עתירה כנגד דחיית בקשת רישיון עסק לרוכלות מזון

עתירה כנגד החלטת המשיב 1 מיום 4.2.2013 , הדוחה את בקשת העותרת למתן רישיון עסק לרוכלות מרכב לממכר פיצות והמבורגרים בעיר תל אביב – יפו (להלן: "ההחלטה").

לטענת העותרת גם החלטת המשיב 1 שהנו מנהל אגף רשוי עסקים בערייה, לדחות את בקשת הרישיון בטלה, והיא זכאית לרישיון עסק להפעלת רוכלות מזון ניידת ממשאית.

...

בהחלטת העיריה נאמר לסיכום: "רוכלות חדשה בתל אביב יפו אסורה הן מתוקף החוק והן מתוקף מדיניות הנמשכת מזה שנים רבות". מעיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו ע"י ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין די בנימוקי המשיבים בהחלטה.

לאור האמור לעיל, במצטבר, נדחית טענת המשיבים לדחיית העתירה על הסף בשל הטעייה והצגה חלקית של העובדות והדין, חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים.

סיכום העתירה מתקבלת, במובן זה שהחלטה של מנהל האגף לרישוי עסקים מבוטלת, ואני מורה למשיבים לערוך דיון מחדש בבקשת העותרת ולתת החלטה מנומקת כראוי.

המשיבה 2 בתגובתה לעתירה מוסיפה – * כי יש מקום לדחות את העתירה על הסף בשל אי גילוי מלוא העובדות, היינו, שלצורך קבלת רישיון עסק, וכתנאי מוקדם לדיון בבקשתם לרישיון, היה על העותרים לקבל גם אישור כיבוי אש, ואישור הוועדה לתיכנון ולבניה, אולם אישורים אלה לא ניתנו להם.

ובאשר לסיפא – נראה כי עסקם המתוכנן של העותרים מתאים אולי יותר דוקא להגדרת "יריד", הואיל ומדובר במגוון של מוצרים מסוגים שונים (סע' 2.1 לעתירה), היינו, חפצי אמנות, פריטי לבוש והנעלה, חפצי בית, פריטים משומשים, וללא מזון (ראה טופס הבקשה לרישיון עסק).

בענין זה יש לציין כי השאלה שהעלתה העותרת בפניי – האם "שוק רמלה לוד" הוא עסק טעון רשוי – הוכרעה כבר בעמ"א (ק"ב) 1450-08-13 עריית נשר נ' דהן דני (22.9.13), שם בחן ביהמ"ש את הפרשנות התכליתית, וקבע כך (בפסקה 18 לפסק הדין): "השוק במתכונת המנוהלת על ידי המשיב הינו עסק טעון רשוי, שכן הוא נפל לגדר מספר פריטים שבתוספת לצוו. פריט 7.7(ז) לתוספת קובע כעסק טעון רשוי: "יריד או תערוכה שלא במבנה של קבע". פריט 6.9(א) מגדיר: "רוכלות מזון" וסעיף 69(ב) מגדיר "רוכלות בעסק טעון רשוי" כעסקים טעוני רשוי.

ולמותר לציין, שגם לו נתקבלה העתירה נגד משטרת ישראל, הדבר לא היה מטיל על המשיבה 2 חובה ליתן רישיון עסק לעותרים, כל עוד לא מולאו כל התנאים לכך.

...

ו. סיכום לסיכום, העתירה נדחית.

יחד עם זאת, בשים לב לתוכנו, אופיו, ו"גילו" של המידע המודיעיני החסוי שהוצג בפניי, אני קובע כי בתוך שנה מהיום יהיה על משטרת ישראל לחשוף בפני העותרים (באחת הדרכים כאמור בציטוט בפיסקה 38 לעיל) את המידע המודיעיני החסוי שהוצג בפניי, ולאפשר להם להתמודד עם המידע ולהגיב עליו, או להסיר התנגדותה למתן הרישיון, כל זאת אלא אם כן יחולו התפתחויות חדשות, כגון מידע מודיעיני חדש/חקירה חדשה/כתב אישום חדש, שאז תוכל המשטרה להמשיך ולעמוד בהתנגדותה, והדבר יהיה נתון כמובן לביקורת שיפוטית.

בנסיבות האמורות, החלטתי היא, שהעותרים יחויבו בשליש מההוצאות שנשאה בהן המשיבה 2 בפועל בגין עתירה זו, היינו, העותרים יישאו בשכ"ט עו"ד של המשיבה 2 בסך של 5,800ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

העתירה והבקשה שבפני בתמצית: בפני עתירה במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות למשיבות לאפשר לו להמשיך את עסוקו בהפעלת דוכן רוכלות במיתחם מרכזית לב המפרץ או לחילופין לאתר עבורו מקום אחר, בהסכמתו, כאמור בתנאי שרישיון רוכלות שניתן לו בעבר, בו יוכל להמשיך ולעסוק ברוכלות.

