עתירה כנגד סירוב כניסה לרצועת עזה לחתונה משפחתית

בפניי עתירה במסגרתה מבקשת הגברת פאטמה עליאן חסן קטיפאן (להלן: "העותרת") מבית המשפט שיורה למשיבים: שר הבטחון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים ומינהלת התאום והקישור לרצועת עזה (להלן ביחד: "המשיבים" וכל אחד לחוד: "המשיב 1", "המשיב 2" ו"המשיבה 3" - בהתאמה), לבטל את החלטתם מיום 14.2.17 לפיה סורבה בקשת העותרת להכנס לישראל מרצועת עזה כדי לבקר את אמה החולה בת ה-97 המתגוררת בישראל.

העותרת נולדה בישראל בשנת 1965 ולאחר נישואיה, בשנת 1984 לתושב רצועת עזה, עברה להתגורר עמו שם. העותרת חויבה לוותר על אזרחותה הישראלית כתנאי מוקדם לקבלת מעמד של תושבת קבע פלסטינאית, זאת על פי מדיניות משרד הפנים שהייתה נהוגה אותה עת, לפיכך כניסתה של העותרת לישראל נידרשת בהיתר מהמשיבים.

בהתאם לכך, מבקשת העותרת, מידי פעם, לקבל היתר כניסה לישראל, תחום בזמן, על מנת לבקר את אמה ומשפחתה.

טענת המשיבים לטענת המשיבים, דין העתירה להדחות, שכן אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה שלא להתיר את כניסתה של העותרת לשטח מדינת ישראל, בהתבסס על טעמים בטחוניים פרטניים, אשר בגינם החליטו הגורמים המוסמכים שלא לאשר את כניסת העותרת לישראל, מפאת חשש הסיכון הבטחוני הנשקף מכך, שכן על פי הנמסר מגורמי הבטחון, מן המידע המצוי בידם עולה כי לעותרת יש קשרים עם גורמי טירור, ובשים לב לכך שלעותרת, כתושבת רצועת עזה, שטח הנשלט על ידי ארגון טירור המצוי בעימות מזוין נגד מדינת ישראל, אין כל זכות מוקנית להכנס לשטח מדינת ישראל.

...

טענת המשיבים לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות, שכן אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה שלא להתיר את כניסתה של העותרת לשטח מדינת ישראל, בהתבסס על טעמים ביטחוניים פרטניים, אשר בגינם החליטו הגורמים המוסמכים שלא לאשר את כניסת העותרת לישראל, מפאת חשש הסיכון הביטחוני הנשקף מכך, שכן על פי הנמסר מגורמי הביטחון, מן המידע המצוי בידם עולה כי לעותרת יש קשרים עם גורמי טרור, ובשים לב לכך שלעותרת, כתושבת רצועת עזה, שטח הנשלט על ידי ארגון טרור המצוי בעימות מזוין נגד מדינת ישראל, אין כל זכות מוקנית להיכנס לשטח מדינת ישראל.

וכפי שנקבע בבג"ץ 4967/06 אלקטנאני נ' מפקד אזור יש"ע [פורסם בנבו (16.09.07)] (להלן: "עניין אלקטנני"): "דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא כי אין לתושב האזור זכות שבדין להיכנס לישראל ולעבוד בתחומה [....] מכאן, כי אין לעותר גם עילה לדרוש כי בית המשפט יבדוק את צדקת החלטת המשיבים שלא להעניק לו היתר כניסה לישראל, אלא אם כן נראה, על פני הדברים, כי דבק בהחלטה פגם [....] בנסיבות ענין זה, מתבססת החלטת המשיב גם על טעם ביטחוני, המצביע על סיכון לביטחון הציבור במתן היתר כניסה לעותר." בדומה לאמור בעניין אלקטנאני, גם בענייננו מבוססת החלטת המשיבים על טעמים ביטחוניים, שמקורם במידע המצוי בידי גורמי הביטחון ולפיו לעותרת קשרים עם גורמי טרור, וכפי שהוצג בפניי בית המשפט בדיון במעמד צד אחד.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

הנשיא מ' שמגר: עתירה זו, המופנית נגד ראש המינהל האזרחי ברצועת עזה, עניינה איחוד משפחות.

