מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה בדבר תחולת תיקון 3א' לתמ"א 38 על בקשת היתר

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

את המדיניות החדשה שיצאה מאת הוועדה המקומית מבקשים העותרים לבטל במסגרת העתירה דנא, הן מאחר שלטענתם היא התקבלה שלא כדין כי נפגמה זכותם להביא טענותיהם נגדה בטרם התקבלה החלטת המדיניות, הן מאחר שהמדיניות החדשה עומדת בסתירה לתכנית מופקדת שכן אפשרה בניית הבניין בהתאם לתיכנון של העותרים, הן כי השינוי שעשתה הוועדה המקומית במסגרת החלטת המדיניות החדשה נעשה ללא קיום הליכי פירסום וללא אפשרות להגשת התנגדויות של מי שעלול להפגע מהשינוי; וגם בגלל שהיא משנה "זכויות המוענקות מכוח תיקון תמ"א 38/ 3/א זאת לאחר שתיקון זה אושר בועדה הארצית ועל ידי ועדת הדיור הממשלתית... ". לטענת העותרים אין הוועדה המקומית רשאית לעשות כן בדרך של "החלטה מנהלית" (סעיף ב' לעתירה); לחלופין עתרו לקבוע כי הסיפא לסעיף ו' להחלטת המדיניות שעניינו קביעה כי "בפרויקטים למימוש תמ"א 38 ותכנית להתחדשות עירונית ברחוב מל"ל... גובה המבנים לא יעלה על קרקע +6.5 קומות (8 קומות ברוטו) הנו תנאי בטל בשל היותו בלתי סביר ומפלה" (סעיף ג' לעתירה), כן עתרו לקבוע כי אין מקום להחיל את ההחלטה על בקשת העותרים שכן החלת המדיניות על בקשתם היא בלתי סבירה, והיה על הוועדה לקבוע "הוראות מעבר" לתוכנית שיקבעו כי היא לא חלה על עיסקאות והסכמים שנחתמו עובר למועד קבלת החלטת המדיניות בהתבסס על היתנהלות הוועדה מאז שנת 2014, מועד הפקדת תוכנית ג/53.
כאמור בפתח הדברים, העותרים ביקשו להקפיא את הדיון בעיניינם בוועדה המקומית עד לאישור תיקון 3א לתמ"א 38 או עד לאישור תוכנית ג/53, כנראה מתוך ציפייה שהתיקון ייטיב עמם.
...
עוד טוענים העותרים כי התכנית הקיימת לעיר רמת-גן היא התכנית המופקדת רג/מק/340/ג/53 (להלן: "ג/53") ועל בסיסה נחתמו ההסכמים בין בעלי הקרקע, העותרים 1- 6 לבין חברי קבוצת הרכישה עותרים 7 -20, ואין לאפשר שזכויות הבנייה של העותרים יפגעו מהחלטת מדיניות שנתקבלה ללא פרסום, ללא הליכי התנגדות או הליך תכנוני מקובל.
לציין כי פסק הדין אליו הפנה ב"כ העותרים לתמיכה בטענתו למתן זכות טיעון (בג"ץ 701/81 מלאך נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (30.6.82)) מדבר בזכות להשמיע התנגדויות לתוכניות שהופקדו לפי סעיף 107 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 שכלל אינו בענייננו כאן, ובודאי שאין בו ללמד על כך. לאור האמור לא שוכנעתי בדבר קיומה של עילת 'פגיעה בזכות טיעון' המצדיקה התערבות.
מאחר שממילא ראיתי לדחות את העתירה גם לא ראיתי להדרש ביתר פירוט לנושא שרבוב גורמי המקצוע בעיריית רמת-גן כמשיבים באופן אישי לעתירה אך אני סבורה כי צירופם היה מיותר, חסר תשתית עובדתית ולא היה מקום לעשות כן במסגרת הנסיון לתקוף את החלטת המדיניות של הועדה המקומית לתכנון ובניה.
