עתירה המבקשת למנוע פרסום מידע מכוח חוק חופש המידע נדחתה

לכל האמור נוסיף, כי סעיף 2(4) לחוק חופש המידע קובע כי מבקר המדינה נחשב כרשות ציבורית לעניין החוק, אך זאת "למעט מידע שהגיע אליו לצורך פעולות הבקורת". התמונה העולה מההוראות האמורות היא, שמידע שאוסף מבקר המדינה במסגרת תפקידו הוא מידע שאיננו חשוף לציבור, אלא במסגרת הדו"חות וחוות הדעת שמפרסם מבקר המדינה.

אשר על כן אני סבור, כי המונח "מימצאי ביקורת" כולל גם את תגובות המגופים המבוקרים לטיוטות של דו"חות ביקורת, ומכאן שאני מקבל את טענת המשיבים לפיה מכוח הוראת סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע קמה עילה לדחיית בקשת העותר, שכן המידע המבוקש – תגובת משרד המשפטים לטיוטות דו"ח המבקר – אסור בגילוי לפי סעיף 28(א)(3) לחוק מבקר המדינה, אלא באישור המבקר, ואישור כזה לא ניתן.

מסקנה זו, לפיה עצם הכללתו של מידע בתוך מיסמך תגובה לטיוטת דו"ח ביקורת איננה מונעת את גילויו אם וכאשר מתבקש אותו מידע מה"מעיין", דהיינו - מהגוף המבוקר, מתחייבת גם מהוראת סעיף 11 לחוק חופש המידע שצוטטה לעיל.

...

העובדות ביום 27.2.19 פנה העותר אל הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים (להלן – "הממונה"), בבקשה לקבל את: "המכתבים המלאים של משרד המשפטים למבקר המדינה בדצמבר 2016 ומחודש מרץ 2017 בנושא ניגוד העניינים של ראש הממשלה נתניהו בנושא בזק (תמצית המכתבים הופיעה בדו"ח המבקר בנושא). מדגיש שלא מדובר במכתב של היועץ המשפטי של הממשלה בנושא ניגוד העניינים של נתניהו, אלא מכתבים נוספים" נספח א' לעתירה) ביום 16.5.19 השיבה הממונה כי הבקשה נדחית (נספח ב' לעתירה).

מסקנה זו, לפיה עצם הכללתו של מידע בתוך מסמך תגובה לטיוטת דו"ח ביקורת איננה מונעת את גילויו אם וכאשר מתבקש אותו מידע מה"מעיין", דהיינו - מהגוף המבוקר, מתחייבת גם מהוראת סעיף 11 לחוק חופש המידע שצוטטה לעיל.

אכן, העותר פעל בהתאם לדרך שהותוותה בפרשת עיתון הארץ, אלא שלאחר שעיינתי בשני המסמכים שמבקש העותר שוכנעתי כי הם כלל לא כוללים מידע שחורג מגדר תגובה של גוף מבוקר לטיוטת דו"ח ביקורת, וככל שהם כוללים מידע שכזה הרי שהוא שלוב כל כולו בתוך תגובת משרד המשפטים לטיוטת דו"ח המבקר, עד שלא ניתן להפריד בין הדבקים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בפני עתירה (מתוקנת) בה מבקשת העותרת להורות למשרד החקלאות (להלן "המשיב"), למסור לידיה דוחות "אי התאמה" שדווחו על ידי רופאים וטרינארים מפקחים בבית המטבחיים "בקרנה" המופעל על ידי המשיבה 2 (להלן "בית המטבחיים") לשנים 2010 ועד 2017 וזאת מכח הוראות חוק חופש המידע תשנ"ח-1998 (להלן "חוק חופש המידע" או "החוק").

את הסרוב למסור את דוחות אי ההתאמה נימקה הממונה על סעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע כשלטענתה, מסירת המידע המבוקש תיפגע בפקוח על בתי המטבחיים מאחר שהווטרינרים המפקחים יחששו לכתוב ולפרסם את דוחות אי ההתאמה אם ידעו שהם יפורסמו.

לאור הפעולות הפליליות והלחצים הקשים שהופעלו על הוטרינרים ובני משפחותיהם, מן הראוי היה שהמשיב יפעל באמצעות רשויות אכיפת החוק למיגור התופעה, ולא ימנע מידע מהעותרת.