העותרת היתה בעלת דרכון מצרי, אך בשל נישואיה לתושב חבל עזה סירבו שלטונות מצרים, לטענתה, להאריך את תוקפו של הדרכון, ועתה היא גרה במצרים במעמד של תיירת בלבד.

עם זאת יש לזכור, כי סירוב להתיר כניסת בעל או אישה מבחוץ לאזור אין פירושה שנגזר על בני הזוג לחיות בנפרד, שכן אין מניעה (בהיעדר שיקול בטחוני כבד נוגד) ליציאת בן הזוג המקומי לשם איחוד המשפחה מחוץ לאזור.

...

לאור האמור לעיל, כל שנאמר בבג"צ 13/86, 58, בשג"צ 219/86, 235, 239, יפה גם לנושא שלפנינו.

איננו רואים עילה להתערב בבקשה, אשר בנסיבותיה העובדתיות איננה שונה מאלו שנבחנו בפסק-דיננו הנ"ל. העתירה נדחית.

במכתב משרד הפנים לאגודה מיום 27.1.01, הודיע מנהל מינהל האוכלוסין של משרד הפנים, לעניין העותרים 1 ו-2 כדלהלן: "בני הזוג יוכלו להגיש בקשה לקיצור ההליך המדורג בלשכה. הבקשה תטופל בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק". חודש לאחר מכן ב-18.2.01 כתב מנהל לשכת האוכלוסין לעותר כדלהלן: "הריני להודיעך כי בקשתך לאיחוד מישפחות בישראל עבור אשתך – אושרה. גב' סאלמה סרחין בעלת ת.ז. 945854867 רשאית להכנס לישראל ולשהות בה משך 12 חודשים עפ"י היתרי יציאה לצורך איחוד מישפחות אשר ינתנו לה ע"י המינהל האזרחי במינהלת התאום והקישור באזור חבל עזה ובצירוף אישור זה.

עפ"י הנטען בסעיף 10 לעתירה, לאחר שגורש אביה עם נוספים משבט אלעזאזמה, הוא קיבל "תעודת זהות מהמינהל האזרחי בפיקוד הדרום של צה"ל מישראל ב-1959, רבים מבני השבט אולצו לאחר חזרתם לישראל ב-1967, לקבל תעודות בהן נרשמו כילידי רצועת עזה וסיני, ודומה כי מכאן נובע שיוכם לרצועת עזה". העותרים מוסיפים וטוענים כי "בעקבות אותו אישור מ-18.2.01, הם פנו למינהלת התאום והקישור בעזה, ואולם לא עלה בידה להנפיק אישור שכן העותרת מעולם לא התגוררה בתחומי רצועת עזה וממילא מעולם לא נרשמה שם או בכל מקום אחר". לאור זאת, עד לעצם היום הזה, כך טענת העותרים, מסרב משרד הפנים להכניס את העותרת להליך המדורג ולהעניק לה רשיון ישיבה כלשהוא "ופקידי משרד הפנים עומדים על כך שהעותרת, אשה מחוסרת נתינות ונעדרת תיעוד, תציג תעודה מזהה כתנאי להמשך הטיפול בבקשה". פועל יוצא מכך הנו שהמשיב מסרב לרשום את מעמדו של העותר כנשוי לעותרת, מסרב לרשום את שלושת ילדיה במירשם כלשהוא, ומסרב גם לרושמם כילדיו של העותר.

הוא הדין לזכות הערעור שתעמוד לעותרים אם דעתם לא תנוח מתוצאת ההליך השיפוטי העדיפה מבחינתם בהיקפה ובמהותה מדרך התקיפה המינהלית שתעמוד לרשותם כנגד החלטת המשיב בתום חקירה "מינהלית". אין העותרים טוענים בעתירתם כי ההליך המשפטי האמור יש בו משום פגיעה בכבודם או בחירותם, כפי שטוענים הם בשפה רפה ביחס להפנייתם לביהמ"ש לעינייני מישפחה, לעניין הצהרת אבהותו של העותר לשלושת העותרים 3-5.