סוף דבר לאור כל האמור, העתירה נדחית הן מטעמי טענות הסף והן לגופה כמפורט בהחלטה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

" מתי מוסמכת הועדה המקומית לסרב ליתן היתר לבקשה על פי תמ"א 38: כאמור לעיל, בסעיף 21 לתוכנית נקבעה סמכותה העקרונית של הועדה המקומית ליתן על פי שיקול דעתה היתר לבקשה על פי תמ"א 38, ויותר מכך בסעיף 22 הובהר כי אין בהוראות התוכנית כדי "לשלול מסמכותה של הועדה המקומית לסרב ליתן היתר לבניה הכרוך בתוספת זכויות בנייה על פי סעיפים 14-11 א', אם מצאה משיקולים תיכנוניים, או אדריכליים, נופיים, כושר נשיאה של תשתיות כי יש לסרב לבקשת היתר...". כמו כן צוין בסעיף כי "ועדה מקומית רשאית לשקול, בין השאר, הוראות של תוכנית כוללנית לרבות תוכנית כוללנית שהוחלט להפקידה, או מיסמכי מדיניות שהוכנו על ידה, במסגרת שיקוליה בבקשה להיתר לפי תוכנית זו". ויודגש, כי עד לתיקון 3א' של תמ"א 38, נדרשה הועדה המקומית להצביע על "טעמים מיוחדים" לסירובה למתן היתר, ואילו כיום לא קיימת דרישה שכזו, ובהתאם להוראות המעבר לתיקון 3א' לתמ"א 38, נראה כי הוראות התיקון חלות גם על הבקשה להיתר שהוגשה בתיק זה, וזאת מאחר ורק על בקשה להריסת מבנה קיים בן קומה אחת והקמתו מחדש ימשיכו לחול הוראות התוכנית בנוסחן ערב השינוי, ובעניינינו כמפורט לעיל מדובר במבנה בן שלוש-שלוש וחצי קומות.
עת"מ 61982-06-18 - עתירת היזם: עתירתו של היזם מופנית אך ורק כלפי קביעת הועדה המקומית לפיה יש לתקן את הבקשה להיתר כך ש: "יבוטל עודף שטח בניה מבוקש בשיעור של 107.8 מ"ר תוך צימצום יחידת דיור אחת אשר חורג מסך זכויות הבנייה האפשריות למימוש במסגרת ניצול זכויות בניה מוקנות (השטח המותר לבניה) בתוספת זכויות תמ"א 38 / 3 / א מסלול הריסה ובניה מחדש. בעיניין זה יובהר כי חישוב השטחים נגזר ע"פ שטח של 1,495 מ"ר בהתאם לתכנית מאושרת בתוקף (ולא ע"פ חפ/229ד). אין הצדקה למתן הקלה כמותית של 6% נוספים בשים לב שהמגרש נהנה מ-66% בניה מותרים ותוספת של שטח לפי תמ"א 38" (דף מספר 7 להחלטה נספח א' לתשובת הועדה המקומית).
ועדת הערר אף הוסיפה וקבעה כי גם אם צודק היזם בכל טענותיו, לא נפל פגם בשקול הדעת של הועדה המקומית אשר אישרה את הבקשה להיתר "באופן שמביא את הבנייה במיגרש לסטאנדארטים המתאימים למקום". בכל מקרה ולגופו של עניין, ועדת הערר דחתה את טענת היזם לפיה יש לחשב גם את קומת המסד כקומה לצורך חישוב מספר הקומות על פי תמ"א 38, וזאת הן מאחר והדבר מנוגד לתכניות החלות, והן מאחר ועל פי הוראות תמ"א 38 עצמה, שטחה של קומת המסד נמוך מ-50% משטחה של קומה טיפוסית, ובהתאם היא אינה מהוה קומה לצורך חישוב התמריצים ע"פ תמ"א 38 [סעיף 14א' (א)].
...
בכל הנוגע לטיעוני העותרים ביחס לצורך בבדיקת התכנות תחבורתית דעת הרוב בועדת הערר קבעה כי "לא הובהר באיזה אופן תוספת יחידות הדיור תעמיס על התנועה ברחוב. לאחר שקבענו כי מדובר בצפיפות סבירה לאזור ובהיעדר ראיות ולו ראשוניות לבעיית התנועה הנטענת, אנו דוחים את טענת המתנגדים בעניין זה" וגם בסוגית העמסת הפרויקט על התשתיות הקיימות קבעה ועדת הערר כי "גם טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה ולו בראשיתה של ראיה..." לעומת זאת סברה נציגת מתכנן המחוז בדעת מיעוט כי : "רחוב זרובבל הינו רחוב מעגלי, צר, חד כיווני המתחבר בכניסה וביציאה לרח' מוריה. רחוב זה משמש ככניסה לכ- 30 מבני מגורים ותיקים, בבניה רוויה.