דיון בעתירה דנא עלול להביא לכפל הכרעה או להכרעות סותרות מול ההליך המתנהל בבג"צ שכן השאלה המהותית בשני ההליכים זהה ומתרכזת בפקוח של משרד החקלאות על פעולותיו של בית המטבחיים, על כן יש לדחות את הדיון בעתירה לפחות עד שתתקבל הכרעה בהליך בבג"צ. (יוער כי ההליך בבג"צ התסתיים ב - 2.6.2021) המידע המבוקש על ידי העותרת, המתייחס לשנים 2010-2017 אינו נידרש לה עוד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, דעתי היא כי יש לדחות את העתירה.

אני סבורה כי איזון האינטרסים בהתחשב בנזק שיגרם מצד אחד למערכות הפיקוח ומצד שני הצורך לשמו נזקקת העותרת לדוחות נוטה לטובת המשיב.

סוף דבר לא מצאתי לנכון להורות על פרסום דוחות ספציפיים מהשנים המבוקשות על ידי העותרת, שכן האפשרות לפקח ולהסיק מסקנות מהממצאים מתקיימת גם באמצעות המתווה המוצע על ידי המשיב.

ראו גם עת"מ (ת"א) 2898/04‏ האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד האוצר (24.3.2005), שם נקבע כי הוראה בתקנות חובת מכרזים הפוטרת מפירסום מידע, גוברת על בקשה לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע; כן ראו ה"פ (ת"א) 11182/99‏‎ עלית תעשיות בע"מ‎ ‎נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון,7 (28.11.1999)).

מאחר שעסקינן במידע שממילא מתפרסם לפי הדין הספציפי למתחרים של הזוכה במיכרז שהשתתפו באותו מיכרז, לא ראיתי כל טעם למנוע מיפעת את העיון לפי חוק חופש המידע, ורצונה של יפעת לפרסם את המידע ברבים לא יכול להיות שיקול שבגינו ראוי לחסות את המידע מכוח הסייגים המצויים בחוק חופש המידע.

סבירות דחיית בקשת העותרת כבר ניתן היה לקבל את העתירה, שכן לא הוצג כל נימוק עינייני מכוח הסייגים שבחוק חופש המידע, המצדיק שלא להעתר לבקשת המידע.

...

לפיכך, גם אם היה מחיר ההצעה הזוכה סוד מסחרי, וגם אם חשיפת המחיר היתה מהווה בענייננו פגיעה בתחרות, וכאמור לא קבעתי כך, הרי שבבחינת מכלול השיקולים הצריכים לפי סעיף 10 לחוק חופש המידע – דעתי כי יש להיעתר לבקשה.

אני סבורה כי המשיבה נתנה משקל עיקרי לאינטרס הכלכלי של העותרת במידע המבוקש, ולחשש שהיא צופה מתוצאות גילוי המידע ללקוחות העותרת, והעדיפה את השיקולים הצרים הללו על פני האינטרס הציבורי ועקרונות שבבסיס חוק חופש המידע ועל פני השיקולים המשמעותיים התומכים בהחלטה להיענות לבקשה.

משכך אני סבורה כי יש להיענות לבקשה גם מטעם זה. סיכום מכל האמור לעיל אני מקבלת את העתירה.

ביום 26.3.2020, הערייה פנתה למשרד הכלכלה להעברת "מכתב המאשר כי הטכנולוגיה היחידה המאושרת לבצוע ומימוש המענק במסגרת כתב האישור לעיל הנו של געש לד וזאת כספק יחיד ובפטור ממכרז בהתאם לתכולת הבקשה שהוגשה ואושרה". במענה לפנייה זו, מיום 29.3.2020, שכותרתו "כתב אישור מ20/12/18" שנכתב לעירייה מהכלכלן הראשי במשרד הכלכלה והתעשייה, נכתב כי במסגרת כתב האישור אושר מענק כספי וכי: "ועדת המחקר ברשות לחדשנות בדקה ומצאה כי בעיניינה של חברת געש מוצרי תאורה בע"מ, מדובר בהתקנה מסחרית של טכנולוגיה ישראלית חדשנית... לאור האמור, חברת הטכנולוגיה הישראלית החדשנית שעומדת בהגדרה היא החברה היחידה שלה בעלות על הקניין הרוחני המאושרת במסגרת כתב אישור זה". פסק דינו של בית משפט קמא בית משפט קמא דחה את העתירה.

