ביום 5.2.15, במסגרת עתירה שהגיש העותר (בעת"מ 4715-02-15) כנגד החלטה זו, הוציא בית המשפט (כב' השופטת סלוטקי), לבקשת העותר, צו ביניים לפיו הורה על החזרת הרישיונות לעותר.
ב"כ המשיבים הדגישה, כי במסגרת השיקולים למתן רישיון נשק נשקלת הערכת הסיכון לשלום הציבור ובנסיבות העניין בהן מדובר בעותר שהיה מדריך ירי במטווח אליו ניכנס המנוח, ובנסיבות בהן אפשר למנוח להכנס למטווח ומסר לידיו אקדח באמצעותו בוצעה בסופו של יום ההיתאבדות, מבלי שבדק קודם לכן אם כשיר אותו אדם לעשות שימוש באקדח, מגלמת הפרה של חוקים ונהלים עד כי יש לראות בהתנהלותו הרשלנית אפשרות לסכנה לשלום הציבור, המהוה בסיס, במסגרת השיקולים הנשקלים, לביטול הרישיונות.
...
לאור העובדה שהמסקנה שהעותר פעל בניגוד להנחיות הרשות המוסמכת היתה מונחת בפני המשיב, בעת שהוחלט להשיב לו את הרישיון ובהינתן שבהמלצת המשטרה המאוחרת לא היה כל נימוק להמלצה לבטל את רישיונות העותר, ראה לנכון בית המשפט להיעתר לבקשה לצו הביניים.
אלא, שמסקנה זו היתה בידיעת הרשות כבר בשנת 2013 ועל אף זאת לא ראתה בהתנהלות העותר כמגלמת סכנה מוחשית לשלום הציבור המצדיקה נטילת הרישיונות, ובהתאם הורתה על החזרת הרישיונות לעותר.
טענת המשיב, כי התשתית הראייתית החדשה שהתווספה הוא נוהל המשיב המחייב הקפדה על קבלת הצהרת בריאות ממי שמבקש להיכנס למטווח, מוטב היה כי לא תטען שהרי, כבר בעת החקירה הראשונה היה ידוע לצוות החוקר דבר קיומו של נוהל המשיב ואף גובשה המסקנה כי התנהלות העותר באירוע היתה שלא בהתאם לנהלים.
העובדה כי הרשות החליטה על החזרת הרישיון לעותר בסמוך לאחר האירוע והוא עשה בו שימוש לפרנסתו ורק בחלוף שנה וחצי החליטה אחרת, לא בשל תשתית ראיתית חדשה כי אם בשל שינוי בשיקול הדעת שהופעל, אין בכך די.
בהינתן האמור ובהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות שינוי החלטה של הרשות אני סבורה כי יש להגיע למסקנה שהחלטת המשיב בנסיבות העניין נגועה בחוסר סבירות המצדיקה התערבות בית המשפט באופן בו יש להורות על ביטול החלטת המשיב בכל הנוגע לשלילת רישיונות הירי של המשיב.
