כאשר הגיע ללישכת המשיבה בירושלים נימסר לו דרכון שתוקפו שנה אחת בלבד וזאת עד לחודש אפריל 2017, וזאת בנימוק כי מרכז חייו אינו בישראל (כאן המקום לציין כי בנגוד לנטען בעתירה הוארך תוקף הדרכון כנראה בטעות לפרק זמן של שנתיים - עד ליום 17.9.2018).
"
סעיף 6א (א) לחוק הדרכונים קובע הסדר למתן דרכון לאזרחים המצויים בחוץ לארץ:
"השר, באישור הממשלה ולאחר היתייעצות עם ועדת הפנים של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות את המקרים שבהם לא יינתן דרכון לאזרחים ישראליים הנמצאים בחוץ לארץ ולא יוארך תקפו של דרכון שבידם, אלא לצורך שיבתם לישראל, זולת אם יש נסיבות המצדיקות, לדעת השר, מתן דרכון או הארכת תקפו אף שלא לצורך שיבתם לישראל."
בגדריו של סעיף 6א(א) לחוק הדרכונים נקבע יחס שונה לאזרחים ישראליים הנמצאים בחוץ לארץ, תוך אמירה כי הארכת דרכון תיעשה ככלל לצורך השיבה לישראל, אלא אם יש נסיבות המצדיקות מתן דרכון או הערכת תקפו אף שלא לצורך השיבה לישראל, אלא שאין חולק כי הוראות החוק לא קוימו ולא הותקנו התקנות שנדרשה התקנתן במסגרתו.
כך, נידרש לשקול בעת שמתקבלת החלטה מה משך הזמן שבו יעמוד דרכון בתוקף שיקולים אחרים, וקיומו של נוהל, מקיף ככל שיהיה אינו יכול לבטל לחלוטין את שיקול הדעת שעל מקבל ההחלטה להפעיל ואף המשיבה אינה טוענת זאת.
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית משפט זה (כב' הנשיא ד' חשין) בעת"מ (י"ם) 17095-06-13 מחמד מחאג'נה נ' משרד הפנים 28.11.2013) (להלן: עניין מחאג'נה), שם נדון מתן דרכון למי שהתאזרח אך התגורר בניגריה לצרכי עבודתו, ובעשר השנים שקדמו לדין בעתירה שהה בישראל שלא ברציפות תקופה מיצטברת של שנה ו- 10 חודשים לערך.
...
בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי ממש בטענת השיהוי ומקובלת עלי תשובת בא כוח העותר לטענה זו. מכל מקום, גם אם נפל שיהוי במובן הטכני, הוא אינו קיים במובן המהותי וכי מתקיימות הנסיבות המצדיקות לדון בעתירה למרות קיומו של שיהוי.
סיכום
על יסוד כל האמור:
אני מקבל את העתירה בחלקה, מבטל את החלטות המשיבה מיום 23.11.2015 ו- 13.7.2016 ומורה למשיבה לדון מחדש בבקשתו של העותר לקבלת דרכון לתקופה של עשר שנים.
המשיבה תשלם לעותר שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ₪ וכן את אגרת בית המשפט, וזאת בהתחשב בכך שהעתירה התקבלה בחלקה.