בית משפט קמא הדגיש, כי "כפי שעולה במפורש בהודעת העותרת, העתירה לא הוגשה כנגד המיכרז, והאיזכור של המיכרז, לרבות בבקשת הסעד לא היה אלא תוצאה מסתברת של ביטול ההחלטות שכנגדן מוגשת העתירה". נקבע כי העתירה הוגשה באיחור (להבדיל משיהוי) ושלא בהתאם למועדים הקבועים בתקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לפיה עתירה תוגש לא יאוחר מ-45 ימים ממועד פירסום ההחלטה או מיום ידיעת העותר עליה.

המבקשת טוענת כי הנזק שייגרם לה בגין מימוש היתקשרות בלתי חוקית עם געש הוא בלתי הפיך: מניעת יכולתה להתחרות על אספקת גופי התאורה שלה לעירייה, בין במישרין ובין בעקיפין באמצעות קבלן שיזכה במיכרז להתקנת הגופים.

המבקשת טוענת כי היא לא הייתה יכולה לדעת על העדר החלטה של ועדת המכרזים לעניין היתקשרות עם ספק יחיד עד לקבלת מענה הערייה לפניית המבקשת מכוח חוק חופש המידע, כשבוע לפני הגשת העתירה.

...

לגופו של עניין, בית משפט קמא בחן את ההסכם, שנכרת מבלי שהתקיים מכרז, וקבע כי: "בהינתן המענק ממשרד הכלכלה, ובחירתו של משרד הכלכלה במשיבה 3 כספק המתאים למימוש המענק לעידוד חדשנות טכנולוגית ישראלית בהתייעלות אנרגטית, אני מקבל את טענת המשיבות שמבחינה עניינית התקיימו תנאי תקנות המכרזים לפטור ממכרז, לפי סעיף [3(4)](http://www.nevo.co.il/law/4518/3.4)..." (שם, בפס' 38; ההדגשה הוספה).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובתשובה לתגובות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מקובלת עליי טענת העירייה והחברה הכלכלית, כי עיכוב בקידומו של הפרויקט יעכב את החיסכון המשמעותי בהוצאות הגלום בפרויקט (ולטענתן אף עלול לסכן את האפשרות של העירייה והחברה לקבל את המענקים, שבהיעדרם לא יבוצע הפרויקט).

סוף דבר הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 8.6.2020 מבוטל.

בפניי עתירה בה מבקשת העותרת להורות למשיב 1, שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) לפרסם ולמסור לידיה, מידי חודש (ולא כל ריבעון), דוחות המכילים מידע בנוגע למספר האסירים והעצירים הפלסטינאיים, תושבי הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) ורצועת עזה, המוחזקים במתקני הכליאה של שב"ס וזאת מכוח הוראות חוק חופש המידע תשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע או החוק).

העותרת ציינה במכתב כי: "המידע הרבעוני שהשב"ס החליט לפרסם בנושא, אינו מייתר את החובה המוטלת עליו להמשיך למסור לבצלם את המידע על פי אותו הפילוח החודשי שנימסר במשך שנים. אין שום פסק דין או הוראת חוק שקובעים כי פירסום יזום של מידע חלקי על ידי רשות מנהלית מאפשר לה לדחות בקשה של מידע נוסף או מפורט יותר או לסרב באופן שרירותי להעביר מידע אותו הפיקה במשך שנים באמצעות מערת ממוחשבת" (ההדגשה במקור).

פירסום ריבעוני של הדו"חות, בנגוד לפירסום חודשי, מונע הכבדה ניכרת ולא סבירה על הרשות, לצד מסירת מידע באופן נגיש לציבור תוך זמן סביר של שלושה חודשים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, דעתי היא כי יש לדחות את העתירה.

סבורני כי מרחק משתנה זה עדיין עומד במבחן הסבירות ומקיים את האיזון בין רצון העותרת למידע קרוב ככל האפשר למעצר והמשאבים הנוספים הדרושים כדי לספק לה מידע זה מידי חודש בחודשו.

העתירה נדחית.