ביחד עם העתירה הוגשה בקשה המורה למשיבות להמנע מנקיטת הליכי פינוי כנגד העותר, המפעיל דוכן רוכלות במיתחם מרכזית התחבורה שבלב המפרץ.

הצדדים להליך שבפני: העותר, לדבריו עבריין משוקם הסובל מנכות, מפעיל ברישיון דוכן רוכלות לממכר מוצרי מזון ארוזים במיתחם תחנת האוטובוסים הידועה כמרכזיית לב המפרץ.

למעשה המחלוקת העיקרית אינה בנוגע לעצם הוצאת העותר ממיתחם מרכזית לב המפרץ אלא בנוגע לתנאי רישיון הרוכלות ותנאי הסביבה העסקית בה יפעל במחם לין, או בכל מקום אחר.

עם זאת, ובשים לב והבהרת ב"כ יפה נוף בכל הנוגע למשך הזמן שניתן, מבחינת עבודות הבניה, לאפשר את המשך פעולת העותר מיתחם לב המפרץ, ובשים לב לתקופת החגים הקרבה, אני מורה כדלקמן: כדי לאפשר לעותר להתארגן כנדרש ליציאה ממרכזית לב המפרץ, וכן כדי לאפשר לו לשקול את המשך צעדיו, ידחה מועד פינוי דוכן הרוכלות מאתר מרכזית המפרץ עד ליום 26.10.16.

...

סיכום: כאמור, דינה של הבקשה לסעד זמני להידחות, וכך אני מורה.

עם זאת, ובשים לב והבהרת ב"כ יפה נוף בכל הנוגע למשך הזמן שניתן, מבחינת עבודות הבניה, לאפשר את המשך פעולת העותר מתחם לב המפרץ, ובשים לב לתקופת החגים הקרבה, אני מורה כדלקמן: כדי לאפשר לעותר להתארגן כנדרש ליציאה ממרכזית לב המפרץ, וכן כדי לאפשר לו לשקול את המשך צעדיו, ידחה מועד פינוי דוכן הרוכלות מאתר מרכזית המפרץ עד ליום 26.10.16.

ככל שלא תתוקן העתירה עד למועד זה, אשקול אם להורות על דחייתה על הסף, בשים לב לכל האמור לעיל.

בהודעת המשיבה צוין, כי ההחלטה ניתנה הואיל והדוכן הוקם ללא היתר, עסק הרוכלות מיתנהל ללא רישיון, הפעלת העסק מהוה מיכשול והפרעה ברחוב, ומכירת מצרכי מזון ללא פקוח של הגורמים המוסמכים מסכנת את שלומו ובריאותו של הציבור.

גישה זו גם אומצה מאוחר יותר בפסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ד"ר י' מרזל) בעת"מ 46249-01-11 מסאלמה נ' עריית ירושלים (8.2.11)), שבגדרו נדחתה על הסף עתירה מינהלית למניעת תפיסת דוכן רוכלות על תכולתו, זאת מן הטעם שבית-המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לידון בבקשה לפי סעיף 27ג לחוק רשוי עסקים, גם בשלב שבו טרם בוצעה התפיסה.

בית-המשפט קבע, כי הואיל והמערער מלין "כנגד הליך שעניינו הפעלת סמכות מינהלית, שבסיסה קרוב יותר לעניינים של רשוי עסקים, סבור אני כי ההליך הנכון אינו במסגרת בקשה לבימ"ש לעניינים מקומיים אלא במסגרת של עתירה מינהלית", וכי צדקה הערכאה הדיונית כאשר דחתה את בקשת המערער מחוסר סמכות.

...

וכך קבע בפסק-דינו, שניתן ביום 20.7.10: "משהודיעה המשיבה כי החלטתה בדבר סילוק הדוכן ותכולתו התקבלה מכוח סעיף 27א לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (אם כי ההחלטה על סילוק מבנה הדוכן התקבלה גם – אך לא רק – מכוח חוק עזר), נמצא כי בידי העותר סעד חלופי של הגשת בקשה לביטול תפיסה לפי סעיף 27ג לחוק רישוי עסקים לבית המשפט לעניינים מקומיים. מאחר שהעתירה הוגשה ללא מיצוי ההליך האמור, אני מחליט למחקה על הסף. על מנת ליתן סיפק בידי העותר לנקוט בהליך כאמור, צו עיכוב הביצוע שניתן ביום 8.7.10 יוסיף לעמוד עד ליום 27.7.10". בעקבות פסק-הדין שמחק את העתירה, הגיש המערער לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, בתיק ב"ש 6384/10, בקשה להורות למשיבה להימנע ממימוש החלטתה מיום 30.6.10 בדבר ביצוע התפיסה לפי סעיף 27א לחוק רישוי עסקים.

