עתירה כנגד החלטת עירייה שלא לחדש רישיון לעסק מכונות משחק

זו בקשה לצוו ביניים, המוגשת ביחד עם עתירה מנהלית המופנית נגד החלטת המשיבה 1 מיום 29.11.17, לפיה סורבה בקשת ההיתר לחידוש רשיון עסק, לאור סרוב המשיבה 2, מכח היותה נותנת אישור בהתאם לחוק רשוי עסקים.

חוות הדעת של המומחה שצורפה לתשובת המשיבה 2, ונראה מתוך מכתבו של ב"כ המבקש שהיתה ידועה לו כבר ביום 15.11.17, קובעת כי המכשירים שנתפסו בעסק הם 7 מכונות משחק מסוג מולטי גיים, דהיינו עמדת משחקים המכילה כרטיס אלקטרוני ותוכנה יחודית, המשמשים למשחקים אסורים.

במיגבלות של החלטה על צו ביניים, אני קובע שלצורך קבלת החלטה מנהלית על אי חידוש רשיון, אין צורך בהוכחה פוזיטיבית שבפועל נעשה במכשירים שימוש למשחקים אסורים.

על כן, גם מאזן הנוחות, אל מול האנטרס של הציבור שלא יתקיימו עסקים שבהם משחקים אסורים (עע"מ 4436/02 תשעים הכדורים נ' עריית חיפה (ניתן 4.3.04)), אינו נוטה לטובת המבקש.

...

לעניין מאזן הנוחות, אני דוחה את טענת המבקש, כאילו נמנעה מהמבקש ואשתו זכותם לצאת ולעבוד, במנותק מן הגמול הכספי הכרוך בכך, שהיא זכות יסוד בפני עצמה, הראויה להגנת בית המשפט.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.

אני קובע דיון בעתירה (לא דיון מקדמי) ליום 11.2.18 שעה 13:30.

המבקש, המנהל בקרית-מוצקין קיוסק וכן עסק ובו מכונות-משחק, הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה עתירה כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: הערייה) שלא לחדש את הרשיון לעסק שבו פועלות מכונות-המשחק אלא אם יוציא המבקש מכונות-משחק מסוג מסוים מעסקו.

...

חרף התוצאה הקשה מבחינת המבקש, יש לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע.

בנסיבות אלו, וכאשר מתן צו לעיכוב ביצוע יגרום לכך שבעסקו של המבקש תתנהל פעילות שנקבע בפסק-דין כי היא בלתי-חוקית - אין מקום להיעתר למבקש.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

כתוצאה מהחקירה דנן הגישה המישטרה בתאריך 28.1.82 כתב אישום נגד העותר לבית-משפט השלום בפתח-תקווה, בו הואשם בניהול עסק מסוג בית-קפה וכן עסק לניהול משחקים, שהם עסקים טעוני רשוי, מבלי שהיה בידו רישיון עסק לפי החוק.

גם במקרה, בו הפך צו-על-תנאי בעתירה מהסוג שלפנינו להחלטי (בבג"צ 10/80 ובו קבע בית המשפט, ברוב דעות, כי יש להעניק לעותר רישיון לעסק של מכונות משחק, נאמר על-ידי השופטת בן-עתו (שהייתה אחת משופטי הרוב), בעמ' 660: "אף אני לא הייתי מציעה להתערב בשקול דעתו של ראש העיר אילו מצאתי שהסתמך על עובדות ממשיות המעמידות באור שלילי את העסק המסויים הזה". מאלף וחשוב במיוחד לענייננו הוא פסק הדין בבג"צ 287/71 אשר דן בסירוב ראש העיר להעניק רישיון עסק למועדון משחקים (כולל מכונות משחק).

סבורני, כי החלטה לבטל רישיון, שהוא עדיין בר-תוקף, הנה חמורה יותר מהחלטה שלא לחדש רישיון, כאשר חידוש זה דרוש על-פי החוק.

במשך שנים מספר היה לעותר רישיון לניהול בית-קפה, אך מוכח, כי מאז 1977 לא ניתן לו עוד רישיון, ולכן אין לראות בסירובם של המשיבים בשנים 1980 ו-1981 משום "ביטול רשיון" או אף משום "סרוב לחדש רשיון קיים". אשר לטענת העותר, שאחרי הכול החליטה המישטרה בשנת 1980 עקרונית, שיש מקום להעניק לעותר רישיון חדש, וכי יש לראות בחזרה מאותה המלצה משום ביטול הרישיון, הרי טענה זו אינה נראית לי. עובדה היא, שהרישיון לא נימסר לעותר על-ידי הערייה, וכאשר שוכנעה המישטרה, לאחר החיפוש בבית הקפה, שהחששות הקודמים שלה ביחס לעותר ולאופן ניהול בית הקפה שוב התאמתו-חזרה בה מאותה המלצה.