...

נוכח הקביעות שפורטו לעיל, לעניין סבירות עמדתו של המשיב לעניין דרך זיהוייה של העותרת, ולאור הצהרתו הנ"ל של המשיב מפי בא כוחו, אני דוחה את עתירת העותרת 2.

אשר לעתירת העותרים 3-5 – עתירתם נדחית בכפוף להערות שפורטו בפסק דין זה לעיל.

כעבור כחודשיים, ביום 4.1.96, נשלחה לב"כ העותרת החלטת המשיבים, לפיה סורבה הבקשה הואיל והעותרת נישאה לתושב איזור עזה והעתיקה את מגוריה בין השנים 1974-1990 לעזה, והיות שמעמדה כתושבת פקע לפי תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 (להלן – תקנות הכניסה לישראל), זאת מחמת מגורים רצופים באיזור רצועת עזה מעל שבע שנים ברציפות (נספחים מש/1 ומש/2 לכתב-התשובה).

הסיכון בסיטואציה שכזו לבטחון הציבור נובע מהחשש לסיוע, מדעת ושלא מדעת, שעלול לתת המבקש השוהה בישראל לקרוב משפחתו מדרגה ראשונה הזומם לבצע פעילות עויינת או חתרנית נגד המדינה (וראו בעיניין זה פסק הדין שניתן על-ידי כב' סגנית הנשיא מ' ארד (כתוארה דאז) בעת"מ (י-ם) 811/03 אבו חלף ואח' נ' שר הפנים; ופסק-דינו של כב' השופט ב' אוקון בעת"מ (י-ם) 750/04 פלוני נ' שר הפנים).

בהתייחסו להרחבת המניעה הביטחונית גם לסיכון הנובע מקשרים עם בני מישפחה מדרגה קרובה החשודים במעורבות בפעילות טרוריסטית, ציין כב' הנשיא ברק: "במציאות הקיימת, נוכח הסכנות הביטחוניות הקשות עמן מתמודדת ישראל, גם סיכון בטחוני הנשקף מבן משפחתו של תושב האיזור, עשוי להקים בסיס לדחיית בקשה למעמד חוקי בישראל". באותו עניין, נדחתה בקשה לאיחוד מישפחות, וחרף ההכרה בזכות לאיחוד מישפחות כזכות יסוד חוקתית, מצא בית-המשפט העליון כי הסירוב לבקשה, מחמת הפעילות הטרוריסטית של קרוביה של העותרת, עומד במבחני המידתיות.

...

ב"כ העותרת טוען, כי בהיתחשב בנסיבותיה האישיות של מרשתו היה מקום להעתר לבקשתה להשיב לה את מעמדה כתושב, זאת נוכח העובדה שהיא נימצאת בישראל מזה כשלוש-עשרה שנה, קרי-מיום שנפרדה מבעלה ושבה לגור בבית אמה בירושלים.

בהתייחסו להרחבת המניעה הביטחונית גם לסיכון הנובע מקשרים עם בני משפחה מדרגה קרובה החשודים במעורבות בפעילות טרוריסטית, ציין כב' הנשיא ברק: "במציאות הקיימת, נוכח הסכנות הביטחוניות הקשות עמן מתמודדת ישראל, גם סיכון ביטחוני הנשקף מבן משפחתו של תושב האזור, עשוי להקים בסיס לדחיית בקשה למעמד חוקי בישראל". באותו עניין, נדחתה בקשה לאיחוד משפחות, וחרף ההכרה בזכות לאיחוד משפחות כזכות יסוד חוקתית, מצא בית-המשפט העליון כי הסרוב לבקשה, מחמת הפעילות הטרוריסטית של קרוביה של העותרת, עומד במבחני המידתיות.

מעיון בחומר החסוי, נחה דעתי כי החלטת המשיב ניתנה משיקולים עניינים בהסתמך על החלטה מקצועית של גורמי הביטחון, לפיה נוכח מעורבותם הפעילה של בניה של העותרת בפעילות טרור, מתן מעמד לעותרת בישראל עלול לסכן את ביטחון הציבור, ולו מן הטעם ששהייתה בארץ עלולה לסייע, בין במודע ובין שלא במודע, לפעילות טרורטיסטית.