על הטעמים להחלטתו עמד בית-המשפט בפִסקה 4 לפסק-הדין, כדלהלן: "מסקנתי היא, כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד במסגרת עתירה מינהלית – על הסף (וממילא עתירה בנדון). כפי שהובהר על-ידי ב"כ המשיבה, הסמכות מכוחה טופלה שאלת פינוי הדוכן שמפעילה העותרת, הינה סמכות שמכח סעיף 27א לחוק רישוי עסקים. סמכות זו אינה מפוצלת, כפי שהובהר, בין מתן החלטה, מזה, לבין תפיסה, מזה. המדובר בפעולה אחת, שהשגה עליה צריך שתיעשה בבית המשפט לעניינים מקומיים, כפי שאכן עשה ב"כ העותרת (לפי סעיף 27ג לחוק – וראו עוד, עת"מ (י-ם) 374/10 אבו רמוז מחמד נ' עיריית ירושלים (7.10.2010)). מטעם זה, לא ברור מדוע נטען על-ידי ב"כ המשיבה באותו ההליך, אחרת. אכן, אין מקום ל"פיצול מלאכותי", בין תקיפת החלטה לחוד לבין תפיסה לחוד (ראו והשוו, עת"מ 3857-11-10 קרעין נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה (2.1.2011)).

בית-המשפט קבע, כי הואיל והמערער מלין "כנגד הליך שעניינו הפעלת סמכות מינהלית, שבסיסה קרוב יותר לעניינים של רישוי עסקים, סבור אני כי ההליך הנכון אינו במסגרת בקשה לבימ"ש לעניינים מקומיים אלא במסגרת של עתירה מינהלית", וכי צדקה הערכאה הדיונית כאשר דחתה את בקשת המערער מחוסר סמכות.

משכך, מקובלת עליי פסיקתו של בית-המשפט בע"פ (חי') 1387/06, לפיה כאשר מדובר בדרישה לסילוק דוכן לפי חוק עזר, נעדר בית-משפט לעניינים מקומיים סמכות לדון בבקשה הנוגעת לדרישה זו, מחמת חוסר סמכות.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, הערעור מתקבל, והתיק יוחזר לבית-המשפט לעניינים מקומיים לדיון בבקשתו של המערער.

עריית אשדוד מיתנגדת לבקשות העותר וטוענת שיש לדחות את העתירה על הסף – בעיקר מפאת שהוי וחוסר ניקיון כפיים – ולגופה.

העותר הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים באשדוד בקשה להחזרת התפוסים והעיריה הגישה נגדו, שם, כתב אישום על עיסוק ברוכלות ללא רישיון.

כעבור שבוע, פנה העותר במכתב לעיריה, בו כתב בין היתר את הדברים הבאים: "אני מכריז על שביתת רעב מוחלט וכל מזון או שתיה לא ייכנס לגופי עד לקבלת תשובות מאת כל הנוגעים בעינייני והאחריות לבריאותי על אחריותכם המלאה, עקב חשדות וחרדות על אובדן ביתי ופרנסתי כיהודים וכל צעד כוחני שייעשה מטעמכם רק יחריף את עקשנותי למות במילחמה על הבית והפרנסה ומתוך כוונתכם לעשות שימוש בכח שלא על פי חוק. זכרו, לא אוכל ולא אשתה עד אשר יימצא הפיתרון". העיריה השיבה לעותר במכתב המפרט את השתלשלות האירועים וציינה בפניו כי היא עומדת על זכותה לסלק את רכבו.

העובדה כי עד להגשת הבקשה לקבלת רישיון לעסוק ברוכלות, העותר עסק ברוכלות תקופה ארוכה מאוד ללא רישיון; העובדה כי גם לאחר תום תקופת שלושת חודשי הרישיון הזמני שקבל וגם לאחר שהוא הורשע בבית המשפט בעסוק ברוכלות ללא רישיון, הוא המשיך לעסוק ברוכלות ללא רישיון; והעובדה שגם בעת שהוא הגיש את עתירתו לבית המשפט, הוא המשיך לעסוק ברוכלות ללא רישיון.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה ובתשובה לה, על נספחיהן, ובהודעה המשלימה של המשיבה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת השיהוי הבלתי מוצדק בהגשתה ומחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר.

ובסופו של דבר, בניגוד להסכמתו ולהתחייבותו, בתום תקופת הרישיון הזמני הוא ביקש לקבל רישיון קבע לעסוק ברוכלות ומשנדחה פנה בעתירה לבית המשפט תוך הסתרת הסכמתו והתחייבותו כאמור, מהווה חוסר נקיון כפיים מובהק.

נוכח כל האמור, אני דוחה את העתירה על הסף.