לאור המצב המשפטי ובהתחשב בנסיבות שגרמו בשעתן לאי-חידוש רישיון העסק עבור בית הקפה במשך תקופה ניכרת, נראה לי כי עלינו להחליט בעיניין העתירה על בסיס ההנחה, כי סרוב המשיבות להעניק לעותר רישיון חדש היה מוצדק, אם תנוח דעתנו, כי המידע שהיה ברשותן יכול היה להעלות חשד סביר, שניהול העסק עלול להוות סיכון לשלום הציבור.

...

לאור המצב המשפטי ובהיתחשב בנסיבות שגרמו בשעתן לאי-חידוש רישיון העסק עבור בית הקפה במשך תקופה ניכרת, נראה לי כי עלינו להחליט בעניין העתירה על בסיס ההנחה, כי סירוב המשיבות להעניק לעותר רישיון חדש היה מוצדק, אם תנוח דעתנו, כי המידע שהיה ברשותן יכול היה להעלות חשד סביר, שניהול העסק עלול להוות סיכון לשלום הציבור.

אם אגש עתה ליישם את העקרונות וההלכות הנ"ל למקרה שלפנינו, נראה לי, כי מתבקשת המסקנה, שאין מנוס מדחיית העתירה.

אשר על-כן נראה לי, כי יש לדחות את העתירה ולבטל את הצו-על-תנאי.

ליתר דיוק, אם רשות הרשוי סברה, שאין להעניק רישיון לעסק של מכונות משחק, לא היה כל מקום להפנייתו של בעל העותרת לועדה הסניטרית דווקא, אלא היה בכך אך כדי להטעותו וכדי ליצור אצלו את המצג, כאילו תבוא הישועה מתיקונים ומשיפוצים סניטריים, ואם אך ייענה לדרישות המתאימות-יתקבל גם הרישיון המבוקש.

תיקון מס' 5 לחוק הנ"ל, שנוסחו הובא לעיל, בא להרחיב סמכויותיה של רשות הרשוי, כמבואר בדברי ההסבר להצעת החוק, אשר זה נוסחם: "מועדון למשחקים באמצעות מכונות המופעלות באופן מיכני או חשמלי, הינו עסק טעון רשוי, על-פי חוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968, וצו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), התשל"ג-1973. נסיונותיהן של כמה רשויות מקומיות למנוע פתיחת מועדונים כאלה, משיקולים חנוכיים, לא עלו יפה, לאחר שבית המשפט העליון קבע שהשיקול החינוכי אינו מעניינו של ראש העיר בכל הנוגע להענקת רשיון לעסק' (בג"צ 287/71, דעבול נגד ראש עריית רמת-גן, פד"י כ"ו(2), עמ' 821; בג"צ 10/60, זילכה נגד ראש עריית חולון, פד"י ל"ד(4), עמ' 651).

החידוש אינו כל כך באיזכור אמת המידה של הסדר הצבורי ושלום הציבור, כי אלו עולים במידה מספקת גם מן האמור בסעיף 1(א) לחוק הנ"ל. אולם היתוספו כאן גם טעמים חנוכיים, היינו רשות הרשוי רשאית להביא בחשבון, אם פתיחתו של עסק פלוני תהיה בעלת השלכה שלילית מבחינת השיקולים החינוכיים.

ייתכן שהפרקליט המלומד של העותרת צודק בטענתו, שהמקום שנבחר כמקום מותר לפתיחת עסקים כנ"ל לוקה בליקויים שונים, אך לא זו השאלה הניצבת לפנינו: השאלה שהועלתה לפנינו היא, אם רשאית הייתה רשות הרשוי לאסור פתיחת מקום לעריכת משחקים מן הסוג עליו מדובר כאן ברחוב ביאליק; ולאור נוסחו של סעיף 2ב לחוק הנ"ל ולאור הטעמים שהיו מונחים ביסוד החלטתה של הרשות אין אלא מקום למסקנה, כי הרשות פעלה כדין וכי אין מקום לפסול שיקוליה והחלטתה.

...