אשר-על-כן, אני דוחה את העתירה, ובנסיבות העניין תשלם העותרת למשיב שכר-טירחת עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

העותר ביקר בעזה פעמים ספורות בלבד, לטענתו, ומאז שנות השמונים לא היה שם. מאז 1985, עובד העותר בתור צבע במוסך ברמת-גן. העותר והעותרת נישאו בשנת 1987.

נמקד איפוא מבטנו בהחלטה זו. זה לשונה: "בהתאם לסעיף 3ד לחוק [הכוונה לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) – י.מ.] ועל בסיס חוות דעת גורמי הבטחון המוסמכים, [מחליטה] לקבוע כי רצועת עזה הנה איזור בו מתבצעת פעילות העלולה לסכן את בטחון מדינת ישראל ואזרחיה, ולפיכך מנחה הממשלה את שר הפנים או מי שהסמיך לכך שלא לאשר מתן רישיונות לישיבה בישראל או היתרים לשהייה בישראל לפי סעיפים 3 ו-3-א(2) לחוק, למי שרשום במירשם האוכלוסין כתושב רצועת עזה, וכן למי שמתגורר ברצועת עזה אף שאינו רשום במירשם האוכלוסין כתושב רצועת עזה. מובהר בזאת כי סעיף זה יחול מכאן ולהבא ואינו חל בכל מקרה על מי שבקשתו הראשונית כבר אושרה" (נספח מש/25).

ויודגש, כי נוכח טענת העותרים כי החלטת הממשלה אינה חלה על העותר, מדובר היה בעיניין מהותי בכל הקשור לטענתם נגד הסרוב לבקשת איחוד המשפחות, סרוב שהתבסס כל-כולו על החלטת הממשלה הנזכרת.

אכן, תנאי מתנאי סעיף 3ד – שהוא הוראה מצמצמת למספר סעיפים "מתירים" שבחוק כנגד האיסור הכללי הקבוע בסעיף 2 שבו – הוא קיומה של "חוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האיזור או המבקש האחר או בן משפחתם עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל". גם סיפת הסעיף, המאפשרת קביעה כאמור בשל מושבו או אזור מגוריו של תושב האיזור או המבקש האחר, דורשת "חוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים" שעל פיה – "במדינת מושבו או באיזור מגוריו של תושב האיזור או המבקש האחר מתבצעת פעילות העלולה לסכן את בטחון מדינת ישראל או אזרחיה". החלטת הממשלה 3598 התקבלה – לפי האמור בה – "בהתאם לסעיף 3ד לחוק ועל בסיס חוות דעת גורמי הבטחון המוסמכים לקבוע כי רצועת עזה הנה איזור בו מתבצעת פעילות העלולה לסכן את בטחון מדינת ישראל ואזרחיה...". אולם בנסיבות המקרה שלפניי, אין זו חוות הדעת היחידה של גורמי הבטחון המוסמכים הנוגעת לעותר.

...

אלא שלפי הנטען בעתירה, בהתייצב העותרים ביום 14.11.2010 בלשכת המשיב, עוד טרם ניתן האישור לעותרים, הוחלט שלא להיעתר לבקשה.

למעשה עלתה מן התשובה המסקנה ההפוכה.

במצב דברים זה, אין מנוס בנסיבות המקרה מביטול החלטת המשיב בעניינו של העותר והשבת העניין להחלטה חדשה שתתקבל תוך התייחסות למשמעותה של חוות הדעת הפרטנית העדכנית והסותרת של גורמי הביטחון המוסמכים בכל הקשור בעותר עצמו, ושקילה מחדש של הסירוב לבקשתו.

התוצאה התוצאה היא אפוא, כי העתירה מתקבלת בחלקה במובן זה, שהחלטת המשיב מיום 12.12.2010 שדחתה את בקשתו, מבוטלת והעניין מושב למשיב לשם קבלת החלטה חדשה כפי האמור בסעיף 21 שלעיל.