החלטת הוועדה המקומית אושרה על ידי הוועדה המחוזית אשר לאחר ששמעה את טענות היזם קבעה כי: "לא מצאנו צורך להתערב בהחלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה תוך הפחתת שטח ויח"ד. אנו סבורים כי התוצאה המתקבלת מבחינת צפיפות, היא תוצאה נכונה למיקום ולרחוב ותואמת החלטות קודמות של ועדת הערר, בנוגע לצפיפות המתאימה לאזור זה." (סעיפים 36-37 להחלטה).
דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין עתירת היזם להידחות, ואין מקום להתערב בהחלטות ועדת הערר והוועדה המקומית לפיהן קיים עודף בשטח הבניה המבוקש ובהתאם יש להפחית יחידת דיור אחת.
סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית שתי העתירות במלואן.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בפניי עתירה שעניינה תחולת תיקון מס' 3א' לתמ"א 38 (להלן: "התיקון") על בקשה להיתר בניה שהגישה העותרת לגבי זכויויה בגוש 10034 חלקה 209 (להלן: "החלקה").
המשיב 3 טען כי אין רלבאנטיות להחלטת ועדת הערר בערר 081/17 מאחר ושם הוגש ערר על החלטת ועדה מקומית וועדת הערר החזירה את הדיון לועדה המקומית תוך שהיא מגדירה מפורשות את עקרונות הדיון בו - דבר שונה שלא מיתקיים במקרה זה. לטענתו, בקשתה של העותרת לא הוגשה לפני התיקון לחוק, כטענתה, אלא ערב התיקון - מועד בו החוק כבר אושר ותוקן.
...
והמשיבים 4 ו- 5 לא נטלו חלק בהליך זה. בישיבת יום 7.8.16 דנה הוועדה המקומית בבקשה בהקלות המבוקשות, השיבה להתנגדויות ובסופו של דבר החליטה "להשהות את הדיון בבקשה" מנימוקים שפורטו שם, וקבעה כי "לאחר תיקון וביצוע האמור, תשוב הועדה ותדון בבקשה". העותרת הגישה בקשה מתוקנת ביום 20.11.16 ובקשה מתוקנת נוספת ביום 14.12.16, ואלו נקבעו לדיון בישיבת הוועדה הקבועה ליום 27.12.16.
גם דין טענה זו להידחות.
וועדת הערר הוסיפה כי "לטעמנו הוראת המעבר, החלה על בקשות שערר בגינן תלוי ועומד בפני וועדת הערר וטרם נידונו והוכרעו על ידה, חלה מקל וחומר על בקשות להיתר שוועדת הערר כבר דנה והכריעה בהן ובמיוחד מקום שדנה והכריעה בסוגיית אופן חישוב בתמריצים". מבלי להביע דעה על עצם ההחלטה , ברי כי אינה חלה על עניינה של העותרת, הטוענת לתחולת החריג הראשון של הוראת המעבר "בקשה להיתר...שהתקבלה לגביה החלטת הוועדה המקומית למתן היתר לפני תחילתו של שינוי זה (שינוי 3/א) ולא על החריג השני "שהוגש ערר התלוי ועומד על החלטת הוועדה המקומית לסרב לתת היתר ..." עליו הסתמכה וועדת הערר בהחלטתה בערר הנ"ל. על כל האמור יש להוסיף את ההלכה לפיה בית המשפט יתערב בהחלטות המקצועיות של רשויות התכנון רק במשורה, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם נפל פגם בהחלטה התכנונית מן הסוג המקים עילה להתערבות במעשה המינהלי, כגון: חוסר תום-לב, ניגוד עניינים, חריגה מסמכות או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (בג"ץ 11745/04 רמות למען הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה [פורסם בנבו] ( 04.09.2008 ); בג"ץ 8824/13 כפר הס מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שר הפנים [פורסם בנבו] ( 25.07.2016 ); עע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ( 24.11.2005 )).
לפיכך אני מורה על דחיית העתירה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

על כך מוסיפה העותרת וטוענת כי בהנתן שמהותית ההחלטה בבקשה הראשונה קבעה תחולתה של תמ"א 38 על המבנה (על אף ששללה את הקף התמריצים המגיעים מכוחה של התמ"א), הרי שלדידה היא מהוה החלטה המקבלת את הבקשה להיתר ומשכך, גם בהתאם למועד הקובע כפי שנקבע בעיניין פרלהפטר, מדובר בהחלטה אשר התקבלה בתקופה בה חל גיליון 5 לתקן 413 ובהתאמה במועד בו התקבלה לא פטר התקן את המבנה דנן מתחולתו ופועל יוצא מכך מתחולת תמ"א 38.