לא מצאנו יסוד לטענה הראשונה ולא הבנו פשרה של הטענה השנייה בנסיבותיו של מקרה זה. אי-ניקיון הכפיים התבטא, לפי הטענה, ראשית כול, בכך שהעותרת לא גילתה בעתירתה, שגם בעלה הגיש בקשה דומה זמן לא רב לפני שהיא פנתה לרשות הרישוי.

ייתכן שהפרקליט המלומד של העותרת צודק בטענתו, שהמקום שנבחר כמקום מותר לפתיחת עסקים כנ"ל לוקה בליקויים שונים, אך לא זו השאלה הניצבת לפנינו: השאלה שהועלתה לפנינו היא, אם רשאית הייתה רשות הרישוי לאסור פתיחת מקום לעריכת משחקים מן הסוג עליו מדובר כאן ברחוב ביאליק; ולאור נוסחו של סעיף 2ב לחוק הנ"ל ולאור הטעמים שהיו מונחים ביסוד החלטתה של הרשות אין אלא מקום למסקנה, כי הרשות פעלה כדין וכי אין מקום לפסול שיקוליה והחלטתה.

העובדה, שמקום פלוני גרוע עוד יותר מבחינת תוצאות הלוואי לפתיחת עסק כנ"ל, אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול את המסקנה, שקיימים שיקולים כשרים וענייניים כדי לאסור פתיחתו של עסק כאמור ברחוב ביאליק.

היינו, המשיב קבע גם איסור ולא רק היתר, והעובדה, שהאיסור רחב במידה רבה מן ההיתר, אינה נוגדת את האמור בחוק הנ"ל. אשר על-כן החלטנו לדחות את העתירה ולבטל את הצוו שיצא בעקבותיה.

בעתירה מינהלית זו מבקשות העותרות, "משחקי מילניום בע"מ" וגב' אוריאנה לוי (להלן-העותרת), לחייב את עריית ירושלים להוציא לעותרות רישיון עסק קבוע לקיום מועדון ביליארד, משחקי וידאו, משחקים אלקטרוניים והגשת משקאות בנכס הנמצא בשכונת תלפיות בירושלים.

במכתבו זה ציין כי שולחיו קיבלו רישיון עסק נושא תאריך 30.1.2002, וכי "משנתן רישיון העסק [כמצוות בית-המשפט-מ' נ'] הדרך העומדת לרשות לפי החוק היא לבטלו להתלותו, או לשנות את צו בית-המשפט. משרישיון העסק נתן ההליך הסתיים". כן ביקש בא-כוח העותרות הבהרה להנמקה שניתנה לדחיית הבקשה "מטעמים של עבר פלילי ושלום הציבור". בא-כוח העותרות הודיע גם כי יפנה לבית-המשפט לחידוש הדיון בעתירה המינהלית.

ואולם, בדיון שהתקיים ביום 7.7.2002 נרשמו חילופי הדברים הבאים: "נוכחים: ב"כ העותרים-עו"ד יהודה וייס ב"כ המשיבה-עו"ד צופית בן-פורת פרוטוקול ב"כ המשיבה: בבית משפט לעניינים מקומיים ניתן גזר דין כנגד בית העסק נשוא העתירה דנן (ת"פ 6343/00).

ביום 11.7.2002, בטרם יבשה הדיו מהחלטת המחיקה, כתב בא-כוח העותרות לבא-כוח הערייה כי טרם התקבלה תשובה עניינית לסירוב משטרת ישראל ליתן רישיון עסק, ואם לא תתקבל תשובה עניינית-תוגש עתירה מינהלית חדשה (נספח כ"ה לעתירה).

עוד הוסיפה המישטרה ותיארה בתשובתה, אירועים מאוחרים להגשת העתירה: ביום 14.8.2002 נערך במקום העסק סיור על-ידי יחידת בילוש, ושוב נימצאו במקום כ-33 מחשבים ששימשו באותה העת למשחקים אסורים, ונמצאו גם 7 מכונות אלקטרוניות למשחקי מזל אסורים (דוח הפעולה מש/16).

...

אני סבורה שייטיבו המשיבים (ומשיבים פוטנציאליים אחרים בעתירות בעינייני רישוי עסקים) אם יגבשו לעצמם נהלים מפורטים למתן הנמקה במקרה של סרוב לבקשה לרישיון עסק.

לסיכום 26.

אני דוחה את העתירה על כל ראשיה ומחייבת את העותרת לשלם למשיבה 2 שכר טירחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ד בתשרי תשס"ג (30.9.2002), במעמד המתייצבים.