקירתם של עצים בחורשת אוסישקין עלתה גם ממסמכים שצורפו לתכנית המופקדת, והם "תשריט עיקרוני לפיתוח נופי" (נספח ג' לתכנית), ותסקיר השפעה על הסביבה (ר' פיסקה 28 לעיל).

"הסעיף הנ"ל אינו מלמד על החובה בשמיעה מחודשת של מי שכבר ניתנה לו היזדמנות להביע את היתנגדותו בפני הוועדה, אלא על הזכות המוענקת למי שלא השמיע טענותיו ביחס לתכנית, ועשוי להפגע עקב השינויים שהוכנסו בתכנית המאושרת" (עת"מ (י-ם) 326/01 צופים על הגבעה נ' הוועדה המחוזית ירושלים, בפסקה 29).

אינני רואה צורך להאריך בטענת העותרת, כי גם בהתאם להוראות התכנית המאושרת עצמה, לא ניתן לתת למשיבים רישיון לכריתת העצים, ודי אם אפנה בנקודה זו לסעיף 6.10 של התכנית המאושרת.

...

עד כאן עמדתי על מספר נימוקים, אשר המסקנה העולה מהם היא כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, בלשון המעטה.

כשאני שוקל, אלה מול אלה, את העובדה שמדובר בעבודה אשר מתוכננת להתבצע מכוחה של תב"ע מאושרת ותקפה, ובהתאם להוראותיה; שסיכויי העתירה, להערכתי, אינם גבוהים (בלשון המעטה); שמדובר בפרוייקט בעל חשיבות ציבורית ותועלת רבה, לכלל תושבי כפר סבא והוד השרון; ואשר כבר הוחל בביצועו והושקעו בו כספים מרובים; ומנגד - כי עסקינן בכריתה של 30 עצים בלבד מ"חורשת אוסישקין", תוך גרימת נזק מזערי וסביר לחורשה זו; נראה כי המסקנה הברורה העולה מכל אלה היא, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, ולא לטובת העותרת.

לסיכום, אני דוחה הבקשה לצו ביניים.

ייתכן כי "הצוו" אליו מתכוונים הנאשמים, אשר לגביו העידו כי היה חסר בכל פעם שנערך ניסיון לבצוע העקירה, הוא הרישיון להעתקת העצים שניתן מטעם משרד החקלאות, בשלב מאוחר יותר.

שנית, הנאשמים ידעו היטב כי המועצה מעוניינת לבצע עבודות לצורך השלמת בניית הכיכר, ולצורך כך נידרשת עקירת העצים, שהרי העידו בעצמם כי הגיעו פעמים רבות מטעם המועצה לצורך כך, ובכל פעם נדחה הבצוע.

העתקה או כריתה - הנאשם 1 טען כי היתה לו הזכות להיתנגד לעבודות כיוון שהצו התיר העתקת העצים ולא עקירתם.

למרות שהיה אמור להסיק שיש להשלים עם המצב, בחר להתפרץ בריצה אימפולסיבית אל מול הטרקטור, והביא להתלהטות מחודשת של הנאשם 1.

לדעתי, בעניינינו, לא הוכח בשום אופן כי ניהול ההליך כנגד הנאשמים, בשעה שלא הוגש כתב אישום נגד מור דבוס, פוגע בתחושת הצדק, וודאי לא באופן שיש בו כדי להצדיק ביטול האישום.

...

הנאשם מבקש ללמוד מחומרת פציעותיו, על אלימות השוטרים, אך לא שוכנעתי כי יש צדק בדבריו, הן בשל העדויות על התנהגותו והן בשל העדר התאמה בין עוצמת התקיפה שתיאר, לבין מינוריות יחסית של החבלות שנגרמו, אשר יכולות היו להיות תוצאה של התנגדותו.

טענה זו אין בידי לקבל, היות שלא הוכחה בדרך שבה יש להוכיח טענה מסוג זה וברף ההוכחה הנדרש, של מאזן הסתברויות.

ברם, לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק; בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה, כמדומה, המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות.

סיכום התביעה הוכיחה כי הנאשמים הפריעו לשוטרים בעת מילוי תפקידם ואף השתמשו בכוח על מנת להכשיל את מעצרם, לפיכך אני מרשיעה אותם בעבירות אלה.

בתביעה זו עותרת התובעת למתן צו הצהרתי, לפיו הנתבע פעל שלא כדין בסגירת החשבון, ולמתן צו שיורה על פתיחת החשבון ושיאפשר את פעילות התובעת בו. הנתבע מיתנגד למתן הצוים המבוקשים, ולטענתו סגירת החשבון נעשתה כדין.

" בהמשך דן כב' השופט ארנון בשאלת נטל ההוכחה: "הצדדים בתיק שלפני חלוקים בשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח את קיומם או אי-קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 2 לחוק הבנקאות. בענין זה, ובהיתחשב גם בחובה הסטאטוטורית המוטלת על המשיב לאפשר המשך נהולו של חשבון הנמצא ביתרה קרדיטורית בנסיבות בהן הלקוח לא הפר, לכאורה, את ההסכם שנכרת בינו לבין הבנק – מקובלת עלי עמדתה של המבקשת לפיה במקרה בו סרב תאגיד בנקאי לספק את אחד השירותים המנויים בסעיף 2(א), רובץ על כתפיו נטל ההוכחה כי סרובו זה היה סביר.

" בנסיבות הענין שנידון בפניו הגיע כב' השופט ארנון למסקנה, כי היה לבנק יסוד סביר להניח כי פעילות המבקשת בחשבון הבנק עלולות להיקשר בפעילות של הלבנת הון אסורה ודחה את תביעתה להורות על חידוש החשבון שניסגר.

למסקנה דומה לפיה החלטת הבנק לסגור את החשבון עמדה במבחן הסבירות הבנקאי, הגיע גם כב' השופט יוסף בן-חמו בהחלטתו בה"פ (נצ') 20680-02-13 צקר בונה הצפון לעבודות בניה ושיפוצים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (21.2.13, פורסמה בנבו).

הוא נידרש רק להסביר מדוע באישור רואה החשבון (נספח ב') נכתב "כי החברה עוסקת במתן הלוואות כנגד שיקים אישיים" והאם אין משתמע מכך שמדובר בשיקים של אנשים פרטיים בלבד ולא בשיקים של חברה, והשיב (עמ' 10-11), כי כוונתו היתה לכך שבחשבון יופקדו שיקים של נוטלי ההלוואות עצמם ולא של צדדים שלישיים.

יצוין, כי אלמליח אישר בעדותו (עמ' 16), כי למתן ההלוואות בלבד (להבדיל משירותי מטבע ושרותי ניכיון) אין צורך בקבלת רישיון.

...

" בהמשך דן כב' השופט ארנון בשאלת נטל ההוכחה: "הצדדים בתיק שלפני חלוקים בשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח את קיומם או אי-קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 2 לחוק הבנקאות. בענין זה, ובהתחשב גם בחובה הסטטוטורית המוטלת על המשיב לאפשר המשך ניהולו של חשבון הנמצא ביתרה קרדיטורית בנסיבות בהן הלקוח לא הפר, לכאורה, את ההסכם שנכרת בינו לבין הבנק – מקובלת עלי עמדתה של המבקשת לפיה במקרה בו סירב תאגיד בנקאי לספק את אחד השירותים המנויים בסעיף 2(א), רובץ על כתפיו נטל ההוכחה כי סירובו זה היה סביר.

לעניננו אני מצטרף, בכל הכבוד, לניתוח המשפטי של הסוגיה, כפי שהובאה בספרות ובפסיקה דלעיל, אך בנסיבות המקרה דנן, אני סבור כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח כי סגירת החשבון נעשתה במבחן הסבירות הנדרש.

התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה, באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

סיכומו של דבר: הנתבע לא עמד בנטל הנדרש ממנו להוכיח את סבירות החלטתו לסגור את חשבונה של התובעת.

ה. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.