העותרת מוסיפה וטוענת כי נוסף על כך שפרשנותה בדבר המועד הקובע עולה בקנה אחד עם מהותו של התקן כתקן הנדסי ועם דרישות תמ"א 38, הרי שקביעתה של ועדת הערר בדבר המועד הקובע לא מביאה לידי ביטוי את העיוות אשר נגרם מכך שתחולתו או העידר תחולתו של התקן תוכרע כפועל יוצא מפרק הזמן בו ימשכו ההליכים התכנוניים או מהשאלה האם תוגשנה או לא תוגשנה התנגדויות לבקשה להיתר.
המשיבות מפנות, כמחזקת טענתם זו, להוראת המעבר אשר נקבעה בסעיף 10 לתמ"א 38 והנסבה על תחולת תיקון 3א' לתמ"א. המשיבות מסבות את תשומת הלב לכך שהוראת מעבר זו מחילה את ההוראות המיטיבות של התמ"א קודם לתיקון גם על בקשות אשר נדחו או אושרו על ידי הועדה המקומית בתקופת הוראת המעבר.
...
לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים לעניין פרשנות התקן, נחה דעתי כי האופן בו פירשה ועדת הערר את התקן עולה בקנה אחד והוא קוהרנטי עם לשון התקן.
זאת ועוד, אין בידי לקבל טענת העותרת ובהתאם לה יש לאפשר לה עריכת סקר ספציפי למקרקעין עליהם נמצא המבנה ובהתאמה לתוצאותיו של זה לקבוע האם המבנה נשוא הדיון עונה או אינו עונה אחר הגדרת התקן.
סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בהתייחסה לתיקון 3א' לתמ"א 38 – קבעה וועדת הערר, כי התיקון אינו חל על הבקשה המתוקנת בהנתן מועד מתן ההחלטה בערר הראשון (25.3.2015), בה אושרה הבקשה להיתר ובזיקה להוראת המעבר הקבועה בו. אין איפוא לבחון את הבקשה להיתר על פי הוראות תיקון 3א', המאוחר להחלטה הראשונה של וועדת הערר, שאם לא כן, ייפגעו אינטרסים של ציפיות סבירות ולגיטימיות של היזמים.
ההכרעה הנדרשת בגדר המחלוקת היא בסוגיות הבאות: · האם הבקשה למתן היתר בנייה שהוגשה ביום 25.5.17 היא בקשה 'חדשה' או 'ותיקה - מתוקנת'? – האם חל עליה תיקון 3א לתמ"א 38? · מה השלכתה של התכנית המופקדת על הבקשה להיתר; · אינטרס ההסתמכות של היזמים; הבקשה להיתר בנייה - "חדשה" או "ותיקה-מעודכנת"? שתי החלטות ניתנו טרם הגשת הבקשה להיתר, אשר להן השלכות כבדות משקל על דינה של הבקשה; האחת, החלטתה הראשונה של וועדת הערר מיום 25.3.2015 והשנייה, פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה.
ראה דברי וועדת הערר שם: "אנו סבורים כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת הועדה המקומית לראותה כבקשה מתוקנת המוחרגת מתחולת התכנית המופקדת והכל בהתאם לתנאים שנקבעו ותכליתן. מעבר לכך נעיר, כי גם בהתאם להסכמה הדיונית שגיבשה העוררת עם המשיבה 2 לאחר החלטת הסרוב לבקשה כפי שהוגשה לראשונה, דובר בהגשת בקשה מתוקנת". לא אלו פני הדברים בעניינינו.
...
כאן המקום לציין, כי לנוכח המסקנה לפיה הבקשה היא 'חדשה' להבדיל מ'ותיקה', הרי שממילא לא חלה עליה הוראת המעבר בתיקון 3א' שהרי במועד התיקון טרם הוגשה.
סוף דבר הגם שוועדת הערר מוסמכת לדון בבקשה להיתר de novo ולמרות שהיא הערכאה התכנונית הגבוהה – שוכנעתי כי אין להותיר את החלטתה על כנה.
אשר על כן, אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול החלטת וועדת הערר מיום 30.11.2017 והשבת החלטת הועדה המקומית מיום 16.7.2017 על כנה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו